אף אחד מאיתנו לא אוהב להפסיד. זה מבאס, זה מעציב, לעיתים זה אפילו מפחיד. אבל לפעמים אנחנו כל-כך מתאהבים בניצחון, עד כדי שכחת המטרות שלנו.
את הדברים שאני כותב כאן התלבטתי מאוד אם לכתוב, הורגלנו לחשוב בצורה מסוימת ולעיתים אתגרי המחשבה שאני מעלה גורמים לי לשלם מחיר. אך שיחות עם כמה מחבריי הבהירו לי שהדברים שנמצאים בראשי משותפים לרבים רבים בציבור הישראלי, ואפילו בציבור הימני דתי. ולכן אני כותב.
אני איש ימין, מתנחל, דתי. כל חיי הצבעתי למפלגות ימין דתיות. הייתי בהפגנות ובפעילות פוליטית ימנית מאז נערותי: בימי רבין ופרס והאוטובוסים המתפוצצים ברחובות ת"א וירושלים. השתתפתי במחאות כנגד נתניהו בהסכמי וואי וחברון, במחאות נגד שרון בגירוש גוש קטיף, במחאות כנגד אולמרט ומחשבתו על תוכנית ההתכנסות ועוד ועוד... אשתי ואני וחמשת ילדנו מבססים את חיינו מעבר לגדרות ישראל הקטנה במה שקרוי "התנחלות". אני מאמין שעם ישראל צריך להיות בכל חלקי ארץ ישראל ומאמין בתורת ישראל.
אני גם מאמין בכל לב שהמצב הנוכחי של הפירוד שיש בעם ישראל הוא מצב מסוכן. הסכנה שהייתה כשהייתי נער ליהודה ושומרון וחבל עזה פינתה את מקומה לסכנה מוחשית פי כמה על שלמות עמנו. יש שנאה בין מחנות, יש פחד אמיתי.
עם ישראל יתחיל לאחר שכחת תרועות הפסטיבלים את הטלטלה הכלכלית של הקורונה. מאות אלפי מובטלים נמצאים ללא תעסוקה וחלקם גם ללא אופק תעסוקתי. שעון החול של החל"ת שלהם ייגמר בעוד חודשיים. הקופה הציבורית ריקה, חלק מהרזרבות שלנו רוקן גם הוא לטובת תקופת החירום הארוכה בה היינו. הממשלה שתקום תצטרך לשקם את הכלכלה ולמעשה לבנות אותה מחדש.
באמון מחודש עם כלל האוכלוסייה ובהבנה שהמשק כולו צריך לעבור (במוקדם או במאוחר) קיצוץ עומק כדי להשתקם. אנו צריכים גם לעבור שיקום חברתי. השנתיים וחצי האחרונות יצרו קרעים עמוקים מאוד במארג החברתי הישראלי וזה משהו שחייבים לתקן אותו. איבדנו את האמון במערכות הציבורית, איבדנו את האמון איש ברעהו. נכנסנו חזק כל-כך למשחק של בעד ונגד ששכחנו שלצד הניצחון יש גם חיים.
אני מאמין שיכולה לקום ממשלה בישראל על הבסיס הכלכלי חברתי. שאנו יכולים לשים בצד, כסטטוס קוו שלא יזוז ממקומו את הסוגיות הדתיות, מדיניות ואפילו משפטיות- עד שנצליח לרפא במעט את השסע שנוצר. אני מאמין שחרמות שהיו, צריכים ליפול כעת וחומות שהושמו צריכים לרדת. אני מאמין שצריכה להיות ממשלה רחבה ככל האפשר שתכלול בתוכה את כל החברה הישראלית.
העם בישראל יכול לסבול עוד מערכות בחירות. אבל מחירן מחלחל למי התהום של חיינו, עמוק עמוק מתחת לקרקע. הבסיס עליו אנו עומדים הופך להיות רעוע יותר ויותר בכל מערכה כזו והאמון נעלם. הגיע הזמן שנכריז על מטרה משותפת אחת. כל צד ידע שעליו לוותר- זה על חרמותיו, זה על גחמותיו.
ממשלת החלומות עליה אני חושב יכולה להכניס בתוכה שחקנים מכל מפלגה ציונית. כל מי שיכול לתרום למען המטרות שהזכרתי כאשר כולם ידעו שהסטטוס קוו המדיני, דתי, משפטי שהיה כאן בשנים האחרונות - לא ישתנה בממשלה הזו.
אני רואה בממשלה הזו את בנט לפיד וסער לצד מפלגות כמו "יהדות התורה" וש"ס. בממשלה שכזו אני יכול לראות את "העבודה" של מירב מיכאלי, את "הציונות הדתית" וה"ליכוד" יחד עם כחו"ל. כולם כחלק ממארג כולל, ששם במרכז את היכולת של כל אחד ואחת לתרום את כוחותיהם למען המדינה. רבים רבים יוכלו להיכנס לממשלה רחבה שכזו שתתעסק באמת במה שחשוב כעת לישראל. בממשלה שכזו מי שיקבל את מירב האמון מהסיעות השותפות יוביל, כאשר הסטטוס קוו שהוזכר יהיה במרכז.
סוגיות הדת והמדינה לא ייעלמו מחיינו. גם לא הסוגיות הבטחוניות. יהיה לנו זמן לשוב ולהתווכח עליהן מחדש לאחר שנבריא מעט. אבל בשלב זה אנחנו זקוקים לממשלה אמיתית שמרכזה יהיה אנחנו, כולנו, ולא הניצחון של חלק כזה או אחר.