להחזיר את השמחה למשפחה

השקפות מעוותות בנושא זוגיות וילודה מחלחלות אל הדור הצעיר הדתי, וגורמות לו נזק בלתי הפיך. על דור המחנכים לבנות תפיסת עולם שלמה, שמחה ובריאה שתחזיר את הגאווה למושג המשפחה. דעה

אלירז פיין , ו' בניסן תשפ"א

להחזיר את השמחה למשפחה-ערוץ 7
אלירז פיין
צילום: באדיבות המצולמת

מי שמצוי ברשתות החברתיות השונות וקורא בדפי וידויים למיניהם (דפים שבהם מתאפשר לשאול באנונימיות שאלות או להודות בקשיים שלא היית מעז לשאול ולספר עליהם בגלוי), אשר נפוצים גם בקרב צעירים דתיים, יגלה תמונה עגומה מאוד.

הנחות הבסיס שעליהן גדלנו אנחנו, דור המבוגרים, התנפצו לרסיסים. השקפות שהיו ברורות לכול, כמו נישואין וילודה, כמו אינטימיות רגשית, הכול עומד בסימן שאלה גדול. למה צריך בכלל ללדת ילדים? להתחתן? שאלות לא מעטות על זהות מינית, שאלות על צפייה בתכנים לא ראויים, וגם השאלות הנורמטיביות יחסית מעידות על חוסר ידע מהותי בהשקפת עולם בריאה. על הכול כמובן אפשר לענות, אבל לפעמים קשה אפילו לנסח תשובה מילולית, צריך להתחיל ממש מההתחלה.

כל זה לא מופיע רק ברשתות חברתיות. גם בבתי הספר, בתיכונים ובאולפנות אפשר לראות נערים ונערות נפלאים עם "בורות בהשכלה" בדברים הכי קיומיים. חסרה השקפה יהודית שמחה ובריאה לחיים טובים.

הצוותים במדרשות, במכינות ובישיבות העל־תיכוניות משתדלים לתת מענה, אבל בסופו של דבר לא יכולים לעמוד לבדם בפרץ. אנחנו פוגשים את זה מאוחר יותר אצל זוגות נשואים שאין להם בסיס בכלל. תהליך היציאה בשאלה וההתחלנות שנולד מכך מדבר בפני עצמו.

איך קרה שאנחנו נאלצים להסביר את הדברים הכי בסיסיים שהיו סלע קיומנו? דברים שהיו מובנים מאליהם? בעלי ואני תהינו על זה כזוג עשרות פעמים. לקח לנו זמן להבין שעיקר החינוך הדתי היום נמצא במצב של מגננה. מספרים לנו ממה להיזהר, מה אסור, מה לא נכון לעשות, אבל לא מסבירים מה כן. לא מראים תמונה בריאה, כזו שתהפוך להיות החלום של הנוער ותבנה להם פרספקטיבה נכונה.

למה שנרצה משפחה, אם בבית לא ראינו שמחה זוגית ואם שמענו ברשת בלי סוף על אלימות נגד נשים? למה לשמוח ללדת אם בכתבות בטלוויזיה נראה שכולן בדיכאון אחרי לידה? שילדים מגבילים אותך? למה להיכנס לזוגיות בכלל כשאחוז הגירושין מתקרב ל־50? אף אחד לא רוצה להיות מספר בסטטיסטיקה. מי מבקש או יודע בכלל ליצור אינטימיות רגשית כשבמסך אפשר להשיג הכול בלחיצת כפתור? ואחרי כל החשיפה לסיפורים איומים על אינוס והטרדה, שום דבר לא בטוח כאן. מי מחנך את הילדים שלנו? מי מקנה להם השקפה כל כך עקומה?

ברגע הראשון רציתי להאשים את המדיה, אבל האמת היא שהעיוות הזה חלחל עוד הרבה לפני עידן הרשתות החברתיות. נכון שהמסכים מקדמים את האג'נדה הזאת הרבה יותר, אבל זה היה שם גם קודם. מאחורי כל המסרים עומדת השקפה אידיאולוגית פרוגרסיבית עמוקה.

היא מגיעה בצורת פמיניזם, כביכול הצגה של דאגה לאישה, כשבפועל מדובר בשנאת גברים ובמלחמת מינים. היא מגיעה דרך ארגוני הלהט"ב, כמובן תחת ערך קבלת האחר, ובפועל מעודדת בלבול ומשתיקה כל דעה שמבקשת לכבד נורמה בריאה. היא מגיעה בצורת מושגים כמו הדתה והוקעה של כל מיני עוולות, ובפועל משמשת להוזלת תורה ואנשי תורה. שחקנים וגיבורי תרבות אינם מוקעים באותה עוצמה על אותם פשעים ממש. כל אלה יוצרים תפיסת מיניות וזוגיות עקומה בשורשה, עד כדי פגיעה בכל הבסיס ההשקפתי לבניית משפחה.

צריך להודות, אלו נושאים שבציבור הדתי יש מתי מעט שמעיזים להעביר בהם משנה ברורה, מורכבת אך יציבה. המענה שכן קיים מגיע בשפה רפה, מתוך קבלת המושגים הפרוגרסיביים והנצחת התפיסה והרבה חשש מ"מה יגידו", כי אלה שהעזו לדבר - ערפו את ראשם.

נראה שמובן לנו מאליו שהילדים יבינו שזה לא תקין. ובכן, זה לא קורה לבד, ואנחנו מאבדים את בסיס קיומנו – המשפחה. הגיע הזמן לעמוד בלי חשש אל מול הגל העצום הזה ולהתחיל לדבר גם בסימני קריאה! לדבר השקפת עולם יהודית עשירה ושמחה, להחזיר את הגאווה למשפחה. לחנך מה כן, לתת תמונה בריאה. זה יצריך בירור פנימי של כולנו, אבל הגיע הזמן ללמד את המובן מאליו.

הכותבת היא יועצת זוגית, מדריכת כלות, מרצה ומנחה סדנאות ומנהלת קהילות רשת לנשים