"קוראים לי חיה, כשהייתי בת שנה וחצי אמא נפטרה ואבא המשיך לגדל אותנו עד היום בו התחתן בשנית.
הפרידה הייתה בהדרגה, בהתחלה עוד נשארנו בבית, מקווים שזה רק קשיי הסתגלות ראשוניים אבל ההמשך התגלה כמורכב הרבה יותר. אבא היה חסר אונים ונקרע בין שני הצדדים עד שיום אחד כשהלהבות חצו כל גבול, ארזנו מזוודה ועברנו לגור אצל אחותי הנשואה.
זוכרת את עצמי בוכה בלילות בתחושת בדידות חונקת, לא היה לי דמות להתגעגע אליה, לא הרגשתי מעולם אהבת אם. מסתכלת על התמונה היחידה שלי עם אמא, מנסה להרגיש שייכות, רוצה לשאול אם אמא קראה לי פעם בשם חיבה, מפחדת לשמוע את התשובה שתרסק אותי למציאות הכואבת"
היום אני מאורסת לבחור טוב ועדין ואמורה להתחתן בשבוע הקרוב. קשה לי להכיל את האושר, לראשונה בחיים תהיה לי פינה חמה, בית בו אהיה אהובה ורצויה.
לאף אחד לא היה אכפת שהחתונה תהיה בערב פסח, אין מי שיארגן עבורנו את כל הסידורים, אין מי שיטרח סביב הבית החדש שהולך להיבנות. אחים שלי עזרו כמה שאפשר, אבל גם הם מתמודדים בלי הורים ומשפחה תומכת
אני רוצה לשכוח מהעבר, להשאיר אותו רחוק, מאמינה בכל לב שה' מכין לי הרבה רגעים של אור, אבל דבר אחד מעיב על השמחה: הדירה ששכרנו עומדת ריקה, אין לי אפשרות לרכוש מוצרי חשמל, נדוניה והוצאות בסיסיות של חתונה"
חיה היא אחת מתוך 13 יתומים שמתחתנים בחודש ניסן, כולם עברו חיים קשים מלאים באתגרים, כולם עומדים עכשיו לפני התחלה חדשה ותולים בנו עיניים מקוות.
הרב יצחק זילברשטיין שליט"א שעבר על כל המקרים ביקש לתרום עבורם וכתב: " קול תחנוניהם של 13 חתנים וכלות יתומים באה אלינו שאין בידם להוצאות החתונה ההכרחיים, ולכן אבקש מכל אחד להשתדל לתרום 130 ₪ שהוא 10 ₪ לכל חתונת יתום. ובזה יהיה שותף למצווה גדולה זו של נישואי היתומים המתחתנים מתוך צער ודחק.
ואבי היתומים יברך את כל המשתתפים שיזכו להשיא את כל צאצאיהם בנקל וברווח גדול, ולחוג את הפסח הבעל"ט מתוך רחבות ושמחה אמיתית כהבטחת הקב"ה 'אני משמח את שלך' ויוושעו בבני חיי ומזוני וינצלו מכל פגע ומחלה הם וב"ב "