הרבנית הבר: הישג בלתי נתפס

33 שנים צעדו יחד הרב ישעיהו הבר ז"ל ואשתו רחל. לפני 12 שנים הקימו השניים את ארגון 'מתנת חיים', שהעניק חיים חדשים למאות חולי כליות בארץ והוביל למהפכה של ממש בכל הנוגע לתרומות כליה אלטרואיסטיות.

ליאת יוסף - מגזין פנימה , י"ב בניסן תשפ"א | עודכן: 07:43

הרבנית הבר: הישג בלתי נתפס-ערוץ 7
הרבנית רחל עם תמונת בעלה הרב ישעיהו הבר ז"ל
צילום: נעמה שטרן

מעט אחרי פסח תש"פ היו אמורים רחל ובעלה, הרב אברהם ישעיהו לוי הבר ז"ל, לטוס לאוניברסיטת סטנפורד (קליפורניה, ארצות הברית), המדורגת כאחת האוניברסיטאות הטובות בעולם ובה מרכז השתלות מהגדולים שיש, כדי להרצות ולספר על הפעילות המיוחדת של עמותת 'מתנת חיים'.

את העמותה ייסדו השניים לפני 12 שנים, והיא מגייסת ומלווה מתנדבים המעוניינים לתרום כליה ולהציל חיים.

"ההזמנה מהאוניברסיטה הגיעה לפתחנו לפני שפרצה מגפת הקורונה ששיבשה את הכל. המזמינים ביקשו לדעת איך העמותה עובדת ומהו סוד האלטרואיזם", נזכרת הבר ממרחק של כמעט שנה. "אחרי לבטים בעלי ז"ל נעתר לבקשתם, אבל אמר לי בשקט: 'אני יכול ללמד אותם את הפלטפורמה, אני יכול להנגיש להם מידע, אבל מה שאני לא יכול זה להגיד להם שהנתינה הזו היא בעצם העם שלנו. איזה עם יש לנו, איזה גנים של חסד קיבלנו מהאבות והאימהות הקדושים. את זה אי אפשר ללמד".

ההרצאה המתוכננת לא יצאה לפועל. הרב הבר ז"ל, מושתל כליה בעצמו, נדבק בנגיף הקורונה, מצבו התדרדר במפתיע ובמהירות, ולמרבה הצער הוא השיב נשמתו לבורא בל' בניסן תש"פ. עם הבשורה הקשה קיבלה על עצמה רחל את ההחלטה האמיצה למלא את מקומו בראשות העמותה שכה אהב והייתה לו בית. "התקשיתי לחשוב על כל אותם חולי כליות שקרן האור שלהם נעלמה", היא משתפת. "עוד לפני טקס הקבורה ידעתי ביני לביני שהוא אומנם כבר לא חי, אבל 'מתנת חיים' לא תמות. ילדנו את העמותה יחד, וכמו שאני ממשיכה לגדל את ילדינו לבד ככה אמשיך לגדל אותה. היה לי ברור שזה מה שהוא מצפה ממני לעשות."

בחודשים שיבואו יספרו לה עשרות מושתלי כליה טריים, שבאותם ימים היו עדיין שמות ברשימת ההמתנה, איך בליל פטירת הרב חרב עליהם עולמם. הם היו בטוחים שפעילות העמותה תיגדע, רק עם הכרזתה של רחל כי העמותה תמשיך לפעול הצליחו לנשום שוב לרווחה.

שנת שיא:

חדורת שליחות ונחושה להמשיך את דרכו של בעלה מובילה הבר בשנה האחרונה את פעילות 'מתנת חיים', שחרף מגבלות נגיף הקורונה וכנגד כל הסיכויים רק הולכת ומתעצמת. בימים אלו חוגגים בעמותה את תרומת הכליה ה־1000, כשבשנה החולפת נערך מספר ההשתלות הרב ביותר מאז היווסדה.

"זה הישג לא נתפס", אומרת הבר, "בתשס"ט (2009 למניינם, ל"י), השנה הראשונה להקמתנו, נערכו 4 השתלות. בשנה השנייה 11, וכך מדי שנה המספר גדל. בשנת תשע"ט כבר נערכו 135 השתלות בסיוע העמותה. אבל השיא היה בשנה האחרונה, שהסתיימה עם 182 השתלות כליה! בגל הראשון של הקורונה הייתה עצירה, כך שהשיא הזה התרחש במהלך עשרה חודשים בלבד. זו קפיצה עצומה".

איך את מסבירה את זה שדווקא בימי מגיפה עולמית, כשאנשים חוששים להגיע לבתי חולים, אתם מגיעים להישג כזה?

"זה משהו על טבעי, שמימי. אנשים רוצים לעשות טוב. רבים תרמו כליה לזכותו של בעלי ולעילוי נשמתו. על אף הסגרים הלבבות פתוחים, זה מרגש מאוד ומוריד רחמים לעולם", היא עונה, ומוסיפה בחיוך: "בימי השבעה אמר לי אחד מגדולי ישראל: 'מה שאדם עושה בעולם הזה במסירות נפש, זה מה שהוא יעשה בעולם הבא וביתר שאת'. אז אולי בעלי פתח שם למעלה סניף של מתנת חיים."

ההישגים המרשימים של העמותה גורמים להתעניינות רבה. "מכל רחבי העולם פונים כדי לראיין אותנו", אומרת רחל, ומספרת על ריאיון שזכור לה במיוחד, שאותו ערך כתב בכיר של הניו־יורק טיימס לפני כשמונה שנים. צוות צילום הגיע לביתם שבירושלים כדי לסקר את תופעת התרומות האלטרואיסטיות שאינה מוכרת בעולם, ודאי שלא בהיקפים כאלה. הכתב ראיין תורמי כליה, מושתלים ואת בני הזוג הבר, ויצא נפעם.

"כשהם כבר עמדו לצאת ופירקו את המצלמות הראיתי לו את החדר שבו עבדנו. באותה התקופה לא היה לנו משרד, עבדנו מהבית, בחדר שגודלו 65 מטר ובו מיטה, מחשב וכיסא. הכתב סירב להאמין, 'המבואה לחדר האמבטיה שלי במנהטן גדולה יותר מכל הבית שלכם, ואת רוצה להגיד לי שמהחדר הקטן הזה יצאו כל ההשתלות?' הוא הזיל דמעה וביקש לצלם את החדר".

הריאיון המלא במגזין פנימה ניסן