הרב רפי פוירשטיין, מראשי ארגון צהר מספר על לכתו של חברו הרב רונן נויבירט לאחר מלחמה במחלה קשה.
"לכתו היא אובדן אישי של חבר ושותף לדרך. אני רוצה להתייחס לאובדן הציבורי של הרב רונן. יש רבנים רבים וטובים ראשי קהילות אך מעטים הם מתקני עולם. מתקן עולם שלא ישן בלילה שמוטרד ומשתגע מהמצב.
רב שלא מסתפק בעבודתו השגרתית כרב או כאיש רוח הוא חייב לעשות משהו. הרב רונן היה חסר מנוחה ולא ישן בלילה. היה חייב להטביע חותם לא במובן האישי אלא לפעול, ושמע באוזניים שלו את הצעקה של החברה הישראלית שמחפשת זהות יהודית. חברה שרוצה להתחבר ולא רוצה לחזור בתשובה אבל מחפשת יהדות וזה מה שגרם לרב רונן להקים את בית הלל אך הוא לא פרש מארגון צהר. הרב רונן היה חסר מנוחה כדי לעשות תיקון עולם ולשנות את המציאות".
"נקודה שנייה שאפיינה את הרב רונן", מספר הרב פוירשטיין, "היא התחושה שהיהדות האמתית, ואני שותף לתפיסה שלו, זו יהדות שהולכת ונדחקת, קוראים לה בזלזול ליברלית או ניאו-רפורמית בשעה שהיא בסך הכל רוצה לשדר אהבה. הרב רונן היה תלמיד חכם, רב אורתודוקס ופוסק אבל הוא הבין שהדרך להביא יהדות לחברה הישראלית היא באהבה וביכולת להידבר ולהסיר את מלחמות הדת והלהט"בים ולחפש מכנה משותף ולא להסכים על כל דבר. השאלה אם אנחנו עסוקים בבידול או בלחפש תשתיות משותפות. החברה הישראלית מגוונת ואף אחד לא ישבור אותה, ובמונחים של הימים האלה אולי מישהו יצליח לדחוף חבר כנסת בשורה האחרונה שמייצג את עמדתו, והרב רונן הבין שצריך למצוא תשתיות משותפות. כשהקים את בית הלל הוא רצה לזעוק את הזעקה הזו של יהדות יותר מקבלת- בית הלל כשמה כן היא".
לסיום אמר הרב פוירשטיין, "נועם ההליכות שלו, הוא היה קנאי ורץ להשיג משאבים כדי להגשים את הרעיונות שלו, הוא היה חסר מנוחה. מצד אחד היה לוחם ומצד שני בנעימות וחיוך וצנוע ושובה לב. לכתו מאיתנו היא לכתו של מנהיג. לכתו של אדם צעיר בן 50 שרצה להוליך מהלכים גדולים, וכיוון שאין הרבה מתקני עולם, אז זה אובדן קשה ומקומו יחסר במהלך הזה של תורה גואלת ואוהבת".