חג ה'סיגד'
חג ה'סיגד'צילום: זד פילמס

"חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"

 

הם ואנחנו יוצאים לאותו מסע מפרך לעבר הארץ המובטחת. הולכים במדבר, ביום ובלילה, בחום ובקור, זקנים, נשים וטף, צאן ובקר, סוסים וחמורים.

הפנים צופות קדימה בכמיהה ובציפייה להגיע במהרה לארץ ישראל ולבית המקדש. בני ישראל יצאו בזהות גלויה, ביד חזקה ובזרוע נטויה, עם כל רכושם.

אנחנו ברחנו באישון לילה, מסתתרים מפני שודדי דרכים, ומסתירים את זהותנו היהודית מפני הסודנים. לא קל היה להיתקל בשודדי דרכים, שתקפו, חטפו ושפכו לנו את ג'ריקני המים – מקור המים היחיד שלנו במסע. והנורא מכל היה בסודן הארורה, בה אין דין ואין דיין, ואיש הישר בעיניו יעשה.

המקומיים ארבו לנערות ונשים לבצע בהן זממם, ורבים מתו מתת תזונה ומרמת היגיינה ירודה. ההצלה הגיעה מארצנו הקדושה.

כמו עמוד האש ועמוד הענן, שהובילו את בני ישראל בדרכם במדבר, הופיעו משום מקום אנשי המוסד. נתנו לנו את האות והסימן, להמשך התקדמותנו לעבר המטרה.

היו נותנים בנו סימנים, וממחנה פליטים אחד למשנהו הועברנו. ואנחנו, באמונה תמימה – הלכנו אחריהם בארץ לא זרועה.

ויהי בחצי הלילה – נכנסו לאוהל החשוך שלנו, בו ישנו, שני אנשי מוסד המחופשים לסודנים. אספנו עצמנו בזריזות רבה, ללא ציוד, ויצאנו בעקבותיהם אל הלא נודע, רצים אחריהם בחסות החשיכה. מבוהלים ומפוחדים מאימת הסודנים – שעלולים לתפוס אותנו – הגענו לשתי משאיות. בלחץ גדול העמסנו עצמנו על המשאיות.

אחרי נסיעה שארכה זמן מה, הגענו למטוסים שהמתינו לנו, מוסתרים במעבה היער. 

בבטן המטוס מוקפים בחיילים, כמוקפים בענני השכינה, נישאנו על כנפי נשרים לעבר ארצנו הקדושה.

המטוס קרע את החושך והשמיים, וכהרף עין מצאנו עצמנו מנשקים אדמה קדושה, מגשימים חלום של דורות. מעינינו זלגו דמעות של שמחה מהולה בעצב, על אמי ושתי אחיותיי שהיו על המשאית הראשונה שקרסה מרוב עומס, ולא הצליחו להגיע אל המטוסים.

חלפה שנה שלימה, מליאה במרור, תפילות וגעגועים, בסופה זכינו להתאחד שוב עם היקרות לנו. הפעם, הדמעות היו דמעות של שמחה שלימה.

"שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב"ה מצילנו מידם"!  חלפו 37 שנים. ומאז בכל שנה, בהגיענו למצוות "והגדת לבנך" – על הצפון נברך ונהלל לה', על כי תפילת אבות נתקבלה, והחלום התגשם אף נרצה!

 

וכנציגי כל הדורות, אל החוליות הבאות

כאשר ישאלונו בנינו לאמור: מה זאת?

נענה להם: "כימי צאתך מארץ מצרים הראנו נפלאות"

ואת סיפור העלייה נמשיך ונספר, מילה במילה ואות באות.

 

מאחלת לכולנו חג שמח וכשר, חג של התחדשות ואביב

שנזכה לגאולה שלימה ובניין אריאל בעזרת הטוב והמיטיב

הכותבת היא עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת פרטנית, זוגית ומשפחתית מוסמכת. היא עלתה ארצה במבצע משה 1984.
נשואה ואמא ל-6.