גבי אביטל
גבי אביטל צילום: עצמי

אני מניח שחלק מהקוראים רוקעים ברגליהם מול מסך הטלוויזיה. חלקם סתם מתרגז וממשיך לצפות. חשבתם שבימים שלפני האינטרנט, הכל היה נעים יותר. תזכורת:

"המלחמה הבאה, מלחמת התרבות, תהיה עמוקה ונוקבת יותר מכל המלחמות האחרות, כי במלחמה הזו ייחתך גורל החיים ולא גורל המוות. כי במלחמה הזו נכריע איזו דמות תשתקף בדורות הבאים מבעד למראה – האם זו תהיה הדמות שלכם או שלנו? ובמלחמה הזו לא יהיו פשרות, ובבוא יום השלום, כאשר תפרוץ מלחמת התרבות, נבוא איתכם חשבון. עד הסוף". [ישראל סגל, 'נבוא אתכם חשבון', 'מעריב', ערב סוכות תשנ"ד 1993].

ישראל סגל, ז"ל, היה מהמובילים ומהחריפים בערוץ 2 של פעם. כמעט 30 שנה. חרדי לשעבר. כך כתבתי בספרי 'מסעות בציונות': סגל משקף נאמנה את הלך הרוח בקרב רבים מאנשי השמאל. נקל לשער כיצד הוא מחליט מי יופיע בתכנית 'משעל-חם' ואיזה נושאים יועלו שם. חלקם של אנשי השמאל מעלה או מוריד במינון השנאה לחרדים תלוי בעיתוי. כך למשל, השקט המוזר לאחרונה נובע בעיקר מהרצון 'לא להרגיז' אותם כאשר התהליך המדיני בעיצומו. לפתע פתאום, הכספים אשר הועברו למפלגות הדתיות והחרדיות הם 'העברות' ולא 'סחיטה'. כך היה כאשר קולות ש"ס היו חשובים להסכם אוסלו או לכל הצבעה גורלית אחרת. השקט הזה כאילו מתוזמן היטב."

אולם הוא לא עושה רושם על אריה כספי מעיתון 'הארץ'. וכך הוא כותב : "אילו הדבר היה בידי הייתי מתקן את חוק השבות כך שלא רק חצי יהודים ושמינית יהודים יוכלו לעלות לארץ. הייתי מעלה לארץ בשמחה גויים גמורים ובעלי עורלות למיניהם, ושהרב בניזרי יקצוף עד מחר. העולים הגויים הם לגיון הזרים והצד"ל שלנו. הם בעלי הברית של החילונים במאבק על דמותה החילונית של המדינה הזאת", עוד הוא מוסיף: "כמי שיש לו תעודת יוחסין המגיעה עד הפופיק של מאה שערים, יש לי היום בסיס משותף גדול יותר עם אוכלי חזיר פרבוסלבים, כן ירבו, מאשר עם בני דודי מסולסלי הפאות". [הארץ, 26.11.99]. אריה כספי ז"ל המליץ לדיירי הבית של נתניהו לא לקבל אותו או לפחות למרר את חייו. וזה היה בקדנציה הראשונה של נתניהו לפני 25 שנים.

שולמית אלוני ז"ל: "עלוקות.. נחשים.. היונקים מאותם יצרים אפלים שינקה הזוועה הנאצית, הם רודפי בצע ושתלטנים, מרושעים ופרימיטיביים, מושחתים, טפילים ורודפי שררה" , "החרדים הם עלוקות היושבים עלינו כפרזיטים, שותי דמנו תרתי משמע, שופכי דמים תרתי משמע" [דברי הכנסת, 91']. אצל אורי אבנרי הם: "מוצצי דם", אצל נעמי חזן הם "רעה איומה ושד שחור". בחגיגות הניצחון בכיכר לאחר הבחירות בשנת 1999, זעקו השלטים 'רק לא ש"ס', שריד וחבריו נשבעו לא לצרף את ש"ס לממשלה, אלא אם-כן נחנך אותם. אם רק יאמינו במשיח 'השלום', אם רק יסכימו למדינה חילונית דמוקרטית. כך שלומית אלוני בדברים אשר נשאה בוועידת מפ"ם בשנת 93 לאחר שוויתרה על תיק החינוך עקב איום ש"ס:

"אנו מצויים בעיצומה של מלחמת תרבות עם היהדות החרדית. אסור לנו לעשות ויתורים. אנו בהתנגשות תרבותית שאסור להתקפל בה. במאבק הזה לא ויתרנו, אלא רק דחינו אותו בגלל דבקותנו בתהליך השלום".

לרגע נדמה שהמאבק של שמאל הוא רק נגד החרדים, נגד נושאי הכיפה השחורה שהם מטרה לכל מושך בעט מתחיל כוותיק, כל חקיין נושא גיטרה או 'איש-רוח' על במת תיאטרון. אך כאשר אוספים את מאמרי השטנה כנגד המתיישבים ביש"ע אפשר להגיע בקלות לספרים עבי-כרס. שני סוגי התבטאות מייצגים את השנאה הפתולוגית של השמאל למתיישבים. האחד דרך נאומים, מאמרים, הערות וכינויים. השני דרך קריקטורות אשר מאפילות במוטיב השנאה אפילו על קריקטורות אנטישמיות. כמו הקריקטורה של 'מתנחל' כפי שהופיעה בשער העיתון 'העיר' מתאריך 10.9.93. הדמוניזציה של התנחל נעשית בצורה שיטתית ע"מ להכשיר את הלבבות, כך שביום הצבעה או פקודה חלילה, הכיוון יהיה נכון. באותו עיתון מפרסם דן תדמור את הגיגיו:

"המתנחל עטוי עוזי ודובון כחול, רסיסי רוק ושיירי מזון משובצים בזקנו הפראי. ולצדו אשתו המתנחלת בעיצומה של אביונה לאומית. תינוקות נושרים ללא הרף מבין חלציה בעודה נואמת בלהט על זכות אבות. הדיוט צעקני ועילג.. אם אתה מטומטם אתה ימני, ואתה ימני אם אתה מטומטם, אם אתה פשטני, מתלהם, נבער ואכזרי – אתה ימני..[עיתון ירושלים, 28.5.93].

על כולם עולה הסופר עמוס עוז, הנחשב כ'נביא החילוני האחרון'. בהלווייתו ספדו האנשים: מת הנשיא של השבט הלבן. "אל עמוס עוז עולים לרגל, שועים לעצתו, נושא דבריו על כל במה, תפיסת עולמו קרובה מאוד לזו של מרץ. יחד עם הסופר א.ב. יהושוע מהווים ראש חץ המצייר את דמותו של הישראלי החילוני, הפוסט-ציוני. (אמנם הם מבקרים את נהנתנותו של החילוני). בנאום חוצב להבות, כזה שלא היה מבייש 'מתלהם ימני' כפי שהם מכנים לעיתים קרובות, שפך אש וגופרית ובעצם סיפק מיכל שמן ענקי למדורת השנאה של הימין/דתיים/לאומניים ר"ל. הנאום ננאם לאוזני אלפים בכיכר, כולם שרקו ומחאו כף ורקדו על ואל עגל השלום. הדברים נכתבו בעיתון 'ידיעות אחרונות' ואף בספר שהוציא עוז "כל התקוות-מחשבות על זהות ישראלית". אי-אפשר לטעון שהדברים הוצאו מהקשרם או משהו דומה:

"כת קטנה, כת משיחית, אטומה ואכזרית, הגיחה לפני כמה שנים מתוך פינה אפלה של היהדות, והיא מאיימת להחריב את כל היקר והקדוש לנו, ולהשליט עלינו פולחן דמים פראי ומטורף". [כל התקוות, עמוד 137].

אפילו מהמדגם הקטן הזה עולה תמונה עגומה למדי של טרוף בלתי מוסבר של השנאה המכשירה את הקרקע לאלימות בלתי מתפשרת. נדמה, שאפילו פרשנות נוספת מיותרת לנוכח האמור לעיל. אולם, יכול הטוען ולומר, "רגע אלו הם הקיצונים והם לא מייצגים". טעות היא. דברים אלה ולא רק רוחם מובאים בתפזורת מעל כל במה. רשימת סרטי הקולנוע הישראלי לא ממלא מחברת קטנה, אך היא גדושה בשנאה עצמית, בדמורליזציה. על התיאטרון המסובסד על חשבון העניים אפשר להרחיב במקום אחר. הנה רשימה קצרה של הגיגים מחושבים היטב כפי שנאמרו בעבר:

רן כהן – נמלים שחורות, חיילי צה"ל הם עבדים נרצעים של המתנחלים. ספי בן-יוסף- ארבה מזמם, משה דור – כוחות החושך של תקופתנו, אמנון אברמוביץ' – מגיפה המפילה חללים, נתן דונביץ' – נחשולים שחורים, יואל מרכוס – כוחות השחור, חוטפי נשמות, גדעון סאמט – תופעות מגונות החשוכות ביותר בזמננו. על המשמר – הם ברברים, חזית השחור.. דתם מייצגת משקע מאגי, כישופי הפרימיטיבי ביותר, בתי-הספר שלהם הם 'מכללות עלטה'. פרופ' צימרמן – ילדי היטלר.

עכשיו הדברים יותר ברורים? הנה הגיעה עת השלום, שקט בגבולות, 'צונאמי' מדיני, מדינאים משחרים לפתחה של ישראל, העולם לא בדיוק נגדנו. ואת כל הטוב הזה התקשורת משחירה. והיא מעצימה את השנאה לחרדים. את הליכודניקים מראים כעדר בהמות ללא מוח וללא חשיבה עצמאית.

בנימין נתניהו הוא קולט הברקים של כל הרוע. ועל כן, יש לזכור שהמאבק הוא על דמותה של המדינה היהודית, ולכן החשיבות העצומה של כל קול. ומי שקורץ לסער, לפיד, ליברמן ושאר שמאל, ראוי שיחשב מסלול מחדש.