גבי אביטל
גבי אביטל צילום: עצמי

'אז תגיד, איך זה שאין לך ביקורת על ביבי? אין לו חסרונות? אתה לא חושב שהוא מפלג, מסית, משקר, והרי ידוע שאין עשן בלי אש, אתה לא סומך על אליעד שרגא?'. כמו תקליט שחוק שנתקע על הפטיפון, כמו התרסה מכוונת להעלות את הסעיף, כמו להוציא אדם מרבצו.

פעם הייתי מאמץ את מוחי ומשיב דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו. בחלוף העתים, נדמה שהים אותו ים, הפטיפון אינו אלא מכונת תעמולה משומנת היטב. נברתי בנבכי ההיסטוריה, ומצאתי הקבלות למתרחש היום, רק יותר לאט. בקושי היתה מכונה פלאית הנקראת 'פקסימיליה'.

ערב הבחירות בשנת 2006, ימים ספורים קודם לכן, נכנסתי אל חדרו של בנימין נתניהו. הייתי חייב לומר לו את הציטוט הבא: 'יוני הוא לא האח הנכון שמת.' בשניות הבאות ניכר העצב על פניו, אבל הכעס היה ממנו והלאה. 'עד לשם הגיעו?' השיב קצרות. חשבתי לעצמי, הנה הפער העמוק בין השמאל האלים המתמחה בהשחזת מילים וגם במעשים של ממש לעומת ההדר הז'בוטינסקאי. נבירה קלה באותו מדף המתעד את ההיסטוריה, מביאני שנתיים לאחור עת היה נתניהו שר האוצר. 'השטן מרחוב קפלן'.

חמש שנים לאחור. ערב בחירות 1999. 'השמאל שכח מזה להיות יהודי', זעקו הכותרות מכל פינה ומכל במה מרכזית. 'ראיית הזהב' נגד ראש הממשלה המסית והמפלג. הפטיפון עם התקליט השחוק התרסק. שני המשפטים שנתניהו אמר: "אנשי השמאל שכחו מזה להיות יהודי. הם חושבים שאת הביטחון שלנו ישימו בידי הערבים." הרשתות החברתיות היו בגדר מדע בדיוני. באותו שבוע, יומיים קודם לכן, אהוד ברק אומר אותם דברים. שקט מוחלט.

'האיש הזה מסית ומפלג ומשסע'. שבתי אל עצמי ואל הימים הללו. זוכרים את המחאה החברתית לפי עשור? הוא תוכננה כמו מבצע צבאי לכל דבר. המועד היה ב-14 ביולי שנת 2011, יום הבסטיליה. יום שפיכת הדם הגדולה, בשם 'השוויון והחרות'. ברחוב רוטשילד הוצבה גליוטינה. המסר ברור. פסל נתניהו בצבע זהב הוצב בכיכר רבין, דהיינו כיכר מלכי ישראל. לקול מצהלות הנאורים הופל ארצה והסוסים האבירים דרכו על צווארו. השקט מרחוב בלפור נמשך.

נדלג מעט בשנים. הפגנות בלפור מלאו נאצות ודימויים שאפילו אתר אלקטרוני מתבייש בהן. וכאן חטאו הגדול של נתניהו. הוא מוחל על כבודו, כבוד המלכות, פעם אחר פעם. עכשיו בשידור חי, בני גנץ, מכנה את נתניהו 'הזבל הזה', וליברמן מחקה את ציפי לבני שאפשר להוריד את פח הזבל הזה. ליברמן הביא מריצה כדי להיות יותר יעיל. שהרי אם לא מורידים את 'סכר אסואן' אז נעמיס את ביבי והחרדים במריצה. פטיפון הקונוטציות השואתי התקלקל לפתע.

מי שעיניו בראשו מבין שנתניהו, על שלל הישגיו מאפיל על כל היריבים 'מבית' ומחוץ'. לו רק היה קצת 'שמאלני' ודופק על השולחן, ולא מסתפק במילת השיסוי והפילוג 'חמוצים', כן, זה מקסימום מילות 'ההסתה' של נתניהו. ואולי, השקט הזה הוא המפרק מפלגות בזו אחר זו. 'נתניהו הוא האח החי', אמרתי לעצמי ונשאתי תפילה חרישית.