בעבר פרסמתי מאמר שבו הגדרתי את הציונות הדתית כ"עמוד השידרה הלאומי". זו לא היתה שליפה, אלא פרי של חשיבה שניהלנו במשך זמן בניסיון להבין אם יש היום דרך להגדיר את הזהות הדתית לאומית המגוונת כל כך.
האם יש יחודיות לאלו הנמצאים בכל פינה במדינת ישראל, לא מסכימים להיות 'ממוגזרים' ובכל זאת יש להם איזו איכותית או שאר רוח שמייחדים דווקא אותם.
מודל 'עמוד שידרה' אומר שיש מבנה לאומי שזקוק לכל מגוון הכוחות, אבל חיוני מאוד שיהיה כוח שמחבר את הכל לזהות קוהרנטית אחת. שיהיה כאן 'כלל ישראל'.
עמוד השדרה מחבר בין המוח לכל האיברים והתאים של הגוף. המוח הוא הצד הגבוה של עם ישראל, אלו העסוקים בערך הגדול שלו והם מצויים בדרך כלל בבתי המדרש.
לפני שנים סיפר לי מו"ר הרב משה בלייכר שבוגי יעלון בתפקידו כרמטכ"ל, אהב לבקר בישיבת שבי חברון ואמר שמבית המדרש הוא לוקח את הכוח להילחם ואני חושב שהוא לא היחיד שמבין את זה.
המבנה של הציונות הדתית היה לא מאורגן עד כדי יאוש. כיון שאנחנו נוגעים בכל, נוצר רושם של בלגן רעיוני. כך החיבור בין הביטחון והמשפט לזהות היהודית נעשה בתפירות גסות שלא עוררו אמון, עד שבנט החליט להיות אמיתי עם עצמו ולהתנתק מהרבנים שדרשו מלחמה על זהות יהודית שהוא לא רצה לקחת בה חלק. בכך הוא אולי תרם את התרומה החשובה ביותר להתבהרות הרעיונית של הציבור הזה.
היופי של מערכת הבחירות הזו הוא בכך שאין אפשרות אמיתית לייצר אמירות אידאולוגיות חדשות. רובן של המפלגות חיות על מזון קלוקל של שנאה והבטחות שוא, שכל בר-דעת מבין שאין להן סיכוי להתממש. זה דומה מאוד למערכת יחסים עולה ויורדת של זוג מבוגר שכדי לייצב אותה, כבר אי אפשר להבטיח את אותן הבטחות שבעבר קנו קצת זמן עד למשבר הבא. הכל כבר ידוע. כל ההבטחות והנדרים ("אני נודר לך שמיד כשנשלים אסדר לך את ההתיישבות הצעירה...") מתקבלים בגיחוך עייף וכעת הגיעה שעת האמת – עם מי אנחנו מנהלים פה יחסים או נכון יותר לשאול – אחרי כל הרעשים והריבים – מה בעצם הזהות האמיתית של זה שעומד מולי?
לכן קל יותר להתבגר ולראות את האמת לאמיתה. לא כפי שהונדסה על ידי יועצים אסטרטגיים למיניהם. קל יותר לחזור אל נקודת המוצא המבקשת את המענה לשאלה הפשוטה ביותר – מה הזהות שאותה אתה מייצג. מה השורש העמוק שממנו לעולם לא תזוז?
אולי לא אקבל כל מה שארצה, אבל אני מעדיף לבחור במי שמייצג את זהותי מלהתעורר למחרת בבוקר ולהבין שההבטחות הגדולות התפרקו כמו בועת סבון, כי לא היה להן שום משקל של ממש. אני בוגר 'אריק שרון' ששרנו לו בכיכרות "אריק מלך ישראל" ובי נשבעתי שלא אפול למלכודות האלה שוב. ובחזרה לעמוד השדרה –לא נואשתי עדיין מלומר את חינוכי ולהביע את רצונותי למדינת ישראל.
אני הוא הדתי לאומי שצמח ברעננה ולמד במדרשית נעם בפרדס חנה ונגע בעולם החרדי ובחר ללכת לישיבת שבי חברון ולמעלה משלשים שנה חי בהרי חברון ואני מאמין שזהותי היא גם זהותם של רבים מאוד, מרעננה, פרדס חנה או חברון ואני יודע שאנחנו על כל המגוון המדהים שיצרנו – אנחנו אלה שצריכים לתת את החוסן למדינת ישראל. כי אנחנו עמוד שדרה – לא הכי חשובים בגוף, אבל קריטיים לקיומו הראוי.
הכותב: יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית