אסון יסוד: כבוד האדם וחירותו

במחצית הראשונה של שנות התשעים של המאה העשרים נחתו על ישראל שתי מכות אשר מקשות על ישראל, מאז ועד היום, ועוד ידן נטויה.

מצד אחד, הכוונה לאסון אוסלו, שכצפוי מראש הוביל למלחמת אוסלו, ומצד שני, הכוונה למהפכה המשפטית, אשר פגעה באופן חמור בעקרון הפרדת הרשויות, הפרדה שהיא חיונית למשטר דמוקרטי תקין.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ספק אם הוא עונה על ציפיותיהם של יוזמיו. מנגד, הוא מאשר ומאמת את חששות מתנגדיו. כל יום שחולף מספק דוגמאות נוספות לשחיקת מערכת הבלמים והאיזונים בין שלוש הרשויות. בימים אלה נראות שוב ושוב השלכותיו המזיקות על המאבק מול מגפת קורונה.

יותר מאשר חוק זה משמש להגנה על כבוד האדם וחירותו של האזרח שומר החוק, חוק זה משמש לעתים קרובות להגנה על זכויותיהם של מחבלים, של עבריינים, של מי שבועטים ברגל גסה בתקנות המאבק נגד נגיף קורונה, ועוד. "שיח הזכויות", כאשר הוא נותן הגנת יתר למי שפוגעים בזכויותיהם של אזרחים שומרי חוק, הופך ללעג את תכליתו של החוק.

לא ניתן להבין מדוע הזכות של האזרחים לשמור על חייהם ועל בריאותם – והחובה של הממשלה להבטיח זכות יסוד זו – נדחקת מפני "חופש הפרט" שלא להתחסן, ובפועל "חופש הפרט" לחבל בשמירת חייהם ובריאותם של רוב האזרחים.

לא ברור מדוע הרשות השופטת – וגם שלוחותיה בתוך הרשות המבצעת ובתוך הרשות המחוקקת – מתייצבת שוב ושוב לצד "חופש הפרט" של מי שבוחרים לפגוע בזולת. למה הדבר דומה? להגנה מטעם הרשות השופטת ושלוחותיה על אזרחים שבשם "חופש הפרט" שלהם הם מרשים לעצמם להסתובב בחוצות הערים עם נשק טעון ולסכן את הציבור. גם הרשות השופטת אמורה להתייצב להגנה על זכויותיהם של אזרחים שומרי חוק.

לא ייתכן שזכותו של ראובן שלא להיחשף לסיכונים לחייו ולבריאותו תהיה נחותה מ"זכותו" של שמעון לסכן את חייו ובריאותו של ראובן. לא ייתכן שמורים לא מחוסנים ייכנסו לכיתות הלימוד, ושהורים יחויבו לשלוח את ילדיהם ללמוד אצל מורים כאלה.

לא ייתכן שכל הצעה להגביר את יכולת האכיפה של תקנות המאבק בקורונה – למשל, העברת שמות של בלתי-מחוסנים מקופות החולים למשרד הבריאות ולרשויות המקומיות – תיתקל בחומת "זכויות הפרט" של מי שפוגעים בדרכים שונות בבריאות הציבור, בבטיחותו ובביטחונו. לא ייתכן שהזכות לצאת מן הארץ או להיכנס אליה תגבר על זכותו של אזרח שלא להיחשף לסיכונים לחייו ולבריאותו.

לא ייתכן שהזכות להתקהל ולהפגין תהיה מוחלטת – "אבן יסוד של הדמוקרטיה" – ותגבר על הזכות של אזרחים שומרי חוק להיות מוגנים ככל האפשר מפני התפשטות המגפה.

ובפשטות: הזכות לחיים ולבריאות חייבת להיות עדיפה על "הזכות" לפגוע בכך על-ידי עבריינים למיניהם. לא סביר ולא מידתי שמישהו – כולל שופטי בית המשפט העליון – יפגע בזכות יסוד זו.