"אני יוסף בעל החלומות"

רוב שעות היום עוסק הרב רימון בלימוד תורה וכתיבת ספרי הלכה. אבל בזמן שנותר לו הוא מגשים כמעט כל חלום שהגה בשנים האחרונות

יוסף ארנפלד , י"ב בניסן תשפ"א

"אני יוסף בעל החלומות"-ערוץ 7
הרב יוסף צבי רימון
צילום: גרשון אלינסון

מבחינת הרב יוסף צבי רימון, הריאיון הזה הוא סגירת מעגל. לפני 15 שנה הוא התראיין לעפרה לקס בעיתון זה על מיזם 'תעסוקטיף' שהתחיל להריץ באותם ימים למען החזרת מגורשי גוש קטיף אל מעגל התעסוקה. כיום הוא מציין בסיפוק כי מזה קרוב לחמש שנים שאחוז המובטלים בקרב אנשי גוש קטיף זהה לממוצע הארצי. העמותה שהקים התרחבה מאז ומסייעת לקהלים נוספים לחזור למעגל התעסוקה, וכיום היא נקראת 'לאופק'.

אנחנו נפגשים במתחם המרשים של בית הכנסת המרכזי של קהילת אלון שבות דרום, שבה משמש הרב רימון רב קהילה. כמו בתי כנסת רבים, גם כאן מחיצות ניילון חוצות את ההיכל המרכזי לאורכו ולרוחבו. עד לפני הקורונה התפללו בו מדי שבת קרוב לאלף איש, מספר שנשמע כמעט דמיוני במונחים של שנת קורונה.

למרות שהשנה האחרונה הייתה מאתגרת במיוחד מבחינה קהילתית, כאשר רק מתי מעט מבני הקהילה מתפללים לאורך השנה בתוך המבנה עצמו, הרב רימון מתאר כי הקהילה התגבשה לא מעט גם במהלך תקופת הקורונה. "מיד בתחילת הקורונה, בזמן שרוב האנשים בארץ היו בודדים, קיימנו זומים קהילתיים. למרות שכל אחד סגור בבית שלו, הרגישו שיש קהילה. כך גם נוצר חיבור קהילתי עם הנוער והילדים. במהלך השנה גם מנייני החצרות הוסיפו את הגוון שלהם. לפני עשרים שנה ביקשתי מהחברים לקיים סעודות משותפות כדי להתגבש. זה קרה כמה פעמים ודעך. מה שלא הצליח אז, קרה עכשיו עם הקורונה בן רגע. פתאום נוצר גיבוש ברחובות עם מניינים וקידושים משותפים. הרבה חסד נעשה בקהילה סביב מבודדים. אני מקווה שכאשר נחזור לשגרה מלאה, נחזור עם עוצמות חדשות".

במהלך שנת הקורונה הגיעו אל הרב רימון לא מעט שאלות מאנשי הקהילה, אך גם מכל רחבי הארץ, ואפילו שאלות מרבני קהילות בחוץ לארץ. "כמות השאלות הגדולה שקיבלתי במהלך הקורונה, ולא מעט שאלות שדרשו התמודדות של ממש, גרמה לכך שבלי להתכוון כתבתי שני ספרים חדשים של שאלות ותשובות בענייני קורונה", הוא משתף. "אומנם יש שאלות שאפשר לענות עליהן בקצרה, אבל אם מתקשר אליי רופא בבית חולים בחוץ לארץ ושואל אותי מה סדר הקדימויות של חולים שצריכים מכונת הנשמה, אי אפשר לענות תשובה של שתי שורות אלא צריך 20 עמודים. היו גם הרבה שאלות בעניין מנייני מרפסות ורחובות - מה בדיוק עושים, את מי אפשר לצרף וכדומה. על כל הנושא כתבתי תשובה מפורטת באורך של 50 עמודים. פנו אליי גם חתנים וכלות מכל העולם שאין להם מניין לעריכת החופה, גם שם נצרכה תשובה ארוכה ומפורטת. כך גם במקרה של סבא וסבתא שרצו שהילדים שלהם יבואו לבקר אותם, אבל הילדים פחדו להגיע ולסכן אותם. היה גם מקרה של אדם שהפר בידוד ובעקבות זאת הכניס שמונה אחרים לבידוד – ונשאלתי האם ניתן לתבוע אותו. יש המון שאלות כאלה".

אחת השאלות הנפוצות שהוא נשאל לאחרונה עוסקת בנושא החיסונים. כאן לרב רימון יש מענה חד ומהיר. "יש חובה על כל יהודי לרוץ ולהתחסן כמה שיותר מהר", הוא קובע. "זה לא פוגע ולא מסוכן. הסיכון נדיר מאוד, יותר מכמעט כל תרופה אחרת שאדם לוקח. מי שלא עושה זאת – מסכן את עצמו ומסכן את הבריות. צריך כמה שיותר לחזק בנושא. יש אחריות על כלל ישראל. לא ניכנס כרגע לשאלה האם צריך לחייב או לא. רוב מוחלט של הרופאים בעולם חושבים שזה דבר נכון וטוב, אז זה דבר שמציל חיים ולכן צריך לעשות זאת".

המגורשים חוזרים לעבודה

הרב יוסף צבי רימון (53) נשוי לשרון, בתו של הרב אליהו בלומנצוויג, ראש ישיבת ההסדר בירוחם, ואב לשמונה בנות. אחד הפרויקטים הלאומיים המזוהים איתו הוא כאמור מיזם 'תעסוקטיף', שאותו הקים לפני יותר מ־15 שנים למען מגורשי גוש קטיף. "הגענו למלונות שבהם שיכנו את המגורשים הטריים מגוש קטיף. פתאום קלטתי שכל אותם אלפי אנשים עבדו לפרנסתם בגוש קטיף, וכעת נותרו בלי עבודה", הוא משחזר. "97 אחוזים מאנשי גוש קטיף גם עבדו בו. יום אחרי העקירה, 85 אחוזים מהם מצאו את עצמם בלי עבודה. ראיתי איך זה פוגע בהם, בילדים שלהם ובזוגיות שלהם. ניסיתי להפעיל את כל העולם. הייתי רב קהילה שכותב ספרים תורניים. תעסוקה לא הייתה התחום שלי, אבל כשראיתי שהנושא לא מטופל בצורה רצינית ניסיתי לראות מה אפשר לעשות. אספתי מתנדבים, התחלנו לפעול וראיתי שאנחנו מצליחים. אני זוכר את עצמי באותם ימים, מנסה ללמוד את התחום כמו סוגיה בגמרא".

בסופו של דבר 'תעסוקטיף' הצליחה להחזיר 3,000 בני אדם למעגל העבודה. היא הקימה 280 עסקים והחזירה את אנשי גוש קטיף לממוצע האבטלה הארצי. "החלק המרכזי בעשייה היה פחות למצוא להם עבודה באופן מיידי ויותר לעזור לאנשים לעבור תהליך. אחרי שהם סיימו את התהליך, גם עזרנו להם למצוא עבודה. בעסקים זה היה גם לעזור כלכלית כדי להקים את העסקים וללוות אותם. מדובר על עשרות מיליונים. בהתחלה לבד, ואחרי ועדת החקירה הממלכתית - יחד עם מדינת ישראל. כשראינו שזה מצליח בצורה טובה, הבנו שאי אפשר להפסיק".

"אף פעם לא עזבנו את אנשי גוש קטיף", הוא מדגיש, "אבל אחרי כעשר שנים של פעילות התחלנו לעזור לעוד קהלים". בשנים האחרונות הפך 'תעסוקטיף' למחלקה בתוך הארגון שקיבל שם חדש: 'לאופק'. במקביל הוקמו מחלקות נוספות כמו 'תעסוחייל', שמסייעת לחיילים ממשפחות עם אתגר כלכלי, גם במהלך השירות הסדיר וגם לאחר השחרור. "בשנים האחרונות עזרנו ל־7,500 חיילים".

מחלקה נוספת מסייעת לדור השני והשלישי של הקהילה האתיופית בארץ. "הקמנו את 'אחותנו' ולקחנו אנשים מהקהילה האתיופית שרצו להירשם ללימודי סיעוד, במטרה להפוך אותם לאקדמאים, בלי שיש להם פסיכומטרי. התחלנו עם פיילוט של עשר בנות באוניברסיטה העברית ובית חולים הדסה. היום לומדות במסלול 80 בנות מהקהילה האתיופית וההצלחה היא מדהימה. כמעט מאה אחוזים סיימו ומצאו עבודה, לעומת 85 אחוזים בממוצע הארצי של מסיימי לימודי הסיעוד. חלק אף סיימו בהצטיינות. בשנה האחרונה הקמנו מחלקה רביעית בארגון במטרה לסייע לנפגעי קורונה לעמוד על הרגליים, לעבור תהליך ולמצוא עבודה. ברוך ה' אנחנו רואים הצלחות".

שמים את המשנה במרכז

מפעל נוסף של הרב רימון הוא מכון סולמות, שאותו הקים והוא עומד בראשו. במסגרתו הוציא לא מעט ספרי הלכה בסדרת 'הלכה ממקורה' על שלל נושאים, כמו חגי ישראל, ברכות, תפילין, שבת, אבלות, שמיטה וצבא. רק לאחרונה הוציא כרך נוסף ואקטואלי במיוחד לשנה זו בנושא פורים משולש וערב פסח שחל בשבת. בשנת תשע"ח זכה בפרס כץ על יישום ההלכה בחברה המודרנית. מכון סולמות אחראי גם על כתיבת רוב התוכן של משרד החינוך בתושב"ע וכן מפעיל מחלקות בשפות זרות, מחלקה למנהיגי קהילות בחו"ל ומחלקה להפצת תורה במדיה הדיגיטלית.

שיטת הלימוד בספרי 'הלכה ממקורה' של הרב רימון נחשבת לייחודית בעולם ההלכה. "בדרך כלל יש שני סוגים של ספרי הלכה. האחד נותן את השורה התחתונה של הלכה למעשה, והשני מלא בלמדנות בצורה שרק מי שמצוי בסוגיה יפתח אותו. החיבור של שני הדברים יכול לקדם ולחזק את לימוד ההלכה. מצד אחד עומק, אבל מצד שני עם בהירות, סדר ויופי. הדבר מאפשר ללמוד הלכה בצורה פשוטה יחסית, לקבל סברות למדניות בשפה מודרנית וכמובן להגיע הלכה למעשה. הדבר הזה הוא הדגם שאני רואה ללימוד הלכה. זה נותן יסודות, מקורות, תשתית – ויחד עם זה מאפשר לכל אחד להגיע לבסיס ולהגיע לעומק תורני וישיבתי. כך אנשים יתחברו ללימוד ההלכה וכמובן יקיימו אותה".

אחד ממפעלות המכון הפופולרי במיוחד הוא סדרת הילדים והנוער 'רצים למשנה', שהרב רימון מוביל אותה ואף מופיע בה על בסיס קבוע. מדובר בסדרת מתח ישראלית שרצה כבר שלוש עונות בערוץ יוטיוב ייעודי ועל מסכי הטלוויזיה (בסך הכול כשבעים פרקים), ומשודרת בערוץ 20 ודרך שידורי 'יס VOD'. לצד העלילה המסקרנת היא מלאה בערכים ובתוכן איכותי ששזורים בלימוד המשנה, כאשר בכל פרק בסדרה יש משנה שעוזרת לפתור את התעלומה. לקראת שנת השמיטה, העונה החדשה שתעלה בקיץ הקרוב עוברת דרך לימוד משניות מסכת שביעית. "כרגיל, יש בעלילה אנשים טובים ויש פחות טובים. המשנה היא זאת ששוזרת את העלילה. הילד גם לומד משנה, גם נהנה מזה וגם מרגיש איך המשנה, אפילו בשנת השמיטה – רלוונטית בחיים שלנו".

המשנה לא נבלעת בתוך העלילה?

"מצד אחד, ברור שיש בזה אמת", הוא מודה. "מצד שני, בעלי התוספות במסכת ברכות מדברים על לימוד תורה שאדם לומד בבוקר, לוקח הפסקה של הרבה שעות לעבודה ואז חוזר ללמוד בערב, הוא לא מברך עוד פעם ברכות התורה לפני הלימוד. כי למרות שאדם עוסק בעבודה עשר שעות בין לבין, לימוד התורה עדיין נחשב העסק המרכזי שלו והוא לא מסיח את דעתו ממנו. כך גם אצלנו. יכול להיות ש־80 אחוזים מהסרט זה עלילה ורק 20 אחוזים לימוד משנה, אבל ברור לכל ילד שהמשנה היא הדבר המרכזי. מצד אחד, חבל שלא כל הסדרה עוסקת במשנה. מצד שני, לא רק שאנחנו מרוויחים ילדים שיהיו איתנו, אנחנו מעבירים מסר חשוב שלא משנה איפה אתה נמצא בחיים – המשנה היא המרכז. היא זאת שמכוונת אותנו ומאירה את הכול".

העונות הראשונות של הסדרה התרחשו בעיקר בבית המדרש, ואילו בעונות האחרונות בית המדרש פחות נוכח. "בהתחלה היו רואים אותי לומד משנה עם ילד בבית המדרש בצורה מעניינת עם קצת אנימציה", משחזר הרב רימון. "אחרי זה עברנו להצגה מצולמת שהציגה קונפליקט או בעיה. באותה תקופה המשנה תפסה יותר נפח מבחינת אחוזים. 60-50 אחוזים".

אז מה גרם לך לשנות את התמהיל?

"התחלנו עם 3,000 צופים. לאט לאט זה עלה והתרגשנו. עשינו סרט על משנה ואלפים רואים אותו. בשלוש השנים האחרונות, מאז שעברנו להפיק סדרה ישראלית, מדובר על עשרות אלפים, ובשנה שעברה אף הגענו ל־150 אלף צפיות של ילדים ביום. ברור שאני רוצה ללמד משנה, אבל מטרת העל שלי היא שילדים יאהבו משנה. אני רוצה שכשילד יראה משנה – זה ייצור לו אסוציאציה חיובית והוא יתחבר לזה. בגלל שזאת המטרה המרכזית, לפעמים צריך לוותר על דברים מסוימים כדי לכבוש יעד יותר גבוה. עדיין, גם במתכונת הנוכחית לא רק ש־150 אלף ילדים רואים את זה ביום, יש אלפי ילדים בכל רחבי הארץ שממשיכים, גם תוך כדי שידור הסדרה וגם אחריה – ללמוד משנה. יש כאלה שלומדים מסכת, יש כאלה שלומדים סדר ויש לא מעט ילדים שבזכות 'רצים למשנה' סיימו ש"ס משניות. בשנה שעברה קיבלתי הודעה על קבוצה של 13 ילדים מהיישוב עפרה שסיימו ש"ס משניות, כאשר ההתלהבות שלהם התחילה מ'רצים למשנה'".

בכל זאת, יש פער בין לצפות בסדרה ובין לקבוע סדר לימוד קבוע.

"העובדה שגיבורי הסדרה נתקעים בכל פעם והמשנה היא זאת שמאירה להם את הדרך, זה מסר מדהים לילדים. לכל מצב ולכל מקרה - יש משנה שמתאימה. בעונה הקודמת הייתה מכונה שבכל סיטואציה הייתה מאתרת משנה מתאימה. חוץ מזה, הסדרה גם מלמדת לימוד משנה בשיטה מיוחדת, שיטת הכאמד"ט - ראש תיבות: כותרת, אומר, מקרה, דין וטעם. זאת שיטה שהתחלנו ללמד לפני שבע שנים, שמאפשרת לילד לראות כל משנה וליצור ממנה תרשים בלי שום חומר רקע. זאת מהפכה של ממש. ילד שרואה משנה קצת בורח, כי זה גדול עליו. הכלי הזה מאפשר לו לראות את המשנה. דרך הבנת הכאמד"ט הוא יודע ליצור תרשים כמעט מכל משנה. היום כל בתי הספר מלמדים בשיטה הזאת. יש עשרות אלפי ילדים בארץ שכשנותנים להם משנה – הם כבר יודעים לסדר אותה. לכן יש להם חשק ללמוד משנה ולהיכנס לבית המדרש. זה גרם לילדים לרצות ללמוד משנה ולפצח אותה".

"הרב רימון הוא אמיתי?"

בפרקים שצולמו בבית המדרש, שנתפס כמקום גברי, לומדות גם בנות. מבחינת הרב רימון בהחלט יש בזה אמירה. "אם הייתי כותב את הסדרה ונמצא בעולם חרדי, בנות לא לומדות משנה בדרך כלל. בציבור הציוני־דתי, 98 אחוזים מהבנות לומדות משנה בבתי הספר, לפעמים אפילו יותר מבנים. אני מאמין שבנות צריכות לחזק את עולם התורה והאמונה שלהן. יש היום המון התמודדות, ואם בת נשארת ברמת לימוד נמוכה יותר עולם החול שלה עשיר יותר מאשר עולם הקודש. בת שלומדת ומשקיעה בלימוד משנה זאת אמירה שמדובר בדבר טוב שיביא לתוספת ביראת שמיים והקיום הלכה".

באופן חריג לעולם הסרטים והקולנוע, את תפקיד הרב שלומד משניות עם הילדים לא מגלם שחקן מוכשר אלא הרב רימון בעצמו. "ברוב שעות היום שלי אני לומד או מלמד, בעיקר בתפקידי כראש הישיבה במרכז האקדמי לב. בשיעור הכללי משתתפים מאות בחורים. מצד שני, הלימוד עם הילדים הוא דבר שיוצר אצלי שמחה גדולה. אני רואה את המהפכה שזה גורם באהבת תורה. כל כך הרבה בתי ספר דיווחו לנו שמהרייטינג הכי נמוך, היום משנה זה הדבר שהילדים הכי רוצים ללמוד. רבי יהודה הנשיא מתרגש מלמעלה. אמר לי מישהו שאולי לא כדאי שאשתתף בתוכניות בעצמי כי זה ממתג אותי כרב של ילדים, במקום שאהיה ממותג כפוסק. עניתי לו: לא מעניין אותי המיתוג. אני רוצה לעשות רצון ה' בעולם ואני מרגיש שלהיות עם ילדים זה הדבר שצריך לעשות ומאוד שמח בזה, למרות שזה בהחלט הפתעה לראות רבנים בתחומים האלה. אחת האימהות סיפרה שהיא הציעה לבן שלה להגיע לאחד השיעורים שמסרתי והוא התפלא: 'מה, הרב רימון הוא אמיתי?'. לקח לו זמן לקלוט שאני לא שחקן", הוא מחייך.

מטבע הדברים הפקת הסדרה כרוכה בעלויות כספיות גבוהות כך ששאלת המימון, במיוחד כשהצפייה היא ללא תשלום, מובנת מאליה. "זאת השקעה מאוד גדולה, של מיליונים", מאשר הרב רימון. "באופן כללי אני מאמין שכשחושבים על רעיון, צריך לחשוב עליו בלי מגבלות כספיות. אם זה לא יהיה טוב, גם אם זה יעלה פחות כסף – זה לא שווה. אם עושים משהו באמת טוב – תהיה סייעתא דשמיא. בסרטים האלה הלכנו על הכי טוב שאנחנו יכולים. זה לא קל. חלק מרכזי של המימון מגיע באמצעות תרומות ועזרה של אנשים. ברוך ה' לאט לאט חלק מגיע גם ממשרדי ממשלה. שלוש פעמים ביום אני מתפלל על סייעתא דשמיא גם על הדברים האלה. הקב"ה רוצה שאני ארגיש כמה שאני צריך אותו".

הרב רימון מגלה שעל הפרק נמצאים גם רעיונות לסדרת 'רצים לגמרא' ו'רצים להלכה' שמחכים למקורות מימון. "אני רוצה לשנות את הרגלי צריכת התרבות של הנוער, כי לצערנו האלטרנטיבות מאוד הרסניות. כשיש מדיה שמושכים מתוך טהרה וקדושה, זה חשוב בפני עצמו". הוא מודע לכך שתמיד כשלוקחים גמרא או משנה ומנסים להמחיש אותן, ישנם קולות שאומרים "זה קדוש, אל תיגע!". "כשמדובר בגמרא זה הפוך", הוא אומר נחרצות. "ילד שרואה במסכת בבא קמא 'שור שנגח את הפרה', עלול להגיד לעצמו שאין לו שור או פרה, כך שזה לא רלוונטי לו. אני רוצה שילד שרואה מכוניות נוסעות יחשוב על בבא קמא. להשאיר את הגמרא כמו שהיא זה צמצום. צריך לקחת את הגמרא ולראות איך היא נכנסת למציאות המודרנית שלנו, איך העקרונות והיסודות יכולים להוביל אותנו למציאות הרבה יותר נכונה".

לעורר את ליל הסדר

את החזון של חיבור ההלכה לחיי המעשה הוא מכיר היטב מתוקף תפקידו כראש בית המדרש של המרכז האקדמי לב. "המסגרת הזאת היא חובה לכל סטודנט שאינו בוגר ישיבה. בוגרי הישיבות יכולים להשתתף ולקבל מלגה, ויש מאות סטודנטים בבית המדרש ששוקק חיים. זה לא פשוט. סטודנט לומד בבית המדרש מהבוקר עד הצהריים. כל לימודי האקדמיה מתחילים מהצהריים ונמשכים עד הערב, וכמובן יש שיעורי בית. מצד שני, יש כאן מסר מה הדבר המרכזי ומאיפה הכול יוצא. אמירה שמתוך תורה אנחנו יוצאים לדרך. מי שלומד תורה באקדמיה, כל האקדמיה שלו היא אחרת. זה קשה מאוד, אבל עובדה: מאות בחורים עושים את זה ומצליחים. כמעט תמיד אפשר לראות שסטודנטים שמשקיעים בבית המדרש גם מצליחים באקדמיה. תורה לוקחת זמן, אבל נותנת כוח, אור ושמחה. מפעים לראות שגם כאשר יש למחרת מבחן קשה במדעים, הם לא מוותרים על הלימוד בבית המדרש".

שניים מספריו של הרב רימון עוסקים בליל הסדר, ערב מיוחד שהתכנון שלו מעסיק כמעט כל בית בישראל.

איך שומרים על הערנות של הילדים יחד עם שמירה על העומק?

"ליל הסדר זה באמת מאתגר", מסכים הרב רימון. "מצד אחד מרומם ומיוחד, אחד הזמנים הכי חשובים בשנה. מצד שני, יש לנו כיתה לא פשוטה. יש ילדים ומבוגרים. יש כאלה שאוהבים ללמוד ויש שפחות. מסובך מה לעשות איתם. המטרה היא להשאיר את כולם איתנו. יש אפשרות לחלק לילדים קליות ואגוזים, אבל צריך לעשות זאת בצורה חכמה. אפשר למשל לבקש מהילדים להכין הפעלה. אני מאוד אוהב לשאול חידות. בהגדה של פסח שהוצאתי הוספתי בהרבה מקומות חידות מכל מיני סוגים ברמות שונות. זה עוזר להתעורר. אם שואלים שאלה וכל אחד מנסה לענות, זה הופך להיות אש של תורה".

אז לוותר על הווארטים?

"מצד אחד, נכון שהילדים יהיו המרכז בליל הסדר. מצד שני, אם יש גם נוער בשולחן צריך להיזהר שלא להתעלם ממנו. גם הם סוג של ילדים. צריך לחשוב איך לגעת בכולם. יש משפחות שגם בני הנוער מצליחים ללמד את הילדים הקטנים וזה מצוין. יש משפחות שאם לא עושים דברים שמאתגרים את בני הנוער, הם לא ייכנסו לעניינים. אפשר לעשות גם איתם הפעלות קצרות של שתיים או שלוש דקות, או לשאול שאלות פתוחות שכל משתתף יענה עליהן ברמה שלו. כמו למשל לשאול את כולם: 'האם אנחנו בני חורין היום?'. כל אחד יכול לענות על זה ברמה שלו ואפשר לפתח מזה דיון עמוק שכל אחד יכול להישאר בעניינים".

במשך שנים רבות, עוד מזמן בית המקדש, התאפיין ליל הסדר במשפחתיות המונית. בשנה שעברה בעקבות הקורונה גילו רבים שניתן לקיים אותו גם במסגרת משפחתית מצומצמת, שלא בהכרח פוגעת באיכות שלו. השנה רבים מתלבטים האם לחזור לקדמת דנא או להיצמד לקונספט החדש.

"העולם מצפה אחרי הקורונה לחזור למה שהיה לפני הקורונה. אבל אדם אמוני לא יכול לשאוף לדבר כזה. הוא מבין שדבר כזה אמור להביא אותו למקום גבוה יותר", אומר הרב רימון. "לא יכול להיות שהקב"ה מוביל את העולם לכזה בלגן כדי להישאר באותו מקום. יש בירור שהעולם עובר, שבסופו של דבר אמור להביא אותו למקום גבוה יותר. כך גם לגבי ליל הסדר. מצד אחד אנחנו אוהבים סדרים גדולים, להיות ביחד עם כולם. מצד שני, בשנה שעברה המון אנשים היו בפאניקה לפני הסדר, ואחרי זה התקשרו לספר שזה היה ליל הסדר הכי מדהים שיכול להיות. יש משהו יפה בליל סדר גדול ויש גם משהו יפה במפגש המשפחתי. לא הייתי רוצה לוותר על זה. אבל לפעמים יש מתחים ואילוצים וצריך לזכור שגם בסדר קטן יש לפעמים ייחוד שלא נמצא בסדר גדול".

איך מצליחים למצוא זמן לכל אלה - כתיבה תורנית, בית המדרש במרכז האקדמי לב, רבנות קהילה, עמותת 'לאופק', מכון סולמות ו'רצים למשנה'?

"80 אחוזים מהיום שלי אני יושב ולומד, כותב ספרים ומעביר שיעורים", מגלה הרב רימון. "זה העולם שלי. שם אני נמצא. זה הכוח שלי. 20 אחוזים מהזמן אני מתעסק בשאר הדברים. בסופו של דבר אני יוסף בעל החלומות ויש לי צוות מדהים שעוזר לי להגשים אותם. יש מנהלים לכל מחלקה. הרב אלי טרגין הוא המנכ"ל של מכון סולמות ושל לאופק. ברצים למשנה יש את שירה פלדר ואביעד ברטוב שמובילים אותו. יש עוד המון תחומים של חסד, כל אחד עם המנהל שלו. לפעמים אני מתלבט אם אני נמצא בדרך הנכונה, ואז רואה את הסייעתא דשמיא המיוחדת שאני זוכה לה ומבין שה' איתנו".