השר דודי אמסלם עתר לבג"ץ נגד היועמ"ש ונציב שירות המדינה

שר הדיגיטל טוען כי היועמ"ש ונציב שירות המדינה לא מאפשרים מינוי מנהל לרשות החברות הממשלתיות בשל שיקולים פוליטיים או דעות אישיות ביחס אליו.

ערוץ 7 , ג' בניסן תשפ"א

השר דודי אמסלם עתר לבג"ץ נגד היועמ"ש ונציב שירות המדינה-ערוץ 7
דודי אמסלם     
צילום: Hadas Parush/Flash90     

שר הדיגיטל הלאומי ח"כ דודי אמסלם (הליכוד) הגיש עתירה לבג"ץ נגד היועמ"ש אביחי מנדלבליט ונגד נציב שירות המדינה הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, בשל סירובם לאשר מינוי קבוע לתפקיד מנהל רשות החברות הממשלתיות.

אמסלם דורש באמצעות פרקליטו עו"ד מוטי שמעון להוציא צו ביניים, צו על תנאי וצו מוחלט, בטענה שמנדלבליט והרשקוביץ "ניצלו את מעמדם ותפקידם ובעצמם ו/או באמצעות הכפופים אליהם הטעו את העותר במתן חוות דעת ובסיכומים לגבי הליכי בחירת מועמד ומינוי מנהל/ת לרשות החברות הממשלתיות.

''זאת עשו המשיבים בעצמם ובאמצעות הכפופים אליהם על ידי שקבעו כי בחינת מועמדים לתפקיד צריך שתיעשה בדרך של מינוי ועדת איתור שתפעל, על פי המצג והסיכום שבין העותר למשיבים בזריזות כדי ליעל ולקדם איוש המשרה ומינוי בתוך חודש ימים בשל חשיבות ודחיפות העניין. בפועל, הסתבר כי המשיבים בעצמם ובאמצעות הכפופים להם, הטעו את העותר במתן ייעוץ מטעה לפיו יש לפעול בדרך של מינוי ועדת איתור. אמנם אין בדין כל חובה לפעול במקרה זה באמצעות ועדת איתור אולם המשיבים בעצמם ובאמצעות הכפופים להם, הציגו בפני העותר מצג לפיו כך חוות הדעת המשפטית.

''לאור הניסיון העגום ולצורך הציבורי החיוני ביותר למשק ולמימשל בישראל הסכים העותר לפעול לפי חוות הדעת והעצה של המשיבים והכפופים להם והסכים לפעול בדרך של מינוי ועדת איתור".

השר אמסלם נתקל בהתנגדות לא מובנת, כלשונו. "העותר פנה פעמים רבות אל המשיבים ואל הכפופים להם ואל בעלי התפקיד הנוגעים בדבר כדי לקדם מינוי מנהל/ת לרשות החברות הממשלתיות אולם לא זו בלבד שהמשיבים חדלים ואף מונעים אקטיבית בעצמם את ההליך המחוייב והנדרש אלא שהם גם מטילים אימתם ו/או מרותם, שלא כדין, על הפקידים ובעלי התפקיד העושים במלאכה ומונעים בכך את קידום ההליך."

"בדיעבד, נראה כי מבוקשי לפעול בשיתוף פעולה מלא, בהגינות וביושרה ובשקיפות מלאה, מתוך מטרה לקדם את העניין באופן ענייני ותכליתי, נוצל לרעה לעיכובים חוזרים ונשנים ולבסוף למסמוס וסיכול ההליך. בנוסף לכך, לא אוכל להשתחרר מן התחושה הקשה כי הגב' זילבר ומר חורין הוליכו אותי שולל, בכחש ובכזב. נדמה כי די בסקירת השתלשלות האירועים, כדי להגיע למסקנה האפשרית היחידה ההגיונית וההוגנת המתבקשת, כי שעה שוועדת האיתור החלה את מלאכתה וסיימה את מרבית עבודתה, יתאפשר לה להשלים את מלאכתה ובטח שלא להפנות את סוגיה המשך העבודה לוועדת החריגים. יודגש, כי גם הליך המינוי לא היה צריך מלכתחילה להתקיים דרך ועדת איתור, הרי מרגע שהחל במסלול זה, אזי היה על וועדת החריגים לאפשר את המשך עבודתה של ועדת האיתור''.

השר אמסלם מפרט בעתירתו את כל השתלשלות האירועים וחלופת המכתבים, "המשיבים מכשילים בכוונה את העותר ולא מאפשרים לעותר למלא את תפקידו ולא מאפשרים מינוי מנהל/ת לרשות החברות הממשלתיות והכל בשל שיקולים פוליטיים ו/או דעות אישיות ביחס לעותר – שיקולים זרים ופסולים שאסור לנושא משרה ציבורית לשקול. אין ולא היתה סיבה עניינית לסכל מינוי רק בשל העובדה שהמשיבים אינם אוהבים את העותר. ודאי שלא בעת שמינויים אחרים המשיבים מקדמים בתקופת בחירות ומסרבים לחשוף הפרטים והמידע על כך בפני העותר. גם בכך פועלים המשיבים שלא כדין".

השר אמסלם מסכם את עתירתו וכותב "אין כל הצדק למעשי ומחדלי המשיבים אשר יש בהם גרימת נזק חמור ליכולת המדינה להתמודד עם הצרכים הכלכליים הדחופים בשל המגיפה והוירוס שפשה בעולם.
כאמור, ניהול רשות החברות הממשלתיות בכלל וניהול וקידום תהליכי הפרטה חשובים לתפקוד החברות הממשלתיות בימים טרופים אלה ולהזרמת הון עתק לקופת המדינה בעיקר מהפרטת חברות. כך לדוגמא ממחשת הליך הפרטת נמל חיפה המעוכב וניזוק עד כדי סיכול כמעט בשל מחדלי ומעשי המשיבים כנטען בעתירה זאת ובדומה לכך גם בעניין הפרטת דואר ישראל".