לאן תפנה ימינה?

כשהוא ערוך בשתי מפלגות, המגזר הדתי־לאומי הצליח למקסם את כוחו ל־13מנדטים. ככל שזה יספיק לממשלה בראשות נתניהו, סביר שימינה והציונות הדתית יצטרפו לממשלת ימין הומוגנית. הדילמה הגדולה של נפתלי בנט תתחיל בתרחיש ההפוך

ניצן קידר - ערוץ 7 , י"ב בניסן תשפ"א

לאן תפנה ימינה?-ערוץ 7
בנט
צילום: אריאל זנדברג

עדיין לא בטוח שהסיבוב הרביעי של הבחירות יניב ממשלה, אבל הוא סיפק לנו שני מנצחים גדולים שבכל הסקרים גירדו את אחוז החסימה או הסתובבו סביבו וברגע האמת הכו את הסוקרים ואת כל התחזיות.

אין ספק שהמנצח הגדול של הבחירות הוא יו"ר מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ'. הוא לקח הימור מאוד משמעותי שספג הרבה מאוד ביקורת, כולל גם בין שורות אלה. לא היה מובן מאליו להפריד כוחות, עוד פחות מובן מאליו היה לרוץ בנפרד יחד עם עוצמה יהודית ונעם. בסופו של דבר ביום יפה ההימור הזה מכניס לכנסת 14 או 13 נציגים של מפלגות שמגדירות את עצמן כבעלות בסיס ציוני־דתי – יותר מכל הישג אחר שהביאו חובשי הכיפות הסרוגות במפד"ל ובאחיותיה עד היום.

קמפיין הגעוואלד של סמוטריץ', שהיה מוצלח מאוד ונתמך באופן מאסיבי ובוטה (לטעמי בוטה מדי) על ידי הליכוד בכלל וראש הממשלה עצמו בפרט, הוכיח כיצד ניתן למקסם את קולות הציונות הדתית בשתי מפלגות. אבל זה היה נכון לסיבוב הזה ואין לדעת אם הפיצול יהיה טוב גם לעתיד. מעניין יהיה לראות אם ימינה ומפלגת הציונות הדתית יוכלו להתגבר על המשקעים שנוצרו - ויש משקעים גדולים מאוד מתחת לפני השטח - ולפעול יחד, אולי במשא ומתן הקואליציוני ובעיקר בכנסת הבאה.

גם שיחת הטלפון הראשונה של ראש הממשלה הייתה חידוש מרענן. אל תתרשמו מזה יותר מדי, כשנתניהו רוצה לחזר אחרי מישהו הוא עושה את זה באותה עקשנות שבה הוא מביא חיסונים, כפי שהוא מעיד על עצמו, אבל מנהיגי הציונות הדתית לא היו כבר הרבה זמן בראש רשימת שיחות הטלפון של נתניהו בתום מערכת הבחירות. אריה דרעי, משותפי הסוד הקרובים ביותר, קיבל טלפון רק אחרי השיחה עם סמוטריץ'.

שני דברים הוכיח המרוץ של מפלגת הציונות הדתית. הראשון הוא שמרבית הציבור הדתי־לאומי נמצא בימין ומחפש לתת את קולו למפלגות שהן כמוהו. השני הוא שיש קונים לסחורה שנקראת מפלגה מגזרית.

בסופו של דבר במפלגת הציונות הדתית צריכים לחשוב חמישה שלבים קדימה. קודם כול, איך מתחילים כבר עכשיו להפוך את ההישג למעורבות אמיתית. קמפיין געוואלד זה טוב ויפה, אבל עכשיו יש ציפייה לקיום מהיר של ההבטחות: פתיחת השורות, הכנות לפריימריז ובאופן כללי יצירת מפלגה שתדבר לאורך זמן אל הציבור הדתי־לאומי במקום הבית היהודי, שנכון לעכשיו נראה שלא תחזור לחיים כל כך מהר, אם בכלל.

מנצח נוסף בבחירות, ולא משנה מה יעשה ביום שאחריהן, הוא בני גנץ. אחרי הכישלון בממשלה הפריטטית, הסקרים חזו לרמטכ"ל לשעבר ושר הביטחון וראש הממשלה החליפי בהווה התרסקות מפוארת. ארבעה מנדטים ואולי גם הישארות מתחת לאחוז החסימה.

אבל גנץ, שכולם צחקו עליו, צוחק אחרון. יש לו שמונה מנדטים, ואם איכשהו תוקם כאן ממשלה אלטרנטיבית הוא יהיה בה שר בכיר וגם חברי מפלגתו יקבלו בה תפקידים. זה עוד לא הכול. בתרחיש הנוראי של בחירות נוספות, אם יימשכו קצת יותר מדי, הוא עוד עלול להגיע לחודש נובמבר ומכורח החוק להפוך לראש הממשלה במקום נתניהו. אומנם זה תסריט כמעט מופרך, אבל אין לשכוח שגם שמונה מנדטים לגנץ נשמעו לפני שבועיים־שלושה כתסריט בלתי מתקבל על הדעת.

הממליך מלכים

נפתלי בנט קיווה להרבה יותר משבעת המנדטים שיש לו נכון לשעת כתיבת שורות אלה, אי שם ביום רביעי. מצד שני, הוא הגיע בדיוק למעמד שקיווה להגיע אליו – סוג של ממליך המלכים. בנט הבין את הטעות שעשה כשהפר מעט את העמימות וחתם על ההתחייבות שלא יישב תחת לפיד. מיד לאחר הבחירות הוא דיבר על הדאגה שלו לעם ישראל ועל החשיבות של מניעת מערכת בחירות חמישית, ובעצם רמז בכך שהוא המבוגר האחראי בשטח.

כשהכדור בידיו שאלה גדולה מה יעשה בנט. האפשרויות שלו תלויות קודם כול בשאלה אם יהיו לימין 61 מנדטים. אם יושג רוב כזה בתום ספירת הקולות בנט ילך עם נתניהו. לא בטוח שזה יהיה מהיר, ייתכן שהוא ימתח קצת את הליכוד אבל סביר שהוא יקבל את מבוקשו – הן ברמת השרים הבכירים (תיק האוצר מעניין מאוד את ימינה בימים אלה), הן ברמת ההשפעה וגם בדובדבן שמציעים בליכוד: למזג את ימינה לתוכם כך שנפתלי בנט ואיילת שקד יוכלו להתמודד במפלגה בעתיד. כביכול זה ההליך המתבקש. השאלה הגדולה היא מה קורה כשגוש הימין לא מחזיק ברוב.

באופן רשמי בסביבתו של בנט לא מתייחסים לאף תרחיש, אבל לא מעט רמזים פוזרו באשר למצב כזה. קודם כול, לדעת בכירים בימינה יש יותר מתרחיש אחד שבו אפשר להרכיב ממשלה שלא תישען על קולות המפלגות הערביות. אין ספק שאם בנט יהיה לשון המאזניים בממשלת מרכז־שמאל הוא ידרוש את ראשות הממשלה לפחות לשנה אחת ובהתחלה. במצב הנוכחי אין כמעט ספק שאם תעלה דרישה כזאת – הוא גם יקבל אותה. יאיר לפיד אינו מעוניין במערכת בחירות חמישית והבאת בנט לממשלה מסוג זה היא כבר ניצחון בשבילו.

בנט גם ידרוש הישגים כדי להצדיק את כניסתו לממשלה כזאת, שבסופו של דבר יצטרך לשבת בה בהמשך תחת יאיר לפיד, מה שהתחייב לא לעשות. עם זאת, ראשות ממשלה עם שבעה מנדטים עלולה להיתפס בציבור כמשהו לא לגיטימי וגם על כך צריך לתת את הדעת.

תרחיש כזה הוא הימור גדול. בנט יכול לצאת ממנו אחרי שנה עם התווית של ראש הממשלה שהוציא את ישראל מהקורונה, וברמה הבינאישית כראש הממשלה שהוריד את נתניהו מהשלטון. נדמה שבשם הנקמה הפוליטית התואר השני יקרוץ מאוד לבנט לא פחות מהראשון. מצד שני מדובר במחשבה לטווח קצר, שכן לימינה יהיה קשה מאוד להצדיק בפני ציבור בוחריה התחברות לממשלת מרכז־שמאל וייתכן שלטווח הארוך היא תגרום לעצמה בכך נזק בלתי הפיך.

בנט לא טועה בשלב הזה כשהוא לא מבטיח דבר לאיש. הבהירות כבר גרמה לו נזק. נכון לעכשיו כולם צריכים אותו וכולם יחזרו אחריו. ובכל זאת, סביר יותר שישאף לגוש הימין כל עוד יש אפשרות כזאת.

בקיעים בגוש

משהו חשוב על מפלגת הליכוד. נתניהו הפיק את אחד הקמפיינים החזקים שלו ותרם את יכולותיו כקמפיינר גם למפלגת הציונות הדתית. אבל בדרך הוא עשה טעות אחת: הוא דרך על מפלגת יהדות התורה ועודד חרדים להצביע למפלגת הציונות הדתית. לאריה דרעי זה לא הפריע ולא גרע ממנו קול. יהדות התורה טוענת שנפגעה. בליל הבחירות צלצל נתניהו לח"כ הוותיק משה גפני, היום האיש שעומד בראש יהדות התורה.

נתניהו הבין מיד את הטעות. בניסיון לתקן אותה הוא מיהר להרים טלפונים לנציגי החסידויות יעקב ליצמן וישראל אייכלר. הם דווקא כן ענו. איש בדגל התורה לא יאמר זאת בקול, אבל גפני אינו מחובבי נתניהו המובהקים. הוא יושב איתו מתוך אינטרס. ייתכן שהטעות הזאת, הדריכה המיותרת על יהדות התורה, עוד תעלה לנתניהו ביוקר. במיוחד אם תיווצר איזו אפשרות אחרת שגפני יוכל לחיות איתה בצד השני, למרות שהתסריט הזה נראה רחוק מהעין.

גפני גם נכנס לעימות חזיתי עם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. הוא מאוד לא אהב את מה שהתרחש בימים האחרונים לפני הבחירות. מי שמכיר את גפני היטב יודע שבינו ובין מרבית המחוקקים של הציונות הדתית לא שוררת אהבה גדולה, או אהבה בכלל. גם זה מכשול שבנימין נתניהו יצטרך להתמודד איתו אם יזכה בהמלצות וירכיב את הממשלה הבאה.

שאלה גדולה שאיש אינו יכול לענות עליה באופן מובהק היא כיצד ינהגו המפלגות החרדיות במקרה שנתניהו לא יצליח להרכיב ממשלה. לכאורה, אין מצב שיישבו עם לפיד וליברמן. אלא שמשיקולי עלות-תועלת ייתכן מאוד שבצוק העיתים יישקלו אפשרויות אחרות. יאיר לפיד ידע לא אחת להתגמש ולשנות מוסכמות כדי ליצור חיבורים. גם התרחיש הזה בסבירות נמוכה, אך אי אפשר לבטל אותו לגמרי.

עוד מהלך אחד שינסה נתניהו לעשות הוא לפרק את תקווה חדשה או למשוך ממנה עריקים כדי לנסות ולאפשר לעצמו להקים ממשלה. גם אחת מנציגות כחול לבן הוזכרה כמועמדת לעריקה. בינתיים גדעון סער מבהיר שלא יישב עם נתניהו. לכאורה נראה שאין לו שום סיבה להפר את ההבטחה הזאת, שעליה אף חתם באחת מתוכניות הטלוויזיה. אולם בליכוד פתאום התרככו לגבי סער. שמעתי יותר מחבר כנסת אחד שקורא לו בפומבי לחזור הביתה, פרט לכמה אחרים שמציעים בחדרים סגורים למצוא את הדרך להתפשר איתו. אלא שהעניין הזה ממש לא תלוי בנתניהו אלא בסער עצמו. קשה לי להאמין שזאב אלקין, לדוגמה, יחזור לזרועות נתניהו. יפעת שאשא־ביטון גם היא סבלה מנחת זרועו הפוליטית של ראש הממשלה וספק אם תרצה לחבור אליו. אולי דווקא קצת ישיבה באופוזיציה תציג את מפלגת תקווה חדשה באור אחר ותעמעם את הכישלון הגדול שלה בבחירות.

לא הזכרנו את האפשרות שנתניהו יסתמך על המפלגות הערביות, שכן זה תרחיש שאפילו ראש הממשלה עצמו מעדיף שלא להזכיר.

אגב, אי אפשר לפסול גם מצב שבו אחד הגושים ינסה להעביר ממשלת מיעוט כשהמחוקקים הערבים נמנעים בהצבעה. החוק במדינת ישראל דורש רוב לאישור הממשלה, אבל לא רוב מיוחס של 61. בהקשר הזה מנסור עבאס ואולי גם הרשימה המשותפת שספגה מכה קשה יכולים להיות מוקד לחיזור הן של נתניהו והן של הגוש המתחרה. הם יקבלו הרבה מאוד כדי שיעמדו מחוץ לאולם ויאפשרו לאותה ממשלת מיעוט לצאת לדרך. כמה זמן תחזיק ממשלה כזאת? לא משנה מי יוביל אותה, כנראה שמעט מאוד. זה לא הפתרון שאזרחי ישראל ייחלו לו במשך ארבע מערכות בחירות.

פסח של ספקולציות

ויש עוד נתון קריטי אחד שיכול להשפיע על התמונה כולה: 450 אלף קולות, כ־11 מנדטים שיחלו להיספר רק ביום שישי. מספר המעטפות הכפולות זינק במערכת הבחירות הנוכחית, ומספר מנדטים כה משמעותי יכול לעשות את ההבדל בין ניצחון להפסד.

באופן מסורתי בין הקולות הללו מסתתרים הרבה מצביעי ליכוד. אלא שהפעם יותר ממחצית ממצביעי המעטפות הגדולות הצביעו ביום הבוחר, כך שייתכן שהלחץ של הליכוד להצביע למפלגת הציונות הדתית עוד יפעל את פעולתו. גם ימינה, לפחות על פי מערכות הבחירות האחרונות, מקבלת יותר במעטפות הכפולות.

מי שעלולות להיפגע מהספירה הזאת הן בעיקר המפלגות הערביות ואולי גם מרצ שעלולה בתסריט הבלהות הגדול ביותר שלה להתקרב לאחוז החסימה. בין קולות החיילים, לפחות על פי המערכות האחרונות, השמאל אינו נחשב לחזק במיוחד. דווקא בקולות הנציגים בעולם ייתכן מאוד שלמרכז ולשמאל תהיה עדנה.

בשורה התחתונה עם ישראל ייכנס לחג הפסח עם מושג חלקי מאוד לגבי כל האופציות. הנשיא יחל את ההתייעצויות באשר למועמד להרכבת הממשלה רק רגע לפני סיומו של חול המועד ויטיל את מלאכת הרכבת הממשלה רק אחרי אסרו חג.

הרבה הבטחות פוזרו כאן לפני הבחירות ולצידן הרבה פסילות. האם בסופו של דבר כל זה יתחבר לממשלה כלשהי? האם עם ישראל עלול ללכת שוב אל הקלפיות כי אין הכרעה? את התשובה המלאה נקבל בשבועות הקרובים.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com