הזדמנות נדירה להכרעה

לראשונה מסתמן מצב שבו הפיצול בשמאל יביא לאובדן מנדטים, ואילו המחנה הלאומי־דתי לא יאבד קולות. דווקא הפסילה האישית של נתניהו יכולה להביא להקמת קואליציה שכולה לאומית־דתית

עמנואל שילה , ה' בניסן תשפ"א

הזדמנות נדירה להכרעה-ערוץ 7
להצביע ולהשפיע, בתקווה שזו הפעם האחרונה בסבב. הדפסת פתקי הצבעה
צילום: יוסי זליגר, פלאש 90

1

סבב הבחירות הקרוב, רביעי במספר בתוך שנתיים, הוא הזדמנות נדירה להכריע את התיקו בין המחנות שכבר זמן רב משבש את תפקוד המערכת הפוליטית ושאר מערכות המדינה. ביום שלישי הקרוב יכול המחנה הלאומי־דתי לשבור סוף סוף את הקיפאון, להשיג רוב של 61 ח"כים בכנסת ה־24 ולהרכיב קואליציה לאומית־דתית יציבה. מאוחר יותר אפשר יהיה אולי לצרף לקואליציה ח"כים נוספים ואולי גם מפלגות נוספות.

המציאות הפוליטית הנוכחית היא הזדמנות נדירה להקמת קואליציה הומוגנית מבחינה אידיאולוגית. קואליציה שמפלגותיה יודעות להסתדר זו עם זו. שאיננה תלויה במפלגות שיטרפדו כל ניסיון לשפר את המצב בתחומים קריטיים כמו בלימת התערבות מערכת המשפט בהחלטות פוליטיות, שיקום הכרסום המתמשך בדמותה היהודית של המדינה וביסוס מפעל ההתיישבות היהודית ביו"ש.

למחנה הלאומי־דתי יש סיכוי דווקא הפעם להשיג הכרעה משום שהשמאל מפוצל כפי שלא היה מזמן, וכמה ממפלגותיו מתנדנדות על סף אחוז החסימה.

2

אביגדור ליברמן, בגלגולו האידיאולוגי הקודם כשונא ערבים לפני שהפך לשונא חרדים, דאג להעלות את אחוז החסימה לכדי ארבעה מנדטים, מתוך כוונה מוצהרת להביא למחיקת חלק מכוחן של המפלגות הערביות. המהלך הזה פעל כבומרנג והביא לתוצאה הפוכה – איחוד של כל המפלגות הערביות לרשימה משותפת שהשיגה 15 מנדטים בכנסת ה־23. החלטת רע"מ לפרוש הפעם מהרשימה המשותפת אמורה בכל מקרה לשחק לטובת המחנה הלאומי־דתי. אם רע"מ לא תעבור את אחוז החסימה, קולות מצביעיה צפויים להתחלק כך שחלקם יגיע אל המחנה הלאומי. אם היא תעבור, היא לא תהיה באופן אוטומטי חלק מגוש השמאל כמו שהייתה עד עכשיו. בנוסף לרע"מ, גם מפלגות השמאל מרצ וכחול־לבן נמצאות באזור הסכנה, לאחר שלא השכילו להתאחד זו עם זו או עם מפלגת העבודה של מרב מיכאלי. נכנסנו אל הסחרור הפוליטי בגלל קולות ימין שירדו לטמיון בבחירות לכנסת ה־21. כעת יש סיכוי שנצא ממנו בזכות אובדן מנדטים דומה, הפעם משמאל.

בגוש הימין יש רק מפלגה אחת שיש לגביה חשש מסוים, מפלגת הציונות הדתית. היא עוברת את אחוז החסימה בכל הסקרים, אבל בחלקם בתוצאה גבולית שמותירה מקום לחשש. אם הציבור ישכיל לתמוך בה, כמו שהכריז פומבית שיעשה הפעם חתן פרס נובל פרופ' ישראל אומן, זו תהיה הפעם הראשונה מזה זמן רב שאף קול של הימין לא הולך לאיבוד.

3

כדי שזה יקרה צריך כמובן שגם אתם תעשו את שלכם. שאתם ובני משפחותיכם וחבריכם וכל מי שחושב כמוכם תגיעו אל הקלפי ביום שלישי ותצביעו לאחת ממפלגות הגוש הלאומי־דתי – הליכוד, יהדות התורה, ש"ס או הציונות הדתית. אפשר להוסיף גם את ימינה – בתקווה שבנט וחבריו שכרגע יושבים על הגדר לא יאכזבו בזמן אמת, ובמצב שבו תמיכתם תשלים ל־61 מנדטים הם לא יימנעו מלהצטרף לממשלה של הגוש הלאומי־דתי.

אל תיתנו למערכת הבחירות המנומנמת להרדים אתכם, ואל תיכנסו לאדישות או לייאוש בגלל הבחירות החוזרות בקצב של פעמיים בשנה. דווקא אם האדישות הכללית תגרום לכך שהפעם אחוז ההצבעה יהיה נמוך, זו תהיה הזדמנות לציבור הדתי־לאומי והימני האכפתי והמעורב להגדיל את כוחו בכנסת ובממשלה. הידיעה שעשינו את החלק הקטן שלנו, שטרחנו והצבענו כדי להביא להקמת ממשלה בהרכב שיכול להוביל למעשים גדולים, לשים קץ לקיפאון ולהביא לסיומו את המשבר הפוליטי הממושך, מצדיקה לחלוטין את המאמץ הקטן של התייצבות בקלפי ביום שבו ממילא אנחנו חופשיים מעבודה.

4

המפה הפוליטית העכשווית מציבה הזדמנות מיוחדת לממשלת ימין הומוגנית, בין השאר בשל העובדה שמפלגות השמאל מחרימות את נתניהו באופן אישי ומצהירות בתוקף שלא יצטרפו לממשלתו.

בממשלות העבר שלו נתניהו נהג די בעקביות לשלב מפלגות שמאל או מרכז. אהוד ברק, ציפי לבני, משה כחלון, בני גנץ – כל אלה כיהנו בתפקידי מפתח בקואליציה ובממשלה. לנתניהו היה נוח להתחבא מאחורי גבם ולטעון שהם אלה שמטרפדים יוזמות למהלכים חשובים של מדיניות לאומית־דתית. דווקא החרם האישי המקומם שהוטל על נתניהו מצד מפלגות "רק לא ביבי" מבטיח כמעט בוודאות שהפעם ההבטחה לכונן ממשלת "ימין על מלא" אכן תתקיים. לא מפני שנתניהו מבטיח - כבר למדנו שהבטחותיו הן לא הרבה יותר מהבל־פה, אלא משום שהפעם הוא כנראה באמת רוצה, ובעיקר משום שככל הנראה לא תהיה לו ברירה.

5

צריך להדגיש, כי יש מי שזה לא ברור להם: קואליציה לאומית־דתית בראשות נתניהו עדיפה בהרבה על קואליציה אלטרנטיבית של בנט וסער ביחד עם לפיד, ליברמן, גנץ ומרב מיכאלי. בקואליציה עם מפלגות השמאל-מרכז אי אפשר יהיה לבלום את השתלטות מערכת המשפט על חיינו ולהחזיר אותה לפסים שפויים וסבירים. השמאל בישראל מבין היטב שרק שימור העוצמה וסמכות ההחלטה בידי גורמים כמו שופטי בג"ץ, שאינם עומדים לבחירה דמוקרטית, מבטיח את המשך שליטתו גם כשהוא מפסיד בקלפי. בקואליציה שתלויה בקולות השמאל יטורפד כל ניסיון לקדם הסדרה של בנייה בהתיישבות, שלא לדבר על החלת ריבונות. בקואליציה שבה חילונים מיליטנטיים כמו ליברמן, לפיד, מיכאלי ומרצ מהווים מרכיב חיוני, המערכת הפוליטית תמשיך לא להצליח לקבל החלטות בנושאי דת ומדינה, ושופטי בג"ץ ייתלו בכך כדי להמשיך לקחת את ההחלטה לידיהם - כמו שעשו לאחרונה בבג"ץ הגיור הרפורמי והקונסרבטיבי.

השאיפה של בנט לנצל את היותו לשון מאזניים כדי לקבל את ראשות הממשלה ברוטציה נשענת על תוכנית מופרכת מיסודה. ראש ממשלה שלמפלגתו יש בין 10 ל־15 מנדטים יהיה ראש ממשלה חלש, שתלוי לחלוטין ברצונן הטוב של שותפותיו הקואליציוניות. כדי לנהל מדיניות ימין אין די ברוב ימני בקואליציה, צריך קואליציה שיש לה רוב ימני בכנסת. במישור האישי בנט לא חייב כלום לנתניהו, שתמיד השתדל לגמד אותו ולהשאיר אותו בחוץ. אבל הוא צריך לדעת להתעלות מעל זה ולפעול לפי השיקול הלאומי והערכי, כפי שידע לעשות בעבר.

6

אנשי ימין בעלי רצון טוב, כמו מכובדי הרב עמיחי גורדין במאמרים שפורסמו באתר ערוץ 7, סבורים שהחתירה לממשלת "ימין על מלא" פגומה ביסודה, ויש לשתף לכתחילה בממשלה מפלגות שאינן מהימין למען האחדות והפיוס. היה אולי מקום לכך אם השמאל היה רוצה להצטרף לממשלה מתוך גישה פייסנית. אבל בממשלה האחרונה ראינו בעינינו כיצד בעלי התפקידים הכי בכירים בממשלה נאבקים בחירוף נפש למען זכותם של פוסלי ראש הממשלה ושונאיו לחרף ולגדף אותו מול ביתו ולהפריע למנוחתו, אפילו בימי ההדבקה והמגפה הקשים ביותר. האם באווירה כזאת אפשר לצפות לשיתוף פעולה קונסטרוקטיבי?

אפשר להתחבר לטענה שהימין לא צריך לקחת לעצמו את כל העוגה, אבל זה לא באמת מה שקורה. גם כשמכהנת ממשלה על טהרת הימין, היתרון של הימין במערכת הפוליטית מתאזן כל הזמן על ידי הדומיננטיות השמאלנית במוקדי הכוח שאינם עומדים לבחירה דמוקרטית אך משפיעים על קבלת ההחלטות לא פחות מהכנסת והממשלה. זו הסיבה לכך שכבר שנים רבות עם ישראל מצביע ימין ומקבל מדיניות שמאל. רק לאחר תקופת ביניים, תקופה שבה ייקבעו כללי יסוד שיחזירו את קבלת ההחלטות לידי העם ונבחריו, ניתן יהיה לחזור אל ימי ממשלות האחדות.

זאת ועוד: מי שמונע ממשלה מגוונת יותר אלו מפלגות גוש "רק לא ביבי". אלמלא החרימו אישית את בכיר הפוליטיקאים בישראל, אף אחד לא היה מונע מסער, לפיד, גנץ או ליברמן להצטרף לממשלה בראשות נתניהו. הציבור הדתי־לאומי לא צריך להקשיב למי שקוראים לו, בשם האחדות כמובן, להצטרף לקואליציית מחרימי נתניהו.

7

בשבוע שעבר כתבתי כאן סיבות עקרוניות להעדפתי להצביע הפעם ט' ולא ב'. אסיים בכמה סיבות פחות עקרוניות אבל חשובות.

ראשית, הפתק ט' לזכות מפלגתו של סמוטריץ' מבטיח הליכה לממשלת ימין. בנט, עם מספר מנדטים גבוה שיאפשר לו לדרוש את ראשות הממשלה ברוטציה, עלול להתפתות לקואליציית ימין-מרכז-שמאל, עם משרדים בכירים שיימסרו לידיים שמאליות.

שנית, מנדט חמישי למפלגתו של סמוטריץ' יכניס לכנסת את אורית סטרוק המצוינת והנאמנה. יש להודות שמועמדים מתנדנדים מקבילים ברשימת ימינה אומרים לי הרבה פחות. שי מימון, יום טוב כלפון, סטלה ויינשטיין, רוני ססובר, אורנה שטרקמן – הם בטח כולם אנשים טובים, אבל עוד לא הוכיחו כמו סטרוק עד כמה אפשר לסמוך עליהם, מקצועית ואידיאולוגית.

ולבסוף, החשוב ביותר: זה יהיה עצוב מאוד אם יחזור על עצמו התסריט שבו נמנעה ממשלת ימין משום שארבעה מנדטים של מצביעי הציונות הדתית ירדו לטמיון. בחוכמה שלאחר מעשה, אין ספק שמוטב היה אם עוד 1,400 ממצביעי מפלגות הגוש הלאומי־דתי היו נותנים את קולם לימין החדש של בנט ושקד. בזמן אמת אי אפשר היה לצפות שכך יקרה, אבל בחוכמה שלאחר מעשה אילו יכולתי לחזור אחורה בזמן הייתי מצביע לימין החדש, למרות שאידיאולוגית איחוד מפלגות הימין שהצבעתי לו היה קרוב אליי יותר.

הפעם מפלגתו של בנט נמצאת בסקרים באזור בטוח, ומי שנמצאת באזור הסכנה היא מפלגתו של סמוטריץ'. בוחרי הציונות הדתית וכל מפלגות הגוש הלאומי־דתי יעשו בחוכמה אם לא יתאמצו יותר מדי למנוע ממצביעים פוטנציאליים להצביע ט'. אולי יחסר למפלגתם ח"כ אחד, אבל גם להם וגם למדינת ישראל תהיה סוף סוף ממשלה נורמלית ויציבה.

לתגובות: eshilo777@gmail.com