אני אוהב את ביבי, מעריך אותו, וכואב את הרדיפה שהוא ואנחנו חווים. בעיניי עושים לו עוול ורודפים אותו, איני אומר שהוא צח כשלג, אבל ברור שיש כאן אכיפה בררנית שבית המשפט כבר הגדיר אותה כפשע.
למרות זאת, כציוני דתי איני יכול להצביע עבורו. למרות עמית הלוי ואריאל קלנר האלופים שאוהבים ומשתדלים לייצג את המגזר.
מנקודת מבטי האישית מאחורי הקלעים גיליתי שנתניהו לא סופר אותנו, את הציונות הדתית. לפני הרכבת הממשלה הקודמת כשהיה נראה ש"ימינה" לא תיכנס, נתניהו התקשר ואמר לרב דרוקמן 'אני אהיה הנציג שלך בעולם הדת'. כל מה שתרצו בעולם הרבנות - אעמוד על האינטרסים שלכם.
נתניהו העלה לשיחה את יו"ר ש"ס שר הפנים אריה דרעי, היריב של הציונות הדתית בנושאי דת ומדינה. הרב דרוקמן מיד אמר 'אני מבקש שתחתמו על הארכת הכהונה לחצי שנה של רבה של ירושלים הרב אריה שטרן', בקשה צנועה וחשובה למגזר.
היתה לנתניהו הזדמנות מעולה להוכיח שהוא יהיה נאמן לציונות הדתית. על אתר הרב דרוקמן נענה בתשובה שלילית. אריה דרעי לא יכול, הרב עמאר הרב הראשי הספרדי של ירושלים מתנגד. הרב עמאר לא חושש שיודח, אלא לא רוצה לידו את הרב שטרן, נציג כמעט בודד של הציונות הדתית בעולם הרבנות.
לנתניהו לא היה אכפת שהרב שטרן ימשיך, לדעתי אפילו פירגן, אבל הארכת המינוי לא היתה לו שווה מספיק בשביל ללחוץ את אריה דרעי.
הרב אריה שטרן הוא לא חזות הכל, ככה הרב אמר לי בעצמי, ואני אכן נגוע בדבר, אך לטעמי זו המחשה של מה ראש ממשלה יכול לעשות אבל הוא בוחר שלא לעשות כי זה לא מעניין אותו.
ישנן דוגמאות אחרות, כאלה שמשפיעות לא פחות. התיישבות בלי קווי חשמל, מערכת המשפט, נפגעה ילדה בדרום ונתניהו לא התקשר אליה, להפך, הוא הלך לקושש קולות במגזר ממנו יצאה הרעה החולה.
אני אצביע לימינה, יש שם אנשים משלנו, שאכפת להם, לבנט אכפת באמת, אני זוכר את המהומות שהוא עשה כשאיימו על הרב ריסקין, על הרב כץ ועל הרב שטרן, כל הרשימה היא בשר מבשרנו, כולל הפחות דתיים, הם לא יוותרו, הם לא ימכרו אותנו. הם אנחנו.
מתן כהנא מודיע בכל ראיון שהוא רוצה להיות שר הדתות, הוא איש ישר ואיש ניהול, הוא דתי שלא חושב שהוא יודע הכל, מפקד טייסת שאינו יהיר, רק על זה צריך לתת לו פרס. כהנא יפסיק את המריבות בין המגזר החילוני והדתי, בין הדתי לחרד"לי, בין הדתי לחרדים, למצוא את המשותף ויש המון. וכן, לעמוד כחומה בצורה נגד כל טקסי ההשפלה והחרמות על רבנים ודיינים משלנו. לדאוג למוסדות שלנו.
ניתן לימינה את הכח ונעבור לריב על סוציאליזם וקפיטליזם, זה פחות כואב מאשר מריבות של דת שהן ציפור הנפש של כל אחד במדינה ולא רק נחלת הדתיים.
נשתמש בשיטת איילת שקד, לא לדרוס, לא למחוץ, שינוי איטי אך שמתקבל גם על חלק אחר בעם שלנו, אגב, היא היחידה שהביאה שינוי, שאר אנשי המשילות לא שינו בגרם. זו השיטה, הסכמות עם יתרון, לא ניצחון בתבוסה, לא כי אי אפשר, אלא כי זה לא יהודי.