צאו להפסקת פרסומות

העולם מדבר אלינו ללא הפוגה, אבל מול כל מה שאומרים לנו כל הזמן עומדת התורה, איתנה ועקשנית. גם היא מדברת, מסבירה ומאירת פנים, ואומרת לנו בשקט: עצרו

איה קרמרמן , י"ב בניסן תשפ"א | עודכן: 09:07

צאו להפסקת פרסומות-ערוץ 7
איה קרמרמן
צילום: דניאל רצאבי

אומרים לנו שאנחנו חייבים להיות כל הזמן בתנועה. מי שלא מתקדם הולך אחורה. תתקדמו, תתקדמו. אנשים מוצלחים הם המאושרים. זמן שווה כסף, גם כשאנחנו משוטטים ברחבי הרשתות החברתיות, שם הזמן שנוזל לנו מבין האצבעות שלנו שווה הרבה כסף בחשבון הבנק של מישהו אחר. אומרים לנו שאנחנו חייבים לעבוד, לעשות כסף, להתפרנס, להתעשר. מי שלא מתעשר לא מצליחן. מי שלא מצליחן הוא עצלן, מבזבז את הזמן. אומרים לנו שכדאי להתפרסם כדי להיות מועדפים, מורמים מעם, מקבלי הטבות, כדי לא להצטרך לעמוד בתור או להיכנס למלונית. עדיף.

אומרים לנו שאין הגשמה עצמית בלי קריירה. סורי אם זו הייתה הפנטזיה, אבל משפחה זה לא קריירה, משפחה זה לשעות הפנאי. אם בכלל נשאר זמן לפנאי. אומרים לנו שאנחנו חייבים להיות זמינים. תמיד. לא להחמיץ את מה שקורה כשהעיניים שלנו עצומות. פוס זה לחלשים, חלשים לא מתקדמים. רוצים להראות שהתקדמתם? הקיפו את עצמכם בחפצים שיהיו לכם כעדים. אומרים לנו שאם לא תהיה לנו המכונית הנכונה משמע אנחנו נושמים אבל לא בהכרח חיים. מהי המכונית הנכונה? תלוי מה אחרים יגידו עלינו כשיראו אותנו בתוכה. אומרים לנו לקנות את הפלאפון החדש. זה המהיר, שמציג במהירות האור תכנים ופרסומות לדברים שלא נחוצים לנו. למה לחכות? זמן שווה כסף, לא?

אומרים לנו שצריך לקום על הבוקר, להתגבר כארי לעבודה. בלי בורא. בורא זה לתימהוניים, לפנאטים, לאלו שנשארו מאחור. היום לא צריך להאמין. יש עובדות, מדע, מחשבים, אילון מאסק. קמת עייף? שטויות, שתי כוסות קפה וזה מאחוריך. לא טעים? לא נורא, נוסיף סוכר. סוכר הוא האויב? לא נורא, נוותר על ארוחת הצהריים. גם ככה יש המון עבודה. קפה לא עוזר? שימו קונסילר, תאמצו פילטר.

אומרים שהמטרה מקדשת את האמצעים, גם אם זה אומר לראות את הילדים בהפסקת הפרסומות של החיים. אומרים לנו לקחת אותם מוקדם לגן כדי שננצח את הפקקים. זמן יקר אין להשיב. רעבים? אין זמן לארוחת בוקר. לא נורא, נכין שייק. נטחן בזריזות כמה פירות קפואים בשייקר, על הדרך נעשה וי על מנת הפירות היומית. העיקר להתקדם. הילדים לא בעניין? לא נורא, נתקע להם ביד שקית דגדגים, או יותר טוב חטיף בריאות. מה ששוכחים להגיד לנו שבריאות אי אפשר לחטוף, על בריאות צריך לשמור. רק מחלות חוטפים. אומרים לנו לקחת אקמול כשכואב לנו הראש, כאבי ראש מנטרלים אותנו מהחיים. אומרים לנו לקחת אנטיביוטיקה כשאנחנו ממש מצוננים. צינון מעכב לנו את החיים. נותנים לנו כדורי פלא, ויטמינים, פרוביוטיקה בכמוסות כדי שהגוף ישתוק, יפסיק להטריד. למה לעבוד קשה אם לקדמה יש פתרונות להכול. למי יש זמן להקשיב לגוף כואב, לנוח כשהוא זקוק למנוחה. זמן שווה כסף, וכשנחים לא מתקדמים. רוצים לנוח? מצוין, תעשו את זה על הספה, מול הטלוויזיה, כדי שנוכל להמשיך לדבר אליכם.

דיבורו של עולם

העולם מדבר אלינו ללא הפוגה. יש לו הרבה מה להגיד, לעולם הזה. אנחנו שומעים אותו לפעמים צועק אלינו, עלינו. לפעמים הוא לוחש, בדרך כלל עצות אחיתופל, כל כך חלש שנדמה שזו רק רוח ששורקת ליד האוזן. גם לרוח אנחנו מקשיבים, גם כשהיא נותנת עצות רעות, כאלה שאנחנו יודעים מראש שעלינו להשליך לכל הרוחות. לעולם יש המון מה לומר, לרוב מה שהוא אומר עמוס באינטרסים לא לנו, שלא לטובתנו. מאוד קשה לנטרל אותו, את דיבורו של עולם. יש לו עוצמה אדירה והוא מפעיל אותה עלינו, כדי שניכנס למשחק. אני חושבת שבין אם אתה בעל אמונה ובין אם עדיין לא זכית, העולם ינסה להחליש אותך כדי לגרום לך לשחק לפי הכללים שלו.

אבל מול כל מה שאומרים לנו, במשך אלפי שנים עומדת התורה, איתנה, סטטית, עקשנית. היא מסרבת להתפתות לקדמה, גם כשזו אומרת עליה שהיא מיושנת ופרימיטיבית. היא לא צועקת, התורה. היא מאמינה שמי שצועק פשוט לא מאמין בכוחות של עצמו. היא מדברת, מסבירה, מאירת פנים לכל החפצים בה. היא עונה ומצטטת, מתוך פסוקיה שלה, לכל אותם אומרים, לאותו דיבור עז פנים.

לפני שקמתם עצרו, תגידו תודה. לפני שאתם עובדים - עצרו. תתפללו בהודיה. לפני שאתם יוצאים לעבודה, תזכרו שלא מאיתכם הפרנסה. היא נקבעה כבר בראש השנה. לא עליך המלאכה לגמור ואם תנסה, גם כשתצא מהעולם, תצא רק עם חצי מתאוותך בידך. לפני האוכל - עצרו. תברכו בתודה, תלעסו היטב, בנחת. אין צורך להיות זמין. דווקא השבת שעצרה מלכת תהפוך אותך זמין למהווה. אל תירדמו עם הפלאפון ביד, תירדמו מתוך תפילה, בבקשה שמחר תקבלו הזדמנות נוספות לעבוד. את הבורא.

תתקדמו פנימה

כל שבוע התורה מדברת דיבור חדש. השבוע היא אומרת לנו: עצרו, לא תמיד צריך להתקדם. יש התקדמות אחרת. לא של זהב וכסף, לא של חפצים יקרי ערך. יש התקדמות פנימית של זיכוך. השבוע אתם מזככים. מסירים את החמץ שדבק בכם כשצפיתם בפרסומות, כשהקשבתם לחדשות והאמנתם שאתם חייבים להיות במרוץ. כשהאמנתם שאמרו לכם שאתם לא מספיק. השבוע אתם משילים את ההיגיון ומחפשים בכל פינות הבית את מה שלא נחוץ לכם יותר. את מה שאתם מסוגלים לחיות בלעדיו. הזיכוך של ליל הסדר הוא רק יריית הפתיחה לשבעה שבועות של זיכוך לקראת מתן תורה. כמו שלקח לבני ישראל 40 שנה לצאת ממצרים, כך ייקח לכם 49 ימים של עבודה פנימית כדי להיות מוכנים לומר שוב "נעשה ונשמע". אל תנסו לקצר תהליכים, לא הכול אינסטנט.

השבוע התורה אומרת לנו שיש ערב שהוא לא ככל ערבי השנה. הוא שונה ומיוחד, מזכיר לנו שהגאולה של מחר קשורה ישירות ואלפי פנינים במחרוזת לאותה גאולה של אתמול. השבוע תאכלו מצות. מה ההיגיון? במה זה מקדם אתכם? בידיעה, שיכולתם להיות משועבדים עדיין. להיות מונחים במקום שבו אין לכם שליטה על חייכם, אין ארץ טובה ורחבה, אין חופש בחירה.

השבוע אתם יושבים, עטופים במשפחה, עוצרים הכול לשיחת אבות ובנים, אימהות ובנות. לשיחת המשכיות בשרשרת העבדים שיצאו לחופשי. האם תקבלו על כל אלו תוספת שכר? האם דף קורות החיים שלכם בדרך לריאיון העבודה הבא יועשר מאותו ערב משפחתי? סביר להניח שלא. האם החיים שלכם יתעשרו? כן, לכבוד זה ימזגו לכם כוס של יין, כי עשירים כמלכים ובני מלך אתם הערב.

השבוע אומרים לנו להקשיב לילדים, אלו שבשאר הימים אומרים לנו שחסרים להם חוגים, צעצועים, חפצים. לא, התורה אומרת, חסרה להם ההקשבה שלכם. יש להם שאלות. הם מבקשים הדרכה, גם כשהם אינם יודעים כלל לשאול.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com