שיגור הלוויינים בקזחסטן
שיגור הלוויינים בקזחסטן צילום: GK Launch services

להק לוויינים ראשון מתוצרת כחול לבן שוגר לחלל: הבוקר (שני) בשעה 8:07 שעון ישראל, שוגרו שלושה לוויינים ישראלים בו זמנית מנמל החלל בעיר "בייקונור" שבקזחסטן.

משקלם של הננו-לוויינים שפותחו במסגרת פרויקט "אדליס-סמסון" הוא כ-8 קילוגרם בלבד, וממדיהם לא עולים על גודלה של קופסת נעליים.

ארבע שעות ועשרים דקות אחרי השיגור צפויים הלוויינים להיכנס למסלולם, שנמצא 600 ק"מ מעל פני כדור הארץ. הם ינועו בחלל בטיסת מבנה אוטונומית - כלומר בתיאום ביניהם ללא צורך בהכוונה מהקרקע.

להק הלוויינים ישמש לחישוב מיקום של מקורות קורנים על פני כדור הארץ, טכנולוגיה שתיושם באיתור אנשים, מטוסים וספינות. הפרויקט פותח בתמיכת קרן אדליס, קרן גולדשטיין, סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה והתעשייה האווירית.

על גבי כל לוויין הותקנו מכשירי מדידה, אנטנות, מערכות מחשב, מערכות בקרה, מכשירי ניווט ומערכת הנעה ייחודית וחדשנית. הלוויינים ינועו בטיסת מבנה בגובה 600 ק"מ מעל פני הקרקע ויאתרו, בדיוק גבוה, אותות על כדור הארץ. האותות ישודרו למרכז בקרת-משימה מיוחד שנבנה במכון אשר לחקר החלל בטכניון. מקלט המשימה פותח בתעשייה האווירית. זהו השיגור הראשון של שלושה לוויינים ישראלים בעת ובעונה אחת.

אחד הלוויינים ששוגרו לחלל
אחד הלוויינים ששוגרו לחלל צילום: ניצן זוהר, דוברות הטכניון

כל הפיתוחים הייחודיים של הלוויינים הם תוצרת כחול-לבן ופותחו בשיתוף פעולה יוצא דופן בין האקדמיה לתעשייה: מערכת הנעה מיוחדת, המבוססת על גז קריפטון, תהיה הראשונה מסוגה בעולם שתתופעל על לוויין זעיר.

המקלט הדיגיטלי ומערכת בקרת ההכוון פותחה על ידי התעשייה האווירית בשיתוף חוקרי הטכניון. נוסף למערכת ההנעה יצברו הלוויינים אנרגיה דרך פאנלים סולריים שייפרשו לצדי כל לוויין וישמשו ככנפיים שיבקרו במידת הצורך את טיסת המבנה ללא שימוש בדלק, באמצעות התנגדות האוויר באטמוספירה.

על גבי כל אחד מהננו-לוויינים הורכב מקלט דיגיטלי, אחד המקלטים המורכבים ביותר שתוכננו אי פעם בננו-לוויין. המערכת לעיבוד המידע על הלוויין והאלגוריתמים שישמרו על טיסת המבנה יהיו מהראשונים מסוגם בעולם, ויתמכו בהפעלה אוטונומית של כמה לוויינים בעת ובעונה אחת. מערכת הניווט תכלול שני מקלטי GPS שישמשו לניווט אוטונומי. מערכות התקשורת שבאמצעותן יתקשרו שלושת הננו-לוויינים זה עם זה ועם תחנת הקרקע יתופעלו בשלושה תדרים שונים – אתגר משמעותי שנפתר בפרויקט הנוכחי. תדר ייעודי ישמש להעברת מידע לכדור הארץ בפס רחב.

"מחקר בסיסי רב שנים, ששולב עם טכנולוגיה ישראלית מתקדמת, מאפשר לנו להצעיד את ישראל צעד חשוב קדימה בתחום הלוויינות הזעירה," מסביר פרופ' פיני גורפיל ממכון אשר לחקר החלל, ראש המעבדה למערכות חלל מבוזרות בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל.

"אפשר להשוות את מידת החדשנות של ננו-לוויינים למעבר ממחשב לטלפון סלולרי. פרויקט 'אדליס – סמסון' מדגים קונספט חדש בננו-לוויינות והוא יאפשר לבצע פעולות רבות שהיו שמורות עד כה ללוויינים גדולים ויקרים. מדובר בקפיצת מדרגה ביכולותיהם של הטכניון ושל מדינת ישראל כולה בתחום של לוויינות זעירה, והיא תהפוך את הטכניון לחלוץ עולמי בתחומי האיכון והתקשורת, עם יישומים מגוונים הכוללים איתור נעדרים, חילוץ והצלה, חישה מרחוק וניטור סביבתי".

צוות החוקרים שעבד על הפרויקט
צוות החוקרים שעבד על הפרויקט צילום: ניצן זוהר, דוברות הטכניון

צוותו של פרופ' פיני גורפיל מהטכניון כלל את: אבנר קידר, הוביק אגלריאן, ד"ר ולדימיר בלבנוב, אביתר אדלרמן, ירון עוז, מקסים רובנוביץ', מרגריטה שמיס, יוליה קונייבסקי, צחי עזרא וד"ר אלכס פריד.

"פרויקט 'אדליס-סמסון' הוא דוגמה נפלאה ומרגשת לשילוב מוצלח בין מדע לטכנולוגיה ולתרגום של רעיונות חדשניים לכדי מערכות אפקטיביות התורמות לאנושות", אמר נשיא הטכניון פרופ' אורי סיון. "פריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות מצריכות כיום מחקר רב-תחומי ושיתוף פעולה הדוק בין האקדמיה לתעשייה, ואלה המרכיבים שהובילו את הפרויקט אל היום החשוב הזה.

"השיגור הנוכחי ממשיך מסורת טכניונית שהחלה ב-1998 עם שיגורו המוצלח של הלווין גורווין-טכסאט 2," הוסיף נשיא הטכניון. "לווין זה פעל בחלל יותר מ-11 שנים, זמן שיא לפעילות אקדמית בחלל. שיגור 'אדליס-סמסון' הוא רגע דרמטי שחיכינו לו תשע שנים ונעקוב אחריו בדריכות. אני מודה מקרב לב לשותפינו בקרן אדליס, קרן גולדשטיין, סוכנות החלל הישראלית והתעשייה האווירית שסייעו לנו להפוך פרויקט זה למציאות."