מה היה קורה לו היו אומרים לכם שכל מה שאתם יודעים, מכירים, מרגישים וחושבים, אינו אלא אשליה? "המטריקס הוא בכל מקום. הוא מקיף אותנו.
אפילו עכשיו, בחדר זה ממש. אתה יכול לראות אותו כשאתה מתבונן מבעד לחלון, או כאשר אתה מדליק את הטלוויזיה. אתה יכול להרגיש אותו אפילו כאשר אתה בעבודה [...] כשאתה משלם את המיסים שלך. הוא העולם שנמשך מעל עיניך בכדי לגרום לך להיות עיוור לאמת". הציטוט הזה לקוח מתוך הסרט "מטריקס" שיצא לפני למעלה מעשרים שנה.
הסרט הזה, שכלל מסרים פילוסופיים עמוקים על מהות האדם והתודעה האנושית, חולל בשעתו ועד היום תסיסה גדולה סביב הרעיונות שהוא נושא ומשמעותם לחיינו. בתמצית ובקיצור רב, עלילת הסרט מספרת על העתיד הדיסטופי בו קבוצת חייזרי בינה מלאכותית משתמשת בגוף האנושי ליצירת אנרגיה, כאשר הוא כלל אינו יודע זאת כיוון שמוחו מייצר לו "מטריקס" – עולם בדיוני שנראה ממש כמו העולם שבו אנו חיים כיום. כלומר, התודעה האנושית ב"מטריקס" היא אשלייתית לחלוטין והיא נובעת משעבוד לגורמים המנצלים את התודעה האנושית להפקת אנרגיה.
כחולה או אדומה?
הדילמה הנודעת ביותר בסרט, שהפכה לסמל לדילמה הקיומית של כל אדם, היא הרגע שבו הגיבור נדרש להכריע אם לבלוע גלולה כחולה ולהישאר בתודעה האשלייתית הכלואה ב"מטריקס", או לבלוע גלולה אדומה שתחשוף בפניו את האמת. הבחירה במציאות האמיתית על פני העבדות לתודעה מלאכותית-אשלייתית, איננה פשוטה, כפי שנראה מיד, אך הקושי הגדול מגיע רגע לאחר הבחירה לצלול אל האמת, כאשר מתברר שהאמת לא פשוטה, והחיים בה קשים ומאתגרים.
במסגרת אותה הכרעה בין הגלולה הכחולה לאדומה, גיבור הסרט מקבל הדרכה ובה נאמר לו שהוא "נולד לתוך כלא של התודעה". בניגוד לעבדים שקשורים ומאולצים למצבים של הסגר פיזי וענישה גופנית אך הכרתם חופשיה, המצב הגרוע ביותר הוא כלא הכרתי שאינך יודע שאתה כלוא בו. זהו כלא שלעולם לא תנסה להשתחרר ממנו, כי אינך חש בו כלוא. זהו בית העבדים המושלם. משימתו של הגיבור היא להציל את המין האנושי מהשתעבדות עיוורת לבינה המלאכותית שהשתלטה, כאמור, על התודעה האנושית (האם יש כאן רמז לשליטה התקשורתית-טכנולוגית ללא מיצרים על התודעה?). פרט מעניין במיוחד בעלילה הוא שהעיר עליה מגינים המורדים הנאבקים במכונות, נקראת "ציון"!
ביטוי לקושי שקיים בהכרעה בין תודעה כוזבת לבין תודעה ממשית, נמצא כאשר אחד מחברי הצוות מביע חרטה על הבחירה שעשה. אותו חבר צוות, השותף לגיבור וחבריו הנאבקים יחד בפולשים המשעבדים, שמתברר בהמשך כבוגד, מודה כשהוא שואל את עצמו בחרטה: "למה בלעתי את הגלולה האדומה?"
בהמשך, אותה דמות מתארת את חוויית החופש שבשעבוד לתודעה הכוזבת. באותו קטע יושב הבוגד עם אחד מסוכני המטריקס ואוכל סטייק שגורם לו להרהור פילוסופי: "אני יודע שהסטייק הזה לא קיים. אני יודע שכשאני מכניס אותו לפי, המטריקס (=התוכנה) אומר למוחי שהוא עסיסי וטעים. אבל אחרי תשע שנים, אתה יודע מה הבנתי? בורות היא האושר".
האם אנחנו היינו בולעים את הגלולה האדומה לו היינו יודעים מה מצפה לנו לאחר מכן? סביר להניח שחלק לא קטן מאיתנו היה רוצה לקחת את הגלולה הכחולה, לאכול את הסטייק ולהתענג על טעמו הדמיוני.
מהו הסוד העמוק שמסתתר מאחורי הסרט הזה?
לבחור בכל יום מחדש
המטריקס, כך נדמה לי, הוא אולי היצירה האנושית המודרנית שמבטאת בצורה החדה ביותר, את המשמעות העמוקה של היציאה ממצרים. במבט צר נראה שיציאת מצרים היתה מאורע היסטורי חשוב; עם עבדים ששועבד שנים רבות ולפתע יוצא לחירות עולם משלטון מרושע ואכזרי. אם נישאר בנקודת המבט הזאת, יציאת מצרים תיוותר אמנם אירוע חשוב מאד לעם ישראל אך לא הרבה יותר מכך.
אך האמת היא, שמה שהתרחש ביציאת מצרים, הוא שחרור התודעה האנושית ממצרי המטריקס המצרי. האופק האנושי שהיה כלוא במיצרי התודעה הדטרמיניסטית האלילית, הכבול לחוקי החושים והדחפים המוגבלים, השתחרר יחד עם ישראל בבת אחת והובקעה חומת אשליית הקיום הסגור בתוך עצמו.
בהערותיו על הגדה של פסח, כתב הרב צבי יהודה זצ"ל על מילות ההגדה: "ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים" – "אאמו"ר זצ"ל היה אומר (כלומר, חזר והדגיש בכל "ליל סדר" מחדש), כי אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, לחירות עולם, למתן תורה, הרי כל העולם כולו וכל סדרי חיי האדם היו נשארים על מקומם בלי השתנות, וכן היה נשאר השעבוד לאותו פרעה במצרים" (עולת ראיה חלק ב, עמ' רסח).
לאור הרעיון של המטריקס יובנו הדברים בצורה פשוטה: אילולא יצאנו ממצרים, התודעה האנושית היתה ממשיכה להיות כלואה בתוך גבולות המטריקס המצרי. לכן, לא היתה יכולת להשתחרר ממנה באמת אלא רק לשנות פאזה בתוך אותם חוקי משחק דמיוניים. אם כך, היציאה מן המטריקס המצרי היא אירוע שלמעשה לא הסתיים אלא ממשיך מאז אותה יציאה היסטורית בכל יום ובכל רגע; "באמת על ידי הכרה תּוֹכִית (= מלשון תוך, מבט פנימי) אנו באים לכלל ידיעה, כי עצם פעולת יציאת מצרים היא פעולה שאינה נפסקת כלל" (עולת ראיה א עמ' כו).
יציאת מצרים איננה רק אירוע היסטורי שהתרחש אי אז בעבר הרחוק. מאז אותה יציאה היסטורית, בכל דור ובכל רגע יש מי שמעדיף לאכול את הסטייק הדמיוני, להישאר בבית העבדים ולוותר על השחרור התובעני מן המטריקס. בכל יום ובכל רגע אנו נדרשים לבחירה בין הגלולה הכחולה לגלולה האדומה.
בין חמץ למצה.