הרב ליאור לביא
הרב ליאור לביאצילום: עצמי

"שלשה כחות מתאבקים כעת במחנינו...הקודש, האומה, האנושיות, - אלה הם שלשת התביעות העקריות, שהחיים כולם, שלנו ושל כל אדם, באיזו צורה שהיא, מורכבים מהם". (אורות התחיה יח)

"אני אבחר בך ואת בי תבחרי וביחד נהיה לרוב" (נעמי שמר)

"למה בחרתי בה? קודם כל, בגלל יראת השמים. מיד כשנפגשנו ראיתי כמה היא מקפידה על כל תג ותג. היא לא הלכה אחרי צו האופנה והתלבשה בדיוק כמו שכתוב בשולחן ערוך. ידעתי שאיתה אוכל להקים בית של תורה ויראת שמים.

כשניסיתי לברר בעדינות מה דעתה על תרבות כללית, אמנות וספרות היא מיד אמרה שאיננה מתעניינת בזה ושלדעתה זה בזבוז זמן וביטול תורה. בנוסף לכך, היא אמרה שכל התרבות המערבית הנוצרית נגועה באנטישמיות ובאליליות ושאי אפשר לקרוא שם שום דבר מבלי שיכניס ללב היהודי רעל.

הספרות העברית, אמרה, גרועה יותר, בגלל שהיא נגועה גם בשנאה עצמית. ככל שהכרתי אותה יותר כך הבנתי שהיא האישה שאיתה ארצה להקים את ביתי. היא היתה מחוברת לערכי הנצח של עם ישראל, לא הושפעה מכל מיני רוחות זרות, וידעה שמה שחשוב לה הוא שאלמד תורה מבוקר עד ערב. היא אמרה לי גם כמה היא מעריצה תלמידי חכמים ושהיא רוצה שגם אני אהיה תלמיד חכם. מה אגיד לך, ממש רחל אשת רבי עקיבא.

מובן שכמוני, היא חלמה על משפחה גדולה עם לפחות עשרה ילדים ושכולם יגדלו על טהרת הקודש ללא אינטרנט ועיתונים. היא גם נלחמה בתוכניות לימוד זרות הפוגעות בנשמת ישראל הטהורה ואמרה שמקורן בגורמים זרים המבקשים לפגוע במדינת ישראל מבפנים. ממש מצאתי את שאהבה נפשי. איך אומר שלמה המלך - "שקר החן והבל היופי, "אשה יראת ה' היא תתהלל".

***

למה בחרתי בה? קודם כל בגלל האידיאליסטיות. נפגשנו לראשונה בהפגנה נגד מדיניות הממשלה ביהודה ושומרון. דיברנו כל הדרך על השמאלנות שפושה בימין ועל הניהיליזם שמשתלט על כל חלקה טובה במדינה. היא דיברה בלהט על שלטון בג"ץ ועל החתירה העקבית שלו תחת הדמוקרטיה הישראלית. לאחר מכן, למדנו יחד במכללה למדינאות.

אני זוכר שממש התפעלתי כשידעה לצטט מתוך ספרי ספריית "שיבולת" וגם מרוב ספריית לווייתן של הוצאת שלם. היא היתה כל מה שיכולתי רק לחלום עליו; ציונית, ערכית, אינטליגנטית, מחוברת למדינה, שירתה ב8200 ומחוברת למסורת וליהדות. היא שילבה בצורה עדינה רחבות אופקים אך עם זיקה עמוקה לערכי המורשת והמדינה. ליברלית וחופשית בדעותיה אך רחוקה מהאווירה הפרוגרסיבית הניאו-מרקסיסטית שהאקדמיה כולה נגועה בה.

שנינו חלמנו לגור בקיבוץ עירוני, לגדל שניים-שלושה ילדים ולתרום למדינה בחיזוק הפריפריה ובחינוך אוכלוסיות נחשלות לערכים ציוניים ולהתגייסות לצבא. היא עודדה אותי מתחילת הדרך להקים מכינה חילונית בדרום הארץ ואמרה לי שזאת ההגשמה הציונית האמיתית בימינו. ממש כמו ייבוש הביצות לפני מאה שנה.

לשנינו יש טעם דומה במוסיקה ישראלית, שנינו אוהבים לבשל (בעיקר אוכל סיני...), ואנחנו גם אוהבים ממש לטייל וכבר עשינו יחד את שביל ישראל. אני בא מבית דתי והיא חילונית אבל לא "אנטי", ממש מכבדת ומעריכה. בקיצור, איך אומר השיר – "היא כל מה שרציתי לפי המידה".

***

למה בחרתי בה? קודם כל, בגלל החופשיות והזרימה. בתוך כל הלחץ וההקצנה במדינה ובעולם, רציתי מישהי כייפית כזאת, סבבה, שנוכל ביחד ליהנות מהחיים בראש טוב. בלי חפירות ובלי קיצוניות.

בפגישה הראשונה הלכנו לבית קפה חמוד בבוגרשוב והיא אמרה לי בעיניים עצובות שלדעתה המדינה הופכת להיות יותר ויותר דתית ויותר ימנית ושהיא ממש מודאגת מזה. הזדהיתי עם כל מילה.

יש לה טוב לב מהמם. היא מתנדבת בבתי חולים במחלקת אונקולוגית ילדים, שרה ומנגנת בגיטרה. היא פעילת זכויות אדם ונאבקת יחד עם כמה חברות ממזרח ירושלים ומהולנד בניצול נשים בתעשייה הפורנוגרפית. חוץ מזה, נורא אכפת לה גם מהתחממות כדור הארץ והיא פריקית של מחזור. שנינו אוהבים לבשל וגם לראות סרטים צרפתיים ישנים ולהאזין למוסיקת עולם.

לגבי חתונה היא ואני לא לגמרי סגורים על זה. כל הטקס הזה נראה לנו לגמרי מיותר. חוץ מזה, לא ברור לנו אם אנחנו רוצים לסגור את הקשר. אולי בכלל עדיף לתת לכל אחד לעשות מה שמתאים לו, בלי קנאה מיותרת. היא דווקא לא ממש בקטע אבל לא מתנגדת לגמרי. אחרי הכל שנינו די פתוחים ומאמינים שלא צריך לקדש את מה שהיה פעם. העולם מתקדם. צריך לעדכן תוכנה. בסוף, הטכנולוגיה תגרום לעולם שלנו להפוך להיות טוב יותר. העולם הוא כפר גלובלי קטן וכולנו נולדנו שווים. איך אומר השיר – "בואו נצעד לחלום בלי גזע ולאום".

***

שלושה כוחות מתאבקים במחנה ישראל בדור האחרון. לובשים צורה ופושטים צורה. נאבקים, נלחמים, מתכתשים ופוצעים. כאשר אני קורא את שלושת סיפורי האהבה האלה, אני לא חושב שכולם שווים. כל אחד רואה את הקשר ברובד אחר ובעומק אחר. יש אהבה פנימית הנוגעת במהות ויש אהבה המאבדת חלקים יקרים מזהותה לדעת. ועם זאת, אנו זקוקים לאנשי קודש שיצליחו לקלף את הקליפות שבין מחנה למחנה, להסיר את המיותר שיש בכל אחד, ולאחוז במהותי שבו. להבחין בגרעין האמיתי ולראות כיצד עמוק בפנים, כולנו אחים ואחיות. אהבה אחת לכולנו. אב אחד לכולנו. מה דעתכם, האם יש סיכוי לאהבה?