תוכנית מדינית אחרי הבחירות

אולמרט מחכה עד היום לתשובת אבו-מאזן על הצעת הנסיגה העמוקה והנדיבה שהציע לו – וסיפור הנסיגות ביו"ש ירד מהפרק. עורכי הדין, למרבה השמחה, נותרו מובטלים.

חגי הוברמן - מצב הרוח , י"ז בניסן תשפ"א

תוכנית מדינית אחרי הבחירות-ערוץ 7
חגי הוברמן
צילום: ללא קרדיט

את ליל הסדר תשס"ו, לפני 15 שנה, עשיתי עם משפחתי בבית ההארחה בראש הנקרה, על גבול לבנון. האווירה היתה פסטורלית. גבול לבנון היה שקט באופן יחסי, כמעט 6 שנים אחרי נסיגת צה"ל. אבל התחושה בציבור היתה כבדה, עצובה.

זה היה פחות משנה אחרי עקירת גוש קטיף. אריק שרון כבר נם את שנתו המתוקה ממנה לא התעורר עוד, אבל המפלגה שהקים, 'קדימה', זכתה זה עתה בבחירות לכנסת ה-17, שנערכו פחות מחודש לפני כן, בכ"ח באדר תשס"ו 28 במרץ 2006.

קדימה קיבלה 29 מושבים בכנסת, העבודה-מימד היתה המפלגה השניה בגודלה - 19 מושבים, ומפלגת הליכוד, חצי שנה לפני כן עדיין מפלגת השלטון, היתה כעת השלישית בגדולה - 12 מושבים, בדיוק כמו ש"ס. 'ישראל ביתנו' של ליברמן קיבלה רק מושב אחד פחות משתיהן - 11 מושבים. האיחוד הלאומי-המפד"ל שהתמודדו ברשימה אחת קיבלו 9 מושבים, רק שלושה מהן של המפד"ל ההיסטורית.

הפתעת אותן בחירות היתה מפלגת גיל של הגמלאים, בראשות רפי איתן ז"ל, שקיבלה 7 מושבים. גוש הימין, אשר 3 שנים קודם לכן היווה רוב מוחץ בכנסת, היה כעת מרוסק. גוש המרכז-שמאל, אשר תמך בנסיגה מעזה ותמך כעת בהמשך הנסיגות ביו"ש, התחזק משמעותית.

האווירה ברוב יישובי יו"ש באותה עת היתה בשפל. אנשים רבים 'חרשו באפם את האדמה'. ניצחונה הסוחף של קדימה, פחות משנה אחרי עקירת גוש-קטיף, סימן רעות ליישובים רבים ביהודה ושומרון. לא רבים ידעו זאת אז, ואולי גם כיום לא יודעים, אבל ביישובים ביו"ש מהגדולים והאיתנים, והאידיאולוגים ביותר, מתיישבים רבים פנו בחשאי לעורכי דין כדי להתחיל ולהיערך לקרב על הפיצויים אחרי העקירה הבאה – תוכנית 'ההתכנסות' שהכין ראש הממשלה הנבחר אהוד אולמרט.

אני זוכר שדיברתי שם, מול הרי לבנון השלווים, עם בחור צעיר, תושב אחד היישובים הוותיקים והאידיאולוגים בעומק גב ההר שהיה איתנו באותו ליל-סדר, ואמרתי לו שאני יודע על מתיישבים רבים שמתחילים להיערך לרגע בו יקבלו פיצויים ויעזבו את ביתם. האיש הצביע על אמא שלו, פעילה ידועה ודמות מוכרת באיזורה, ואמר לי בשקט: "היא אחד מהם..."

זה לא היה חשש תלוש מהמציאות. שלושה שבועות אח"כ, בו' אייר תשס"ו, 4 במאי 2006, הציג אולמרט את ממשלתו החדשה בפני הכנסת. בקווי היסוד של הממשלה נקבע במפורש היעד של החרבת יישובים: "שטחי ישראל, שגבולם ייקבע על ידי הממשלה, יחייבו צימצום שטחי ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון".

אולמרט חזר בקווי היסוד על עיקרי התוכנית המדינית שהציג לפני הבחירות, רק מבלי לנקוב בשם 'התכנסות'. במידה והפלשתינאים לא ייענו למו"מ, כך אמר, ישראל תפעל "גם בהיעדר מו"מ והסכם אתם". במלים אחרות: אולמרט הסכים כי ישראל תפעל חד-צדדית לסגת ולהחריב יישובים יהודיים, לעקור את תושביהם מבתיהם. והוא היה ראש ממשלה נבחר, עם רוב קואליציוני מוחץ.

זו היתה התוכנית של אולמרט, אבל לקב"ה, הסתבר, היו תוכניות אחרות לגמרי. חודשיים אח"כ, בט"ז בתמוז תשס"ו, 12 ביולי 2006, חטפו מחבלי חיזבאללה שני חיילי צה"ל שהיו בסיור לאורך גבול לבנון – אלדד רגב ואהוד גולדווסר ה' יקום דמם. שמונה חיילים נוספים נהרגו. זה היה האירוע שהביא לפריצתה של מלחמת לבנון השנייה. רק אחרי שנתיים, כשהוחזרו גופותיהם, התברר שהשניים נהרגו כבר באותו יום.

הגבול הלבנוני השקט התלקח בבת אחת. רקטות החיזבאללה התפוצצו בכל מרחבי הגליל עד לחיפה. אבל סכנת הנסיגה ביו"ש עדיין לא חלפה. במפגש עם כתבים זרים ימים ספורים אחרי פרוץ המלחמה, עוד הכריז אולמרט: "אני נחוש לבצע את תוכנית ההתכנסות". משוכנע שמלחמת לבנון עומדת להסתיים בניצחון ישראלי מהדהד, הסביר אולמרט באותה פגישה: "אני נחוש לחלוטין להמשיך, כדי להיפרד בסופו של דבר מהפלשתינאים ולבסס גבולות בטוחים, שיוכרו על ידי הקהילה הבינלאומית".

תוצאות מלחמת לבנון השניה לימדו את הציבור הישראלי עד כמה חסרת כל תבונה נסיגה ישראלית ללא הסכם. ברצועת עזה היה בשבי החמאס החייל גלעד שליט, שנחטף בידי החמאס שבועיים לפני חטיפת רגב וגולדווסר. אולמרט איבד את תמיכת הציבור בתוכניתו. בתחילת חודש ספטמבר 2006, זמן קצר אחרי שוך הקרבות, נאלץ אולמרט להודיע כי תוכנית ההתכנסות ירדה מהפרק. אח"כ גם המו"מ עם אבו מאזן באנאפוליס קרס – אולמרט מחכה עד היום לתשובת אבו-מאזן על הצעת הנסיגה העמוקה והנדיבה שהציע לו – וסיפור הנסיגות ביו"ש ירד מהפרק. עורכי הדין, למרבה השמחה, נותרו מובטלים.

ואם נתייחס לתוצאות הבחירות השבוע - אני יודע בוודאות שאפשר לתכנן כמה תוכניות שרוצים, הוצאתם לפועל מותנית בהתאמתן לתוכניות של הקדוש ברוך הוא.

הטור המלא פורסם בשבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח'