מתעלמים משליש מהאזרחים

הילדים של היום הם הבוחרים של המחר. יש לשמוע את קולם ולדאוג לרווחתם. גם בהעדר זכות הצבעה, יש למצוא דרכים לשמוע אותם, ולתת להם את הבמה.

יערה שילה , ט' בניסן תשפ"א

מתעלמים משליש מהאזרחים-ערוץ 7
יערה שילה
צילום: Kopitchinski Reuven ראובן קופצ'ינסקי

מדינת ישראל במערכת בחירות רביעית בתוך שנתיים, וסדר היום כולל הכל חוץ מהנושא החשוב ביותר לעתידנו – דור העתיד.

הכל חשוב, הבריאות, אכיפת החוק, המשבר הכלכלי שנולד בעקבות הקורונה והסיוע לעצמאים ולעסקים הקטנים, הנושאים הקשורים לזהותה של המדינה כמו חוק הלאום והריבונות, סוגיות דת ומדינה, סביבה ואפילו הלגליזציה של הקנאביס שעלתה לרגע לכותרות.

רק נושא אחד נשכח וננטש - עתיד ילדינו. האמת היא שכל הסוגיות האזרחיות הקשורות לנושאים הנוגעים לרווחה ולחינוך, בדגש על מצבם של הילדים בגילאי לידה עד 3, נעדרות מהשיח וגם כשהנושא עולה הוא נשמע בקול ענות חלושה ולא מוצג באופן משמעותי בקמפיינים למרות שהנושאים נמצאים במצעים של כמה וכמה מפלגות.

על פי הנתונים העדכניים של הלמ"ס, בישראל יש כשלושה מיליון ילדים וצעירים עד גיל 17 שמהווים 33% מכלל האוכלוסייה, ועליהם מי בכלל מדבר. ילדי ישראל עברו בשנה האחרונה שנת קורונה מורכבת.

השיח על זכויות ילדים, לחינוך, בריאות ורווחה כמעט ונעדר לגמרי. גם בשנת הקורונה השיקול המרכזי של הממשלה לא היה הדאגה לזכויות הילדים, אלא טובת המשק והחזרה לשגרה מתוך צורך כלכלי, ולכן מי שנפגעו יותר מכולם היו תלמידים שיכולים להישאר בבית מבלי להפריע להורים לצאת לעבודה, ילדים מכיתות ה' ומעלה, בהעדר כח פוליטי וזכות הצבעה מפאת גילם הצעיר, נפגעו הרבה יותר מכל סקטור אחר. הם היו אחרונים ב"שרשרת המזון" מבחינת סדר העדיפויות של המדינה, ושבו ללמידה מקרוב רק לאחרונה באופן חלקי בלבד, אחרי פתיחת המסחר.

הילדים של היום הם הבוחרים של המחר. יש לשמוע את קולם ולדאוג לרווחתם. גם בהעדר זכות הצבעה, יש למצוא דרכים לשמוע אותם, ולתת להם את הבמה. לפני הכל, חשוב שראשי המפלגות ידעו את הנתונים, יכירו את הפערים שיש היום במדיניות כלפי ילדים וזכויותיהם בתחומי חינוך בריאות ורווחה.

באמנת האו“ם בדבר זכויות הילד נכתב: ”מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד“.

לא ניתן להתעלם מהגיל וממידת הבגרות וברור שיש לשמר את האיזון העדין בין המודעות לחוסר הבשלות של הילדים לקבל החלטות באופן עצמאי לבין שמיעת הקול שלהם ומתן מקום לקול הזה במסגרת השיקולים וקבלת ההחלטות, אבל יש לעשות הכל לשמוע את הקול הזה ובמיוחד אחרי השנה האחרונה.

בניגוד למקומות מתקדמים בעולם, במדינת ישראל אנחנו עדיין נמצאים בדרך בכל הנוגע לזכויות הילד, ורחוקים מהשיח על שיתוף ילדים בקבלת החלטות. הקורונה הבליטה את העדר השיח והשמעת הקול. במערכת החינוך זה בלט בילדים מכיתות ה'-י' שישבו בבית כמעט שנה שלימה בביתם ללא התחשבות בתוצאות ההרסניות מבחינה חברתית ורגשית, למרות זאת אין מי שפונה ומדבר עם הילדים ושומע את קולם.

כולם אוהבים לצלם ילדים לסרטוני הקמפיין. לדאוג לאזרחי המחר, אלו שבגילאי אפס עד שלוש וגם הבוגרים יותר זה כבר יותר מורכב. האחריות נופלת על ההורים שלא משמיעים את צעקת הילדים, עד שזה לא יקרה , לא יהיה שינוי בתודעה של המועמדים והנבחרים.

יערה שילה, מומחית לגיל הרך, מכללת אפרתה