לובר ואמונה צבי בהצגה חד הורים
לובר ואמונה צבי בהצגה חד הורים צילום: אספקלריה

במכתבו המפורסם לרגל הקמת בית הספר לאמנות 'בצלאל' ראה כידוע הרב קוק את העיסוק באמנות כעדות לחיותו של העם. יתכן שגם בימים אלה של חזרה לשגרה העיסוק התקשורתי סביב חזרת התיאטראות לבימות מלמד משהו על חיים מחדש של העם בישראל

על החזרה לבמות שוחחנו עם השחקן חגי לובר, יו"ר ומנהל אמנותי ב'אספקלריה' ששב גם הוא להופיע בפני קהל לאחר חודשים ארוכים של אילוצי בצורת הקורונה. "היה מדהים ומרגש, כמו פגישה עם אהוב שלא פגשנו תקופה ארוכה", אומר לובר ומוסיף: "התלבטתי אם צריך או לא צריך לברך שהחיינו".

"אי אפשר להפריז בחשיבות חזרה לבמות. זה לא חלק מהחזרה לחיים נורמאליים כמו בתי הקפה, אלא חזרה לשפיות מוראלית ותרבותית ולשמחתי אנשים כנראה ציפו לזה כי כל תאריך שפתחנו הפך מיד לסולד-אאוט", אומר לובר ומספר על המגבלות העדכניות שהופכות את אירועי התיאטרון למצומצמים, מוגבלים ונתונים תחת סד משמעותי של הנחיות, ביניהן האיסור להכניס לאולם למעלה מ-75 אחוזים, איסור מכירת כרטיסים בכניסה, איסור ירידה של השחקנים אל הקהל וכיוצא באלה.

עם זאת, הוא אומר, ניתן היה לזהות בקהל את הציפייה למופעים והצגות. "הקהל הגיב בצימאון, צחקו מכל חצי בדיחה. אנשים רוצים ליהנות ולבלות, לעשות מה שלא עשו תקופה ארוכה, תיאטרון חי נושם ובועט, תיאטרון של אדם מול אדם".

"סיימנו את ההצגה 'חד הורים' והקהל לא עזב. יצאנו אליהם לדבר על כמה שכיף, שאלו מתי יש עוד הצגות ואנשים קנו מנויים לעונת הקיץ שתתחיל אחרי פסח וזה המפעל החשוב ביותר שנותן לנו יציבות, המנויים", אומר לובר ומציין כי רוכשי המנויים מקבלים ערובה בכך ש"כל פעם שהקורונה קוטעת את המנוי הוא נמשך. אנשים שקנו נוי לפני הקורונה יש להם שנה מנוי מפסח עד לפסח הבא ולא מתקטננים על הצגה שאולי כבר היו בה לפני הקורונה. אנחנו שוב מתחילים מחדש".

לדבריו מדובר ב"הבעת אמון בתיאטרון ובעולם תרבות. אנחנו מכניסים שחקנים במקום כאלה שעזבו את התחום. אנחנו יכולים לעשות זאת בעקבות 500 מנויים שקנו בתקופת הקורונה ויכולנו לומר לשחקנים שיש להם מקום עבודה מובטח לאחר הקורונה".

לובר מספר גם על היערכות התיאטרון למופע תיאטרון-קרקס יהודי על בסיס סיפורו של רבי נחמן מברסלב 'מעשה בבן מלך ובן שפחה שהתחלפו', אירוע תיאטראלי ראשון מסוגו של מחזמר ליצנים ואקרובטים באוהל קרקס שיוקם במתחם התחנה הישנה בירושלים.

על רקע הכותרות הבלתי מחמיאות לענף התיאטרון ופרשות ההטרדות שעלו התייחסנו בשיחה עם לובר גם לסוגיית ההצגות המעורבות בין גברים לנשים בתיאטרון שלו, תופעה שלא הייתה קודם לכן בציונות הדתית.

לובר קובע כי הדברים תלויים בהחלט בשחקנים ובכללים שהם משיתים על עצמם. הוא מציין כי בשיחות עם צופים וצופות מעומק החברה הציונית דתית עלה כי לא הייתה להם כל תחושה של בעייתיות כלשהי מההופעה שראו בהיבט הצניעות, והדבר נובע מאופי המשחק והשחקנים. לדבריו גם עבודת משרד, הוראה או עריכת טקסטים יכולה להניב בעייתיות בתחומי הצניעות בין גברים לנשים במידה והיא נעשית על ידי מי שאינו שומר על כללים מתבקשים, ואכן, הוא מוסיף, מי שחש שהוא עלול להיפגע בהיבט זה מהעבודה המעורבת ראוי לו שלא יעסוק בכך והנחיה זו רלוונטית לכל תחום ותחום.

לובר רואה את השיח סביב נושא הצניעות על הבמות כנגזרת של המציאות הקיימת בעולם התיאטרון החילוני, שם אלמנט החשיפה וההליכה "עד הסוף", הוא חלק בלתי נפרד מההוויה המקצועית, מה שמוביל לטשטוש גבולות עד כדי הטרדות ואף מעבר לכך. לעומת זאת בתיאטרון המקפיד מלכתחילה על כללים מציאות שכזו לא תקרה יותר מאשר בכל מקום עבודה אחר.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו