דווקא יהדות התורה

אנחנו שונאים שאנשים משווים סיטואציות בנות ימינו לשואה האיומה. אין שום סרט אימה, מבהיל ומחריד ככל שיהיה, המשתווה ולו במעט לזוועה האנושית שהתחוללה בשנות הארבעים נגד העם היהודי באירופה.

מצד שני אי אפשר למחוק את ההיסטוריה שקדמה לשואה. גרמניה היתה בשפל כלכלי חסר תקדים לאחר מלחמת העולם הראשונה והציבור הגרמני המיואש והשפוך חיפש את האשם לתלות בו את הקולר. בתפר הזה נכנסו הנאצים וסימנו את היהודים.

באותן שנים, אמצע שנות ה-30, הם לא קראו לרצח חלילה. אפילו לא לגילויי אלימות פיזיים (רק בשנים מאוחרות יותר לקראת פרוץ מלחמת העולם השניה). האלימות הפיזית היתה נחלת השוליים הגרמניים. אולם הם יצרו את התיוג היהודי שנתן בהמשך את האות לנורא מכל.

הם יצרו את הסימון, את הבידול. את ההבחנה בין סוחטים לנסחטים, בין מנצלים למנוצלים, בין עובדים לפרזיטים. אחר כך הגיעו האיורים, התמונות השחורות, המדים המסמלים יהודים חרדים. השנאה הציבורית התנחלה בלבבות. המיאוס הכה בכל פינה. כאלה אנחנו בני האדם: מושפעים ממודעות רחוב.

לאחר סיום השואה הנוראה העולם כולו נשבע שלא עוד. זו הסיבה שבכל מקום באירופה היו מוקיעים מפלגה שהיתה עושה קמפיין תחת הסלוגן 'סוף לשלטון היהודים'. בכל נקודה בארה"ב היו פולטים החוצה פוליטיקאים הצובעים אוכלוסיה שלמה ככזו שאינה עובדת הנשענת על קבוצה צבועה נוספת – והיא העובדת והמפרנסת.

לא בישראל.

קודם כל נתוני האמת: אפילו על פי הנתונים הרשמיים של המדינה למעלה מ-50% מהגברים החרדים עובדים ואצל הנשים אין פער משמעותי בינן לנשים במגזר הכללי.

אשר לנתוני האמת אומר זאת כך: בתוך עמי אני יושב. יש אמנם אברכי כולל צעירים, אולם רובו המוחלט של הציבור הגברי החרדי בישראל עובד מבוקר עד ליל, מזיע לפרנסתו ומגיע לסעודת שבת בסוף השבוע עם עיניים טרוטות. עובדים בשחור? זו אגדה של שנות השמונים העליזות. אבל נניח ויש בזה מן האמת: טפלו בזה. מה שבטוח שאין כל קשר בין האגדה שחרדים לא עובדים למציאות שאני מכיר.

מעבר לכך, השימוש בנקודות חולשה המאפיינות אוכלוסיות כאלו ואחרות לטובת שלילת הלגיטימיות שלה בישראל הוא נפשע ואנטישמי. כן, אנטישמי.

כשם שלערבים ישראליים יש מקום במדינת ישראל למרות שנשותיהם אינן עובדות ובניהם אינם מתגייסים, כשם שלאוכלוסיה האתיופית יש מקום בישראל למרות החולשות המובנות שלה, כשם שלאוכלוסיה החילונית הלבנה יש מקום בישראל למרות החוליים השונים המובנים בתוכה – גם כך לאוכלוסיה החרדית יש את הלגיטימיות לחיות בה, להכיר ברגישויות המאפיינות אותה ובאורח חייה הייחודי.

שלילת לגיטימיות הילד החרדי כפי שהיא מבוצעת על ידי יאיר לפיד ובצורה בולטת ואגרסיבית בהרבה על ידי אביגדור ליברמן – היא אינה לגיטימית ולטווח הארוך, כחברה אחת במדינה אחת, אף מסוכנת.

כדי לבלום את האנשים הללו, את התופעות המגונות הללו, הדבר היחיד שהאדם הפרטי יכול לעשות הוא לתמוך מחר במפלגה המייצגת את הערכים היהודיים, את הנורמות שאותם אנשים מבקשים לעקור, לשרש ולשלול את הלגיטימיות שלהם. החרדים פרזיטים? דווקא יהדות התורה!

מאיר ברגר הוא הפרשן הפוליטי של עיתון 'המבשר'