ד"ר ברוריה ארן
ד"ר ברוריה ארןצילום: יח''צ מכללת שאנן

בפרשתנו מתוארים בפירוט רב בגדי הכהונה המיוחדים לעבודת המשכן. כל אחד משמונת בגדי הכהן הגדול זוכה לתיאור החומרים מהם נעשה, צורתו, צבעיו ועיטוריו.

הבגדים יקרי הערך מעניקים ללובשם הוד והדר ומטרתם היא "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כח, ג). אחד העיטורים המיוחדים הוא התוספת שבשוליו של מעיל הכהן הגדול: "וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב. פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב" (שמות כח, לג-לד).

מהפסוקים עולה בבירור צבעם של העיטורים: הפעמונים עשויים זהב והרימונים עשויים שזירה של שלושה סוגי בגדים: תכלת, ארגמן ותולעת שני. שילוב הצבעים המרהיב תרם בוודאי למראה המיוחד והמרשים של שולי הבגד העליון של הכהן הגדול.

את צורתו של פרי הרימון העגול, בעל דמוי כתר בראשו, מכירים כולם. צורתו של הפעמון נותרה עלומה, עד שלפני כמה שנים נתגלה פעמון זהב עגול, בעל לולאה קטנה בראשו, במהלך החפירות הארכיאולוגיות בעיר דוד. הפעמון נחשף בתוך תעלת הניקוז הראשית של ירושלים והחוקרים משערים שהוא נתלש ונפל לתעלה, אחרי שהיה תפור על בגד שלבש איש רם מעלה בירושלים של סוף תקופת בית שני (מאה ראשונה לספירה). מרגש לחשוב שאולי כך נראתה צורתו של הרימון בשולי המעיל שלבש הכהן הגדול המתואר בפרשתנו.

מהמשך הפסוקים עולה גם התפקיד המעשי של הפעמונים – להשמיע קול, שנאמר "וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת" (שמות כח, לה). הפסוק אינו מבהיר מהי חשיבות שמיעת הקול והפרשנים מציעים הצעות שונות. יש המציעים שקול הפעמונים נועד לאלה ששומעים אותם ברחבי המשכן. הרשב"ם כותב: "ולפי שצווה הקב"ה "וכל אדם לא יהיה באהל מועד לכפר בקדש עד צאתו" (ויקרא טז', יז'), לכך ציווה הקב"ה "ונשמע קולו בבאו" ויתרחקו השומעים משם".

החזקוני מוסיף שתי סיבות: "ונשמע קולו כדי שידעו זמן העבודה, ובכך יכוונו לבם לאביהם שבשמים. דבר אחר ונשמע קולו, כדי שיהא ניכר ונבדל להיות קדש קדשים משאר הכהנים המשרתים שם". פרשנים אחרים מציעים שהקול נועד לכהן הגדול. הרמב"ן אומר: "לכך אמר כי צווה בהם בעבור שישמע קולו בקדש, ויכנס לפני אדוניו כאילו ברשות, כי הבא בהיכל מלך פתאום חייב מיתה...". ובעל הכתב והקבלה מציע: "ונשמע קולו - נראה שהוא כמצות ציצית, שבזה מעורר גם כן את חוש השמיעה להזכירו כי הוא בחיר האומה".

תפקידם המעשי הברור של הפעמונים, גם אם לא הוכרע למי ולשם מה הוא נדרש, מעלה את השאלה מהו תפקידם של הרימונים? הרמב"ן שואל שאלה זו, כשהוא מבקר את שיטתו של רש"י לפיה בין כל שני רימונים היה פעמון: "ולא ידעתי גם כן, למה עשה הרב הפעמונים לעצמן פעמון בין שני רימונים, כי אם כן לא היו הרימונים משמשין כלום! ואם לנוי – למה היו עשויים כרימונים חלולים?... "הרמב"ן מציע שהרימונים החזיקו את הפעמונים, כך שבתוך כל רימון היה נעוץ פעמון, ולשיטתו תפקידם של הרימונים היה לשמש כמתלים לפעמונים.

בנוסף להצעות המעשיות פנו פרשנים רבים לאורך הדורות לחפש אחר משמעות רעיונית סמלית לשני הקישוטים של המעיל ולשילוב שביניהם. הפעמון אינו נזכר עוד בכל התנ"ך, לבד מבפרשות המשכן ועל כן תכונותיו עולות מצורתו ותפקידו: משמיע קול וחלול בתוכו. לעומתו, הרימון נזכר פעמים רבות בתנ"ך ומהפסוקים עולות תכונותיו ומעלותיו הרבות: מעלת טוב פריו, שנאמר על הארץ הטובה: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח', ח').

מעלת יופיו, שנאמר: "כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ" (שיר השירים ד', ד'). מעלת עסיסיותו, שנאמר: "אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי" (שיר השירים ח', ב').

מעלת פריחתו ולבלובו, שנאמר: "אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים" (שיר השירים ו', יא'). לאור כל אלה, העלו דרשנים לאורך הדורות משמעויות רעיוניות, הנובעות מהעניינים הקרובים לחייהם ולליבם: אחת ההצעות הידועות היא שהפעמונים והרימונים מייצגים שני סוגים של תלמידי חכמים: פעמונים הם אותם המשמיעים קולם, הדברנים, המרעישים, בין שיש להם מה לומר ובין שאין להם מה לומר, המדברים הרבה ועושים מעט. והרימונים הם השותקים, הממעטים בדיבור, אך מלאים מצוות כרימון, העושים הרבה ומדברים מעט.

הרש"ר הירש דרש שבמעיל יש שילוב בין הרוחני לארצי: "המעיל עוטה את האדם הנקי המקבל עליו את התורה, והשואף למלא את חובתו תחת סימן הצבע האלוקי, התכלת. לצד הקרקע יש בו רימונים... הרימון מסמל גם את ריבוי הזרעים, כל זה רוצה לומר שמעשה האדם יהיו מכוונים אל הארצי - כדי לפעול בו בקשר עם הרעיון האלוקי..."

הרב ישראל לאו העלה את הרעיון שהפעמונים והרימונים מייצגים שני דורות: הרימון מסמל את הדור הוותיק, הגדוש בידע ומלא בתוכן. ולעומתו, הפעמון מייצג את הדור הצעיר, השופע רעש וצלצולים בכלי ריק. מעילו של הכהן המייצג את כל חלקי העם – מחנך את דור הבנים להקשיב ולכבד את דור ההורים. ברוח ההצעות האלה, ובהתאמה לרחשי הזמן, היו שהציעו סמליות רעיונית נוספת: הפעמונים מייצגים את הגברים – המשמיעים את קולם בקול רם ובטוח, והרימונים מייצגים את הנשים – הפוריות, האוצרות ברחמן פירות מתוקים.

בין אם נקבל את ההצעות שהזכרנו ובין אם נוסיף הצעות אחרות, איש איש ואישה אישה עם האתגרים והניגודים של חייהם – נראה שיסכימו כולם שהפעמון והרימון העומדים יחדיו, שלובים ביניהם ומשלימים זה את זה, מכריזים שאי אפשר לעולם שיהא בו פעמון בלא רימון ורימון בלא פעמון. ומעיל של כהן גדול היו בו כולם, חכמים וריקים, דברנים ומעשיים, רוחניים וארציים, צעירים וזקנים, נשים וגברים, וכולם רצויים בפני ריבונו של עולם ואהובים עליו.

ד"ר ברוריה ארן היא מרצה בחוג לתנ"ך במכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה