הגיע הזמן לשוב הביתה. להשקיע את עיקר המאמץ האנושי אשר מגבלותיו ממילא רבות בהתנהגות שלנו עם הורינו, בני ובנות זוגנו, ילדינו, אחינו וחברינו. עם האנשים שעובדים עמנו, הן שלהם אנו כפופים והן אלה המסייעים לנו במלאכתנו.
אין הכוונה כאן להסתלקות מהעולם הגדול ובוודאי לא לפיתוח אדישות למה שקורה בחברה ובמדינה. הכוונה היא שראוי לחזור ולאזן את רמות המאמץ וההשקעה. לפני שאנחנו מייפים את פנינו לצורך הופעה בציבור, רצוי שנקפיד על מעשינו הביתיים. לפני שאנחנו מדווחים בכל הרשתות האפשריות על הישגים ומאוויים, ראוי שנשאל את קרובינו במה אנחנו מחמיצים את ציפיותיהם מאיתנו. הגיע הזמן להתפעל מחדש ממי שנאמן לאוהביו וממי שמתענג על ליווי בנותיו ובניו לבית הספר ואפילו הולך ברצון לאסיפות הורים כאשר אלה תחזורנה להתקיים.
המנהיגים, האומנים, אנשי הציבור ובעלי העסקים הגדולים לא יזכו בקלות להתפעלות מצידנו על ההברקות וההישגים שלהם. כבר הבנו שאנשים מוכשרים מאוד מסוגלים להיכשל בהתנהגותם, וחלקם אפילו מועדים לכך עוד יותר בגלל מורכבות נפשית יתרה. אבל משום מה מתחשק לנו לזמן מה להתפעל דווקא מיסודות הקיום האנושי, זאת אומרת ממעשים פשוטים אבל חיוניים ביותר. העידן הנוכחי מתאפיין יתר על המידה ברעשים הגדולים, לטוב ולרע, ולא בפרטים האנושיים. ללא הרף מודיעים לנו באמצעות התקשורת לסוגיה "הודעות" על מה שקרה ועל מה שצפוי לקרות. ישנה תחרות כמעט אכזרית בין פוליטיקאים וידוענים להשגת שליטה על תשומת הלב שלנו. חיינו הפרטיים נראים כפחות ופחות חשובים וכמתגמדים לעומת העיסוק הגדול, שרק הוא ראוי לכאורה להתייחסות רצינית.
ספק גדול אם גם מבחינה אינטלקטואלית החיים הפרטיים פחות מעניינים. הספרות המרתקת והחשובה ביותר עוסקת דווקא בחיי משפחה, על יופיים ועל החמצתם. מעשים נאצלים נעשים בדרך כלל דווקא במסגרות האנושיות המצומצמות יותר. מי שמאמץ לביתו ילד בודד מפגין עוצמה ומחויבות מוסרית יותר ממי שמקים ממשלה. מי שמסייע מכספו לאחר בעת מצוקה כלכלית קשה ראוי להערכה יותר משר האוצר שמעביר תוכנית סיוע שאפתנית. וגם יוצרים וגיבורי תרבות יעשו טוב לעצמם ולכולנו אם ישקיעו חלק גדול יותר ממרצם בסביבתם הקרובה.
העולם הפוליטי שלנו איבד את סייגיו. העובדה שאנחנו הולכים לבחירות בפעם הרביעית במהלך תקופה קצרה היא פועל יוצא של אובדן האחריות הלאומית והאישית של פוליטיקאים. יש בה בעומק הדברים זלזול מוחלט בחיינו האישיים וניסיון לשעבד את כל האנרגיה שלנו לחילופי מהלומות בין אנשים המנותקים מצרכינו האמיתיים. המציאות הזאת מחייבת אותנו להפגין כלפי המגמה הציבורית הנלוזה ביקורת נוקבת ואפילו בוז. אם נחייב את עצמנו להתעניין הרבה יותר באתגרים הקרובים לנו, ממילא נסבול פחות מדברי ההבל הנשמעים בחוצות. בוודאי שנמשיך להתעניין בגורלנו הלאומי ונשתדל לחזק את מי שייראה לנו סביר יותר. אבל לא נאפשר לאלה שמתיימרים לייצגנו להמשיך ולבלבל אותנו באשר לסדרי העדיפויות שלנו.
כך גם לגבי אנשי רוח, מדענים ומנהלי חברות. אנא שתפו אותנו, אם בכלל, יותר במחויבות המוסרית המעשית שלכם בחייכם האישיים ופחות במסר הציבורי היוצא מפיכם ובהישגים שנוצרים תחת ידיכם. הפוליטיקה, האומנות ועולם העסקים חיוניים לחיינו האנושיים. סדר חברתי, סיפוק רוחני ורווחה כלכלית הם מיסודות החברה והפרט. אולם הגיעו הדברים לידי כך שרבים מדי מהמובילים בתחומים אלה איבדו את רגישותם, עד כדי כך שהעיסוק המוגזם שלנו בהם מרחיק אותנו מעצמנו.
הכותב הוא משורר, סופר ופרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בר אילן