מעבדות לחירות

אחד מנזקי הקורונה שכמעט חמקו מתחת לרדאר הוא העלייה התלולה בפניות שמתקבלות בארגון 'יד לאחים' בגין בנות יהודיות שנמצאות במערכת יחסים אלימה עם בני מיעוטים.

יוסף ארנפלד , י"ב בניסן תשפ"א

מעבדות לחירות-ערוץ 7
הרב שמואל אליהו בשיחת חיזוק בזום למטופלות יד לאחים
צילום: יד לאחים

במהלך אחד הסגרים, צעיר ערבי שמתגורר בכפר שנמצא בשטחי הרשות הפלשתינית החליט להשתקע בדירה של בחורה יהודייה המתגוררת בדירה משלה באזור המרכז. התירוץ הרשמי שלו היה שאם יחזור לכפר בזמן הסגר לא ייתנו לו לחזור לעבוד באתר הבנייה שלו. זה התחיל בתור טובה, כאשר הבחורה הסכימה שיישן אצלה בדירה. אך לא חלף זמן רב והאירוח הזמני נמשך והפך לרומן מורכב. מחלקת הביטחון של ארגון 'יד לאחים' הוזעקה לטפל במקרה, להוציא את הבחור מהדירה ולנתק את הקשר. "היינו צריכים להפעיל את המערכות שלנו כדי שהבחור לא יקבל אישור עבודה ושהייה בתחומי ישראל הקטנה", מתאר אבנר סעדון, מנהל מחלקת הביטחון בארגון.

במקרה נוסף ערבי שהיה בזוגיות עם בחורה יהודייה השתלט לה על הדירה. היא הייתה חסרת אונים מולו וחששה להתקשר למשטרה. גם הפנייה הזאת הגיעה לטיפול 'יד לאחים', והם נכנסו לעובי הקורה. "בין סגר לסגר ניצלנו הזדמנות שהוא יצא מהדירה, חילצנו אותה משם והחלפנו את כל המנעולים כך שהוא לא יוכל לחזור. הבחור הגיע לבית סגור. אחרי תקופה מסוימת, לאחר שהוא כבר התייאש, הבחורה חזרה לדירה וחזר לה השקט לחיים".

נגיף הקורונה שיבש את שגרת החיים שלנו ושינה את כל מה שהכרנו עד היום. אחד מנזקי הקורונה שכמעט חמקו מתחת לרדאר הוא זינוק מצער במספר הפניות שמגיעות לארגון 'יד לאחים'. במקרים רבים, כמו השניים הללו, בעקבות הסגרים לא מעט פועלים ערבים שעוסקים בבנייה נשארים לישון בדירות ובבניינים שאותם הם משפצים. הם מחפשים לעצמם תעסוקה לאחר שעות העבודה, והנשים היהודיות שנמצאות בסביבה מהוות בשבילם פתח לזוגיות ואפילו לשיפור תנאי מגוריהם.

גם לנשים שכבר נמצאות בקשר פוגעני, הקורונה יצרה מציאות קשה עוד יותר. בזמן הסגרים הן נמצאות בין ארבעה קירות יחד עם בן הזוג האלים, הילדים לא הולכים למסגרות וכמובן הלחץ הכלכלי גובר. תופעה מעניינת היא שפניות רבות הגיעו מנשים שנכנסו לקשרים עם בני מיעוטים דווקא מתוך בדידות ושעמום, שהובילו אותן לשיטוט מוגבר ברשת וליצירת קשרים בעייתיים. דבר זה קורה גם בבתים שבהם שומרים על רמה רוחנית גבוהה יותר ופחות היו חשופים לרשת בתקופה רגילה.

אבנר סעדון, ראש מחלקת הביטחון של 'יד לאחים', רואה את העלייה במספר התיקים שמגיעים אליו למחלקה. "לא כל התיקים הם ביטחוניים. בחלק הגדול מהתיקים יש עובדות סוציאליות מנוסות שנותנות מענה", הוא מבהיר. "במהלך השנה האחרונה ראינו בבירור את הקפיצה, במיוחד אחרי הסגרים. בכל פעם שהיה סגר - חווינו קפיצת גדילה במספר התיקים שהגיעו למחלקה. כל יום או יומיים מגיע סיפור חדש של אלימות שגואה בתקופה הזאת, תוצאה טבעית של השהייה הארוכה בבית, במרחב הפרטי. מעשרות תיקים בחודש רגיל לפני הקורונה המספר גדל פי שניים וחצי".

סעדון מספר שהיו לא מעט מקרים שבהם נאלצו לדחות מבצעי חילוץ של נשים מהכפרים, בגלל שכולם היו בבית בעקבות הסגר. "זה בהחלט איתגר את הפעילות שלנו. היינו צריכים לתת פתרונות אחרים בכל מיני דרכים יצירתיות. בימים של שגרה היינו יכולים לנצל כל מיני חלונות. בתקופת הקורונה הם מאוד הצטמצמו והיינו צריכים לייצר אותם", הוא מגלה. "לאחת הבחורות היינו צריכים לייצר תור באיזה מקום כביכול, או לארגן לבחור פגישה פיקטיבית כדי שייצא מהדירה. היינו צריכים להיות הרבה יותר חדים לניצול הזדמנויות שהבחור יוצא בהן מאזור מגוריו. תיקים ביטחוניים הם ספקטרום רחב מאוד של תיקים, החל מהתייעצות בהגשת תלונה במשטרה ועד חילוץ מלא של כל המשפחה מהכפר הערבי".

עד כמה שהפעילים חווים גידול במספר הפניות בשנה האחרונה, סעדון מסביר שזהו רק קצהו של קרחון שיצוף ביתר שאת במהלך השנים הקרובות. "סביר להניח שמקרים שמתבשלים עכשיו יגיעו לפתחנו בעוד שנה או שנתיים. כל תיק שמגיע אליי אפשר לראות באיזו שנה הוא נפתח, ובעוד חמש שנים נגלה הרבה תיקים שנפתחו בשנת הקורונה. נערות צעירות נמצאות כרגע בלי מסגרת, אין בית ספר והן מסתובבות הרבה ברשת וכמובן גם ברחובות, מה שפותח פתח למקרים כאלה".

אומנם המשק כבר נפתח כמעט כולו וחוזר לשגרה מסוימת, אבל מספר הפניות עדיין לא יורד אלא דווקא להפך. "אנחנו עוד מטפלים בפניות הרבות שהגיעו בעקבות הסגר הקודם", הוא מעדכן. "פברואר היה חודש עמוס באופן מיוחד. גם בחודש הנוכחי קיבלנו המון פניות. אחת מהן הייתה של נערה שרצתה להתאוורר בין הסגרים וטסה למדינה זרה, הסתבכה שם עם בחור מפוקפק ובעקבותיו אף נכנסה לכלא. בסיוע עם בית חב"ד המקומי הצלחנו לסייע לה ולחלץ אותה משם".

סיר לחץ מבעבע

שורי קוסטליץ, ראש מחלקת פניות ופרויקטים בארגון 'יד לאחים', מתארת כי עיקר הפניות שהתקבלו השנה בארגון היו בנוגע למקרים של בנות שסובלות יותר מאלימות, כי הבחור הערבי נמצא איתן בבית כל הזמן וסיר הלחץ מבעבע וכבר עלה על גדותיו. "הבנות מרגישות שהן כבר לא מסוגלות יותר ומחליטות לפנות אלינו", היא מציינת. "זה יכול להיות גם בנות שהיינו איתן בקשר כבר בעבר במשך כמה שנים ועד עכשיו לא היה להן את האומץ לעשות את זה. הקורונה הכריעה את הכף כי הן הרגישו שהן כבר לא מסוגלות יותר. הילדים יותר בבית והאלימות גם כלפי הילדים וגם כלפי האישה עצמה גברה. גם אם אין אלימות, הניתוק מהמשפחה גרם להן להרגיש בדידות גדולה".

במקביל התקבלו לא מעט פניות על קשרים שנוצרו בעקבות שימוש רב יותר ברשתות החברתיות, "כמו כל עם ישראל שהתמודד עם זמן מסכים מוגבר בתקופת הקורונה. למשל, אחת הבנות נרשמה לקורס ממוחשב דרך הזום, שדרכו הכירה בחור ערבי. בהתחלה היא לא ידעה שמדובר בבחור ערבי, ומהר מאוד הקשר התגלגל להיות קשר אלים, על אף שהיה וירטואלי".

אלימות וירטואלית?

"בהתחלה מכירים ומדברים והיא מתחילה לשתף אותו ולספר לו על החיים שלה, וכך במשך הזמן נוצרת זוגיות. יכול להיות שהם גם נפגשים פעם או פעמיים והוא מגיע לבקר אותה. אבל גם מרחוק הוא מתחיל לשלוט בה. זה לא נשמע אמיתי, אבל זה ככה. הוא פשוט שולט בה. 'את לא יוצאת מהבית בלי רשות שלי', הוא צורח עליה. היא כבר מפחדת ממנו ומהצעקות שלו. מצד שני, הוא מאוד מקשיב לה והיא מרגישה שהוא רוצה בטובתה. לפעמים הוא גם האדם היחיד שמקשיב לה. אחת הבחורות סיפרה שהיא נאלצה לישון עם טלפון פתוח ומדי פעם הייתה צריכה לענות לו. אם היא לא ענתה לו תוך כדי שינה, הוא היה מתחיל לצרוח עליה ולאיים עליה שישלח אנשים או שיגיע בעצמו. בחודשים האחרונים חווינו עלייה של יותר מ־30 אחוזים בפניות על אלימות וירטואלית".

קוסטליץ מדגישה כי רוב הפניות מתקבלות מבני משפחה או מחברות שמדווחים על הקשר הבעייתי ולא מהבנות עצמן. "בסיפור של הבחורה בקורס הממוחשב, קרובת משפחה סיפרה שהיא ראתה אותה משתנה לה מול העיניים והיא נראית במצוקה, ואז אנחנו יצרנו איתה קשר כדי להבין את המורכבות ומה לא תקין בקשר הזה. בעיקר היינו צריכים להסביר לה שהיא לא צריכה לוותר על עצמה בשביל מישהו שהיא בקושי מכירה".

"רוב המקרים שאנחנו מטפלים בהם לא מצריכים מבצעי חילוץ", היא מבהירה. "אנחנו שואפים לטפל בבנות כשהן נמצאות בראשית הקשר. עוד לפני שהן מגיעות למצב של סכנת חיים או שיש גם ילדים שנולדו - אנחנו מציעים להן טיפול. בדרך כלל יש סיבה לכך שבחורה יהודייה יוצאת עם בחור ערבי. היא נמצאת במצוקה כלשהי שגרמה לקשר הזה. אנחנו מנסים לעזור לה בכל מערכת היחסים הזאת, בלי לדבר עליו בכלל. אנחנו בודקים מה קורה איתה ומה גרם לה להיכנס לקשר איתו".

טיפול מקדים – מונע

במקרים רבים הפנייה בארגון מתקבלת בשלב מוקדם מספיק, עוד לפני שהקשר מתבסס ומסתבך, כך שהטיפול מצליח לקטוע אותו. אושרת ברגו, עובדת סוציאלית בארגון 'יד לאחים', מחזיקה באמתחתה לא מעט סיפורי הצלחה מהשלב הזה. "אחת הבחורות עבדה בתחנת דלק שאליה הגיע נהג משאית באופן קבוע כדי לתדלק, והתחיל ביניהם קשר. הוא הציג את עצמו בשם יהודי לכל דבר ואז הגיעה אלינו פנייה שראו אותה מדברת איתו. פנינו אליה, וברגע שנתתי לה את הפרטים האמיתיים שלו והיא ראתה שזה נכון השניים נפרדו. ההודעה שקיבלתי ממנה, שבה היא הודתה לנו שהצלנו לה את החיים בדיוק בשלב שהקשר התחיל להתפתח, שווה הכול".

יש מקרים שבהם הבחורות יודעות שמדובר בבחור ערבי, אבל לא מבינות את ההשלכות. "בשיחה אנחנו מסבירות לבחורה מה ההשלכות של הקשר, ובעצם מציינות כמה נקודות שבדרך כלל קורות בקשרים מעין אלו וכדאי לה להיות עירנית להן. עם הזמן הן פשוט רואות שאחת לאחת התסריט מתקדם לכיוון שתיארנו להן. אז הן מתעוררות, מתקשרות אלינו ומבקשות עזרה ואנחנו נכנסים לתמונה. אומנם יש מקרים שבהם הן מתעוררות בשלב מאוחר ומתקדם יותר, אבל אני מאמינה ב'שלח לחמך על פני המים'. אין מציאות שזה לא עובד בכלל. עצם זה שהבחורה יודעת שיש לה למי לפנות, שהחיים שלה לא נגמרים במציאות הנוכחית והקשר שלה איתנו יכול להוביל למציאות טובה יותר – זה טוב. היו בנות שפתאום התקשרו וביקשו להיות איתנו בקשר. לקח להן זמן להתבשל עם זה. גם אם זה לא מיידי, לרוב מתישהו זה קורה".

פרט לטיפול המקדים שמצליח למנוע התפתחות של קשר, במקרים שבהם יש צורך בחילוץ העבודה הטיפולית המאסיבית מתחילה קצת לפני החילוץ והיציאה מהכפר הערבי. "אנחנו משתדלות להכין עם הבחורה את הקרקע למעבר עם כל הקשיים שנלווים אליו", היא מתארת. "ברגע שהבחורה יוצאת, צריך כמובן לעזור לה להתמקם בקהילה. אם זה במגורים, למצוא משפחות מלוות תומכות, להכניס את הילדים למסגרות חינוך. הרבה פעמים הילדים אינם דוברים עברית. יש לנו פרויקט חונכות שעוזר לילדים מבחינה חברתית ולימודית, כמובן פגישה שבועית איתנו ובמידת הצורך גם יותר".

פרט לטיפול הפרטני מקיימים ב'יד לאחים' לא מעט פעילויות חברתיות לנשים ולילדים שלהן במהלך כל השנה, כדי לחזק את הזהות היהודית שלהם. לא רק נשים שיצאו מהקשר עם בחור ערבי משתתפות בפעילויות הללו, אלא גם נשים שעדיין נמצאות בו. "אנחנו רוצים להדליק להן את האור, כדי שירגישו שהן חלק מקבוצה של בנות שעברו מסלול דומה לשלהן והשתקמו. זה יכול לתת להן כוח", מתארת קוסטליץ. "יש לנו בחורה שבמשך עשר שנים העובדת הסוציאלית שלנו הייתה בקשר איתה ולא היה לה את האומץ לצאת מהכפר. רק אחרי עשר שנים היא אזרה אומץ לצאת. אנחנו מבינים שיש כאלה שלוקח להן יותר זמן, ועדיין שומרים איתן על קשר. כל ערב חג הן מקבלות טלפון מאיתנו לבדוק מה שלומן. גם אצל בנות שבוחרות להישאר בכפר, לא מעט מעוניינות לשמור על קשר ועל ערוץ פתוח איתנו".

בשל אילוצי הקורונה, המפגשים עם העובדות הסוציאליות שהוגדרו כעובדות חיוניות המשיכו להתקיים כסדרם במרחבים פתוחים או בזום על פי הצורך, אך המפגשים הקבוצתיים הותאמו למגבלות הקורונה ועברו לזום. "פחדנו שהבנות יחששו מהפורמט, כי זה היה חדש לכולם. אחת לשבועיים קיימנו בזום סמינר עם טובי המרצים בנושאים שמעניינים את הבנות, כמו זהות יהודית, זוגיות, שבת, כוח השמחה, התקדמות, שאיפות וכדומה. יש היענות גדולה מאוד וכל שבוע מצטרפות בנות נוספות. הן דוחפות אותנו להגביר את התדירות ולקיים את המפגשים אחת לשבוע. עשינו מסיבת חנוכה ומסיבת פורים. בשבוע שעבר קיימנו סמינר בנושא הכנה לפסח. הבאנו יועצת ארגונית שסיפרה איך מארגנים את הבית והוסיפה פן רגשי - כמו שמפנים מהבית, כך מפנים מהלב. השבוע הסמינר התמקד בהכנה לליל הסדר והבאנו רבנית שמכירה את הבנות. בחרנו דווקא אישה ולא גבר, כדי להראות לנשים שגם אישה יכולה להוביל את הסדר, כי רבות מהן נמצאות לבד".

כמו כן, לקראת החגים אנשי הארגון שולחים להן חבילות עד הבית. "חנוכיות, נרות ומשחקים לילדים בחנוכה, משלוח מנות בפורים, והשבוע שלחנו שלוש מצות לליל הסדר עם חוברת הלכות פסח בצורה מפורטת החל משבת הגדול, מתוך הבנה שיש נשים שלא יודעות דבר על הלכות החג. כמה בנות שחזרו בתשובה ביקשו ושלחנו להן מצות יד. אנחנו ממש דואגים להם ברמה היומיומית", היא מסכמת.