רבים מידידיי שאלוני תדיר בזו הלשון "בחייאת עפר, איך יכול להיות - שנסיך באמת נאה ומהמם בהגזמה שכמוך המשלב במו אישיותו גם נאורות יחסית, וגם מסורתיות בואכה שמרנות הלכתית – אומר לנו, צאן קדושים יהודים מלידה כמוך, שאפשר גם לקיים מצוות וגם להיות טבעוני"?
ישר חיבקתי אותם חזק חזק וקרוב לליבי ממרחק ביטחון של שני מטר עם מסיכה ועניתי להם בזו הלשון: "שמעו נא ידידיי והסכיתו צאן תמימיי, ובכן היא היא הנותנת! לא רק שאין פה ניגודים וסתירה מניה וביה, אלא ההיפך הגמור מביט לכם פה בלבן של העיניים הסומאות שלכם, ואתם יעני כאילו רואים אוויר שקוף" ככה עניתי להם, ללא כחל וסרק.
חשתי שהמילים שלי מעט עומדות היו באוויר, ולא נחתו, כפי שקיוויתי, לליבותם הערלים.
המשכתי לסבר את אוזנם: תבינו נשמות, ליטפתי מטאפורית את האגו השמנמן והרעב שלהם, הרי דווקא החג הזה נקרא בשם "חג החירות", ואתם שיודעים טוב מאוד שחירות שמשמעותה ההיפך משעבוד ודיכוי, תוכל לבוא לידי ביטוי בחג הזה על השולחן שלכם בסימנים המסמלים אותה ולא בסימנים שכל מהותם צועקת עינוי, כליאה ושפיכות דמים.
ולא זו אף זו, המשכתי כמו אחד שחש שתפס גל ענק בהוואי, גם ההלכה היהודית זורמת אתכם בעניין הזה, שככה יהיה לי טוב, תראו מה כתב רב הונא בגמרא, במסכת פסחים:
הֵבִיאוּ לְפָנָיו - מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפַרְפֶּרֶת הַפַּת. הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרֹסֶת וּשְׁנֵי תַּבְשִׁילִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרֹסֶת מִצְוָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: מִצְוָה. וּבַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְבִיאִים לְפָנָיו גּוּפוֹ שֶׁל פָּסַח.
"מאי שני תבשילין? אמר רב הונא: סילקא וארוזא. רבא הוה מיהדר אסילקא וארוזא הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא.
הייתם מאמינים? שאגתי להם בתוך האפרכסת. סלק ואורז!!
ולא רק רב הונא, אלא אפילו מסופר על רבא שהיה, גילוי נאות, האמורא האהוב עליי בעולם, שהיה מהדר במצווה, היה הקפיד וממש מחזר אחרי סלק ואורז שיהיו שני התבשילים שצריכים להיות על שולחן הסדר.
ואז השתרר שקט.
"רגע ומה עם הזרוע? והביצה...?" הם שאלוני במר נפשם, "כל כך התרגלנו לזרוע וביצה.." אמרו כשדמעות אמיתיות איימו להתגלגל מעיני העגל הרגישות בהגזמה שלהם.
האמת, האינסטינקט הראשון היה להוריד להם איזה אחת.
אבל ישר אמרתי בואנה צדיק ספור עד עשר אל תתנשא, מי ישמע נולדת עם כרפס ביד, בוא! תירגע ומיד! ישר אמרתי צודק ונרגעתי.
ואז נזכרתי בפרידות הרבות שלי מעולם הצריכה מן החי, ביום שקיבלתי על עצמי להפוך לטבעוני. מהסטייקים, מהשניצלים, מהביצים והגבינות והדגים והרשימה ארוכה. ונזכרתי כמה זה לא היה קל ולא פשוט, ההרגל הזה שהפך לטבע שני, כמה היה קשה להיפרד ממנו, ומצד שני כמה חירות הרגשתי, כמה שמחה מילאה את ליבי כשהבנתי ששמחת כרסי היפה לא תבוא יותר על חשבון חירותו או שפיכת דמו של בעל חיים.
ישר נכמרו רחמיי ואמרתי להם, יפים שלי, בנים של מלך (אגב לבנות קראתי אנות ואלזות), די נשמות תתבגרו, אנחנו חיים בעולם של שפע אינסופי, הכל יש לנו והוא נמצא בהישג יד, אם אתם אוהבים את עצמכם ואת זולתכם, חג החירות הוא החג והזמן האידיאלי לבחור בחיים. גם לחד גדיא מותר לחיות את חייו בנחת.