אין צורך בלהיות דפנה ליאל כדי להבין שממשלה יציבה לא תצא מכאן; לנתניהו אין 61 לממשלת ימין, השמאל רחוק מלהקים ממשלת "ריפוי" וממשלת מרכז - לא משנה איך תסובב את הבעיה, תמיד יהיה לך אילוץ שלא תוכל לעמוד בו.
ולכן, עם כל הצער, האכזבה והכעס - בחירות חמישיות הן בלתי נמנעות. אבל, אפשר לנסות למנוע לפחות את הבחירות השישיות.
בואו ננסה לנתח את ההצבעות למפלגות השונות:
נפתלי בנט - לא הצליח להציב את עצמו כמועמד הימין, מה שהביא אותו ל-7 מנדטים. אמנם בצירוף הציונות הדתית זה הישג של 14 מנדטים, אבל קשה לומר שהוא יצליח לשחזר את ההישג בבחירות חמישיות במידה ויהיו.
יאיר לפיד - אמנם המפלגה השניה בגודלה, אבל השמאל לא יצא מהבית. קשה לשער שמשהו ישתנה בבחירות החמישיות.
גנץ ומרץ - ההצבעה היתה בעיקר מרחמים. לא ברור אם יהיה חכם לקחת את הסיכון בלי מהלך משמעותי.
הערבים - רע"ם עברה בקושי את אחוז החסימה, והערבים לא יצאו מהבית. בבחירות הקרובות הם לא יוציאו יותר, אם לא ישיגו הישג משמעותי לחברה הערבית.
ולכן אנחנו מגיעים לפתרון המעניין: ממשלת חמש הדקות. ממשלה שבה נפתלי בנט יהיה ראש ממשלה, והוא מצרף אליו את יאיר לפיד, מפלגת העבודה, מרץ, גנץ וסער, והרשימה המשותפת תומכת מבחוץ. הממשלה שמוקמת, בו ביום מעבירה את התקציב, ובו ביום מפזרת את הכנסת.
המרוויחים הם כולם: נפתלי בנט - מגיע לבחירות שישיות כשהוא ראש הממשלה. השמאל - מגיע עם ההישג הכביר של הוצאת נתניהו מבלפור, מה שלדעתם יוכל להוציא את השמאל מביתו להצביע. (כל בר דעת מבין שאילולא מהלך אחר, גנץ ומרץ נמחקים כך שכל אפשרות אחרת היא עדיפה מבחינתם). הערבים - הציבור הערבי העדיף לא לצאת מהבית, בחירות חמישיות כשנתניהו בבלפור, יוריד אותם לברכיים.
כמובן שלא מדובר ברעיון טוב, אבל גם פתרון גרוע מאוד, יכול להיות פתרון טוב אם הוא הפתרון היחיד.
מרדכי דצקובסקי הוא סטודנט במרכז האקדמי לב