יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. למחרת הבחירות, לאחר שהעם אמר את דברו, זכינו שדגלי הציונות הדתית הורמו מחצי התורן שבו הם היו נתונים. מניסיונות לטשטש את הערכים, להיות פחות נאמנים לדרך, עברנו למציאות שבה איננו מתביישים, לא בדגל העם ואהבתו, לא בדגל התורה והשמירה עליה, לא בדגל הארץ הטובה והשלמה שאנו מבקשים לחזק בה את הריבונות, בגליל ובנגב, ביהודה ושומרון ובקעת הירדן, ולא בדגל המסירות למדינה.
כל הדגלים אלה הורמו בזכות מפלגת הציונות הדתית בראשותו של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', שזכתה ב"ה בשבעה מנדטים ובעוד מנדט של חבר הכנסת אופיר סופר שנמצא בליכוד. ויחד איתם גם נאמני עוצמה, בראשותו של בן־גביר, ונאמני נעם בראשותו של אבי מעוז. כן, גם בהם יש פנים של ציונות דתית והם נאמנים לעם, לתורה, לארץ ולמדינה. בעוד שבמפלגות מהצד השני של המפה הפוליטית יש מועמדים קיצוניים שתובעים את חיסולה של מדינת ישראל, אלה רוצים בבניין העם, האומה והארץ.
עלינו לברך על התוצאות, שעדיין אינן סופיות בזמן כתיבת מאמר זה, ולקוות שתקום ממשלה יציבה. הדברים תלויים כמובן בקדוש ברוך הוא, ולב מלכים ושרים ביד ה', אבל שחקן נוסף במערכת הוא נפתלי בנט, שכבר גילה דעתו לאיזה מחנה הוא שייך, ואני שמח שעשה זאת. יחד עם זאת, גם הוא צריך לדעת שלכל דרישה יש מחיר. ואם יידע לעמוד כשחקן מפתח ולדרוש את הדרישות שירצה בהן, משלושה שרים ועד תיקים מסוימים או דרישות קואליציוניות נוספות, הרי שהדבר יהיה ברוך והישגיו יהיו גדולים. אבל במידה שהדרישות תהיינה מוגזמות ועקב כך תיפרד החבילה, הרי שלא טובת העם כאן אלא טובה אלקטורלית אישית.
אני מקווה שנפתלי בנט יידע את מקומו, המשמעותי ללא ספק, ישיג את הישגיו ושתהיה כאן ממשלה לאומית יציבה. אפילו אני מקווה שייכנסו אליה כוחות נוספים, ואינני פוסל איש. מיאיר לפיד, גדעון סער ועד בני גנץ, כל מי שיהיה מוכן לקחת חלק ולהיות שותף בעשייה למען העם בראשותו של בנימין נתניהו ולפי קווי יסוד מאוד ברורים ולאומיים של הממשלה - ברוך יהיה.
לשם אנו חותרים. אם אני חוזר למעגל הציונות הדתית, הרי שהוכח שכרגע הקולות של הציונות הדתית אכן נמצאים בשני מחנות. מאוד רציתי לאורך כל השנים באיחוד כוחות הציונות הדתית לגווניהם, וכך הייתי רוצה גם היום, אבל היה מי שבחר לפצל את הכוחות וחשב שבכך האלקטורט יגדל. לפי חלק מנתוני תוצאות בחירות אלו, לכאורה יש צדק בדבריו. יחד עם זאת הייתי שמח שהקולות הללו יאוחדו, גם אם אני מניח שמציאותית זה לא יקרה. אבל מפלגת הציונות הדתית, בהליכתה העתידית למפקד גדול ולמעין פריימריז - בחירות פנימיות לראשות המפלגה ונבחריה בדרך זו או אחרת - אני מאמין שתהיה הגברת אמון נוספת בהעמדתה כמפלגה דתית לאומית מרכזית בנוף הפוליטי הישראלי, שתחבר עוד ועוד אנשים בשטח ותהיה מקור ומקום להשתייכותם של כל גוני הציונות הדתית.
אז מכאן, ערב פסח תשפ"א, נמשיך ונקווה לממשלה יציבה ולהמשך ההתמודדות עם כל אתגרי עם ישראל בעת הזאת. אני מעמיד כרגע בראש את אתגר קליטת העלייה וקיבוץ הגלויות. אם נצליח להעלות לישראל בשנים הקרובות עוד מיליון יהודים - הייתי שמח שכבר בקיץ הקרוב יעלו לכאן עשרות אלפי יהודים שמעוניינים בכך - אזי נוכל גם לאתגרי הריבונות בגליל ובנגב, ביהודה ושומרון. יחד עם עוד מיליון יהודים נוכל לעמוד גם באתגרים נוספים של כלכלה יציבה, ביטחון, חיזוק הפריפריה החברתית והגיאוגרפית וחיזוק הזהות היהודית של מדינת ישראל.