בזכות המאמר שפרסם שמואל שטח בתגובה לדבריי, שבתי ולמדתי את סוגיית הנחשד לשווא. "אמר רבי יוסי: יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו" (שבת קיח, ב). זאת מכיוון שהצער שמצערים אותו לשווא הוא כפרת עוונות. יחד עם זאת, "אמר רבי אלעזר מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו". הנחשד צריך לנקות את עצמו ולהודיע את חושדו שאין בו אותו דבר מגונה (ברכות לא, ב). זאת אעשה בשורות הבאות.
במאמרו טען שטח שלדעתי הפקיד הממונה צריך להעדיף את המגזר שלו על פני אחרים ולהשתמש לשם כך בכספי מדינה שלא לפי תבחינים מסודרים. עוד הוסיף ששיטה זו שאני מציע כביכול גורמת ל"עיגול פינות", כלומר לרמאות, כדי להיטיב עם המגזר. לא כך כתבתי ואף לא רמזתי. ההפך הוא הנכון. בדבריי ציינתי שהתופעה המכאיבה היא שדווקא פקיד שאינו מהמגזר עשוי לאשר – על פי חוק – מה שאיש המגזר לא יאשר למרות שיש לו סמכות ורשות חוקיים. אם כן, נקי אני מטענותיו ומהאשמות השווא שטפל עליי. מכיוון שבמאמרו דרש שהכול יתבצע לפי קריטריונים, הרי זו הזדמנות טובה לעסוק מעט בסוגית קריטריון ושוויון.
קריטריון אינו מבטיח שוויון
מעשה שהיה ובאחת הערים החלו לבנות מגרשי כדורסל בבתי ספר חילוניים, ולדתיים לא בנו. כשפנו בטענה לממונה, אמר להם שהחלוקה אינה לפי הכיפה אלא לפי גודל, ורק בית ספר שבו מספר תלמידים מסוים ומעלה זכאי למגרש.
גם אם איש לא קבע זאת בזדון – מה שלא בטוח – הנה קריטריון שגורם עוול. הדוגמאות רבות מספור. אחת הבולטות שבהן, אשר עולה לפרקים לתודעת הציבור, היא ההנחות במס ליישובי ספר. מה הקריטריון? הקרבה לגדר הגבול? הסיכון הביטחוני? המצב הכלכלי? בכל פעם אנו עדים למאבקים להכללה או להוצאה של יישובים מהרשימה, לעיתים תוך אפליה זועקת לשמיים.
שוויון אינו ערובה לצדק
בשם השוויון בין גברים ונשים מדירים ציבורים שלמים מאירועים ברחובה של עיר, מאתרי נופש ועוד. בשם השוויון חשבו לחנך את כל ילדי ישראל לפי מודל הצבר האשכנזי־חילוני. את המחיר אנחנו משלמים עד היום. גם החמ"ד כפה במשך שנים רבות על כל הילדים מערכת אחת, עד שקמו המסגרות התורניות ובתהליך ארוך הכיר בצורך השונה של כל קבוצה בסגנון חינוך ילדיה. בסופו של חשבון, מה שאצל האחד הוא שוויון - אצל חברו עלול להיות קיפוח.
שווים וגם שונים
"כשם שאין פרצופיהן שווים כך אין דעתם שווה". התורה בנתה את מצוותיה על בסיס שוויון וגם שוני. יש שבע מצוות לבני נח ותרי"ג לישראל, מצוות השוות לכולם וייחודיות לכהנים, כך גם לגברים ולנשים.
"חביב אדם שנברא בצלם... חביבין ישראל שנקראו בנים למקום". כלומר, שוויון בהיות כל אדם בצלם אלוקים, שונות בהגדרת הקרבה לקב"ה, בתפקידים ואף בשכר. "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" לעומת "חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא". גם את השונות שבין ישראל לעמים יש המנסים לטשטש כבר יותר ממאתיים שנה, בשם השוויון.
השיטה הדמוקרטית
כך בנויה דמוקרטיה בכל המדינות. לכל מפלגה סדר עדיפויות משלה, וכשהיא בשלטון היא מקדמת סדר יום והעדפות תקציביות. זו חובתה המוסרית כלפי בוחריה. אין זאת אומרת שמתעלמים מהשאר חלילה. אבל במציאות העולם הזה, שבו המשאבים מוגבלים, יש סדר קדימויות והעדפה. כשיתחלף השלטון יתחלף הסדר. זו הממלכתיות האמיתית, שדואגת במהלך השנים עם השלטון המתחלף לכל פלחי האוכלוסייה. לכן, עניי המגזר קודמים.
הגזמה בשוויון כביכול אינה "קידוש השם" ואינה "רדיפת צדק", כטענת הכותב, אלא קיפוח שממנו הזהירו חז"ל בדרישה להקדים את עניי עירך.