התקשורת לא מפסיקה להתפעל מהמחאה הדמוקרטית בבלפור. ממש כמו בזמן הסבתא שלה, המחאה החברתית של 2011, התקשורת מפנקת ולא חוסכת. שידורים ישירים ועדכונים בזמן אמת, ספירה אדוקה של מניין הפגנות ברצף, וכמובן התחשבנות חמורה עם כל מי שמעז להפריע להפגנות האלה, אזרחים כמו גם גופים ממשלתיים ואנשי חוק וסדר.
כל מי שזוכר את ימי אוסלו וההתנתקות הלא עליזים בכלל, יודע שמה שהמפגינים בבלפור עוד לא למדו, אנשי מחאות הימין השונות כבר הספיקו לשכוח. המחאות של הימין בשעתו עלו על אלה של השמאל בכל פרמטר. ולא, אני לא מתכוון לאלימות. אני מתכוון למספר המפגינים, לפריסה הארצית, להתמדה, ליצירתיות, לעממיות. אם אתם שייכים לאלה שלא זוכרים, בטח הייתם בסל־קל בכפר מימון. תשאלו את אבא ואמא.
זו הסיבה שיש לי דווקא רגעים של אמפתיה למפגיני בלפור ולדגלים השחורים. כי אני מכיר את הצד הזה, כאשר אתה מוחה וחוזר ומוחה, במסירות נפש ממש, ושום דבר לא זז. עד כדי ייאוש מלהפגין בכלל. ואז אדרבה, אומרים לך נבחרי הציבור וגורמים בתקשורת שאתה, המוחה, מלבה את הקרע בעם. אני חושב שקוראים רבים זוכרים את התחושה הזאת. אני רק יודע שההבדל בין מחאות הימין למחאות השמאל הוא שהימין לא זכה למעטפת כה רכה ותומכת של התקשורת ושל חלק משולחן הממשלה. להפך. אה כן, וגם המנהיגים של מחאות הימין לא קיימו ישיבת מטה בוולדורף אסטוריה. אולי הם קיבלו סנדוויצ'ים עם טונה ממועצת יש"ע.
למה אני מעלה באוב את ההפגנות ההן? ובכן, ראשית, אני חושב שדווקא בתור אנשים שהפגינו רבות חשוב לכבד את זכות המחאה. אני לא חושב שצריך לנהוג במפגינים הללו כפי שנהגו במפגיני הימין, חלילה. מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך. ושנית, וחשוב יותר, במיוחד לקראת יום הבוחר צריך לזכור: המצב עלול להתהפך. אם האדישות והסתמיות ישתקו אותנו ביום הבחירות, המחנה הלאומי עשוי שוב חלילה להפגין את כישוריו המופלאים ביצירתיות של מחאות.
השבוע תגיע אל סופה אחת ממערכות הבחירות המנומנמות ביותר שידעה ישראל. יעידו על כך מהדורות התקשורת האלקטרונית וכותרות העיתונים שבהן מערכת הבחירות נדחקת אל הספסלים האחוריים. ובכל זאת, תסלחו לי על הפאתוס ועל הקיטש: יום שלישי הקרוב עשוי להיות יום גורלי ביותר לעתיד המדינה.
יאמר מי שיאמר שעל פי הסקרים נראה שאין חשש ואין סכנה. אל נשלה את עצמנו. עם סקרים לא הולכים למכולת. יום הבחירות הוא הסקר האמיתי והקובע. הוא ההפגנה הגדולה והמשפיעה ביותר.
כל הבדיחות בנושא הבחירות התכופות מוכרות ושחוקות, וכל מי שחי כאן ער לציניות שאופפת את הציבור, ובמיוחד לאמירה שבלאו הכי הולכים לבחירות בפעם החמישית. אמרו חכמים: "מי שעבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר". לפני מערכת הבחירות השנייה לא העזנו לדבר על כך שיהיו בחירות חוזרות. אחריה אנחנו כבר לא מתפעלים מהשלישית ומהרביעית, וכעת בלי בושה אנחנו מגלגלים על הלשון את הצירופים מערכת בחירות חמישית וגם שישית.
אבל זהירות, ייתכן מאוד שזו מערכת הבחירות האחרונה בהחלט לארבע השנים הבאות. את זה נדע רק אחרי סגירת הקלפיות ולא רגע אחד לפני כן. אם תקום ממשלה יציבה, כן יהי רצון, אזי אין שום משמעות לעובדה שהייתה זו מערכת בחירות רביעית. יתברר בדיעבד שאלה היו הבחירות היחידות, וכל שאר מערכות הבחירות הקודמות כבודן במקומן יונח - בפח האשפה של ההיסטוריה. ביום הבחירות יש לזכור היטב: אלה הבחירות הראשונות. מי שלא רוצה למצוא את עצמו מפגין במאה הפגנות קטנות מוטב שישתתף בהפגנה אחת גדולה, מרובת משתתפים ומשפיעה יותר מכול: בהצבעה שקטה ורועמת ביום הבחירות, בקלפי.