הניוזויק במאמרו "המאבק הדיפלומטי כמעט תם אך עידן ההאשמות החל" עוסק בסיבות לכשלון מדיניותו של שר החוץ האמריקני פאוול ובתוצאותיו.
לטענת ריצ'ארד וולף ותמרה ליפר כותבי המאמר העימות בממשל סביב מדיניות החוץ האמריקנית היווה גורם מרכזי בכשלון.
בפתח מאמרם הם מתארים את המפגש שנערך בין שר החוץ פאוול לשר מגיניאה, מפגש שהעיד אל עומק השפל אליו התדרדר פאוול. חודש לפני כן חגג פאוול לדבריהם את נצחונו כאשר 15 חברות מועצת הבטחון של האו"ם הצביעו בעד הצעת החלטה כנגד עירק ועתה נאלץ פאוול להקדיש את זמנו היקר לשכנע את נציגה של גיניאה לתמוך בהצעה וזאת משום שגיניאה היא המדינה העומדת החודש בראש מועצת הבטחון. בצאתם מהמפגש הכריז השר הגיניאי כי הוא ממשיך לתמוך "בפתרון של שלום".
למרות שפאוול הוביל את ארה"ב ל"מלכודת הפקחים" במשך שישה חודשים של מאמצים דיפלומטיים באו"ם, גם הניצים וגם היונים רואים ערך במהלך. הניצים סבורים שהמהלך הדיפלומטי היה כורח פוליטי לפני המלחמה והיונים עליהם נמנה פאוול ראו במהלך אפשרות למנוע מלחמה וזאת בתנאי שסאדאם יבין בסוף את המסר.
ממתנגדי מדיניות הדיפלומטיה באמצעות האו"ם היה סגן הנשיא צייני. הוא טען כי אין סיכוי שסאדם יתפרק מנשקו בדרכי שלום. והוא גם הזהיר כי נתיב זה יש בו כדי לגרום לאשליות.
עוד מציינים הכותבים כי עם התמשכותם של המגעים העקרים פאוול התקשה להמשיך במדיניותו ולבסוף יעצו לו מקורביו לשתף פעולה. עם זאת ראש היחידה לתכנון פוליטי בממשל ריצ'רד האס טוען כי את ההחלטה לצאת למלחמה קיבל הנשיא כבר בקיץ 02, וכולנו מילאנו מאז פקודות,אמר האס. גם פאוול פעל לפי הוראותיו של המפקד העליון רק ללא תחושת הדחיפות או ההתלהבות של הניצים, ציין האס.
עוד נכתב במאמר כי העומדים בראשי המשרדים התערבו זה בעניניו של השני. פאוול למרות היותו שר החוץ ניסה להתערב בתכניות המלחמה ואף דרש לשנות מרכיבים מסוימים באחת התכניות. פאוול אמר כי רק תרם מנסיונו וכי מדובר בשינוי שתואם את מדיניותו. גם מזכיר ההגנה דונלד רמספלד התערב בנושאי מדיניות חוץ בעיקר בהתבטאויותיו החריפות כנגד צרפת וגרמניה אותן כינה "אירופה הישנה", וכן בבטאו תהייה על תפקידה של בריטניה במהלכים נגד עירק.
האם חילוקי הדעות בממשל הם הגורמים לכשלון המדיניות באו"ם או שמא ניצי הממשל טרפדו את מדיניותו של פאוול שואלים הכותבים.
לפי דברי תומכיו של פאוול המחלוקות אודות מדיניות החוץ האמריקנית היו כל כך חמורות שהן גרמו לכך שפאוול חשש לעזוב את הבירה האמריקנית פן תתקבלנה החלטות לא רצויות בעיניו.
תומכיו של פאוול הביעו חשש כי המשבר הנוכחי יגרום לפרישתו אך לעומתם מקורביו טוענים כי הוא אינו שוקל לעזוב ויתירה מכך הם אף טוענים כי למרות המשבר יש לו כמה הישגים חשובים בתחום יחסי החוץ. אחת הדוגמאות בה הם נוקבים היא הצהרת בוש כי יחשוף בקרוב את תכנית מפת הדרכים במזה"ת .
לטענת ריצ'ארד וולף ותמרה ליפר כותבי המאמר העימות בממשל סביב מדיניות החוץ האמריקנית היווה גורם מרכזי בכשלון.
בפתח מאמרם הם מתארים את המפגש שנערך בין שר החוץ פאוול לשר מגיניאה, מפגש שהעיד אל עומק השפל אליו התדרדר פאוול. חודש לפני כן חגג פאוול לדבריהם את נצחונו כאשר 15 חברות מועצת הבטחון של האו"ם הצביעו בעד הצעת החלטה כנגד עירק ועתה נאלץ פאוול להקדיש את זמנו היקר לשכנע את נציגה של גיניאה לתמוך בהצעה וזאת משום שגיניאה היא המדינה העומדת החודש בראש מועצת הבטחון. בצאתם מהמפגש הכריז השר הגיניאי כי הוא ממשיך לתמוך "בפתרון של שלום".
למרות שפאוול הוביל את ארה"ב ל"מלכודת הפקחים" במשך שישה חודשים של מאמצים דיפלומטיים באו"ם, גם הניצים וגם היונים רואים ערך במהלך. הניצים סבורים שהמהלך הדיפלומטי היה כורח פוליטי לפני המלחמה והיונים עליהם נמנה פאוול ראו במהלך אפשרות למנוע מלחמה וזאת בתנאי שסאדאם יבין בסוף את המסר.
ממתנגדי מדיניות הדיפלומטיה באמצעות האו"ם היה סגן הנשיא צייני. הוא טען כי אין סיכוי שסאדם יתפרק מנשקו בדרכי שלום. והוא גם הזהיר כי נתיב זה יש בו כדי לגרום לאשליות.
עוד מציינים הכותבים כי עם התמשכותם של המגעים העקרים פאוול התקשה להמשיך במדיניותו ולבסוף יעצו לו מקורביו לשתף פעולה. עם זאת ראש היחידה לתכנון פוליטי בממשל ריצ'רד האס טוען כי את ההחלטה לצאת למלחמה קיבל הנשיא כבר בקיץ 02, וכולנו מילאנו מאז פקודות,אמר האס. גם פאוול פעל לפי הוראותיו של המפקד העליון רק ללא תחושת הדחיפות או ההתלהבות של הניצים, ציין האס.
עוד נכתב במאמר כי העומדים בראשי המשרדים התערבו זה בעניניו של השני. פאוול למרות היותו שר החוץ ניסה להתערב בתכניות המלחמה ואף דרש לשנות מרכיבים מסוימים באחת התכניות. פאוול אמר כי רק תרם מנסיונו וכי מדובר בשינוי שתואם את מדיניותו. גם מזכיר ההגנה דונלד רמספלד התערב בנושאי מדיניות חוץ בעיקר בהתבטאויותיו החריפות כנגד צרפת וגרמניה אותן כינה "אירופה הישנה", וכן בבטאו תהייה על תפקידה של בריטניה במהלכים נגד עירק.
האם חילוקי הדעות בממשל הם הגורמים לכשלון המדיניות באו"ם או שמא ניצי הממשל טרפדו את מדיניותו של פאוול שואלים הכותבים.
לפי דברי תומכיו של פאוול המחלוקות אודות מדיניות החוץ האמריקנית היו כל כך חמורות שהן גרמו לכך שפאוול חשש לעזוב את הבירה האמריקנית פן תתקבלנה החלטות לא רצויות בעיניו.
תומכיו של פאוול הביעו חשש כי המשבר הנוכחי יגרום לפרישתו אך לעומתם מקורביו טוענים כי הוא אינו שוקל לעזוב ויתירה מכך הם אף טוענים כי למרות המשבר יש לו כמה הישגים חשובים בתחום יחסי החוץ. אחת הדוגמאות בה הם נוקבים היא הצהרת בוש כי יחשוף בקרוב את תכנית מפת הדרכים במזה"ת .