פסח ראשון מחוץ לכפר

נופר חולצה מתוך כפר ערבי והשנה חגגה ליל הסדר לראשונה כיהודייה, "הבנתי שאני לא יכולה להישאר שם ויצרתי קשר עם אמא".

יוני קמפינסקי - ערוץ 7 , ט"ז בניסן תשפ"א

נופר (שם בדוי), בת לאם יהודייה ואב ערבי, היתה בסכנת חיים וחולצה מהכפר בעזרת "יד לאחים". יחד עם המלווה שלה, שרי, היא סיפרה באלפן ערוץ 7 על היציאה שלה מעבדות לחירות.

נופר גדלה בכפר ערבי בצפון הארץ אצל אביה ואצל אמא שלו. אמה עזבה כשהיתה בת שנה. "היא התגרשה ממנו. הייתי בקשר איתה אבל לא קשר חזק. ידעתי שאמא שלי יהודייה אבל לא ידעתי שביהדות מי שאמא שלו יהודייה הוא יהודי, אז חייתי כמו ערבייה. זה השתנה כשאבא שלי הכריח אותי להתחתן ואז הייתי בקשר חזק עם אמא שלי. לא הסתדרתי עם הגרוש שלי".

מה זה אומר 'הכריח אותי להתחתן'?

"הוא הכיר אותו, הם היו חברים טובים. והוא אמר לי שאני חייבת למצוא חתן ולהתחתן. אני הייתי בת 19-20 והוא היה בן 28-29. בהתחלה ניסיתי להסתדר איתו, מיציתי את כל האופציות שהיו לי. ואז הוא התחיל לתת מכות, להרביץ וזה הגיע עד איומים באקדח. הבנתי שאני לא יכולה להישאר שם ויצרתי קשר עם אמא. הוא איים להרוג אותי אם אני מתגרשת ממנו''.

כשאתם ב''יד לאחים'' שומעים סיפור כזה, מה כבר אפשר לעשות?

שרי: "לצערי אנחנו שומעים סיפורים כאלה לא בפעם ראשונה. היא באמת הייתה כל-כך צעירונת. בהתחלה ניסינו לחלץ אותה והוא מצא אותה. ואז העברנו אותה למקלט ואז לדירת מסתור שלנו. היא הייתה ממש בסכנת חיים. אי אפשר היה לדבר איתה בטלפון. רק לי היה טלפון סודי. מבחינתו ומבחינת אבא שלה הבושה למשפחה שבחורה בורחת בלי שאף אחד מסכים לה- אין חיה כזאת. ברגע שהסברנו לה שהיא נחשבת יהודייה זה מאוד שימח אותה כי היא לא אהבה שם את החיים".

כשאת שומעת ומבינה שאת יהודייה, איך את מרגישה?

נופר: "הייתי מאוד שמחה מזה. פעם ראשונה שעשיתי שבתות זה ריגש אותי ברמות. ידעתי מי אני ומה הדת שלי ואיך שחייתי כל הזמן כמו ערבייה".

מתי הבנת שאת צריכה לצאת מהכפר ולעבור למקלט?

"ממש ישר אחרי שיצאת מהבית. הייתי בקשר עם המשטרה ועם יד לאחים והם פינו אותי למקלט לנשים מוכות. ושם הייתי בקשר עם יד לאחים כל הזמן, הייתי שם חצי שנה".

באיזה שלב בעלך מגלה שאת במקלט ומאיים עלייך?

"הוא גילה את המקום וידע את כל הפרטים על המקלט, הוא כל הזמן אמר 'תחזרי הביתה, אני לא אעשה לך שום דבר' ואחרי כמה זמן האמנתי לו וחזרתי לבית. שרדתי שם חמישה ימים והתקשרתי ליד לאחים שיוציאו אותי".

שרי מתארת: "זה היה ממש מבצע צבאי, נעלו אותה בבית כל החמישה ימים האלה אחרי שהבטיחו לה שלא יגעו בה. באותו הלילה היא שמרה לה מפתח וחיכתה שכולם ילכו לישון, ויצאה מהבית רק עם פיג'מה".

אנחנו מדברים היום לקראת חג החירות, את השתחררת לפני חג הפסח הקודם אבל זה לא היה חג רגיל בגלל הקורונה. אז השנה את חוגגת בפעם הראשונה, זה מרגש?

"מאוד, לא ידעתי את התהליכים של הניקיון והסדר. אז אני בקשר עם המשפחה שאימצה אותי. אני חוגגת איתם את הסדר פעם ראשונה".

איפה אמא בכל הסיפור?

"אני לא יודעת עליה שום דבר. אני העדפתי שלא להיות בקשר איתה כדי שלא יהיו לה בעיות מצד אבא. אז אמרתי לעצמי שאני אתרחק טיפה עד שאני אבין את הכל ואז אני אחזור להיות בקשר.

שרי מוסיפה: "זו ממש יציאה מעבדות לחירות, לחגוג את חג החירות. נופר הכשירה את כל המטבח ומכרה חמץ, דברים שלנו הם רגילים ולה הם פעם ראשונה. יש משפחות שעדיין לא מעיזות לצאת לחירות כמו יהודים אנוסים ואנחנו עוזרים גם להם. אני מקווה שנזכה כולנו לגאולה שלמה בקרוב".

לתרמות קמחא דפסחא ליד לאחים לחצו כאן