על פתיחות ושמרנות, תורה וטיפ-טיפה פוליטיקה

בערב ההשקה עם יציאת הסדרה החדשה של הרב דרוקמן שוחח עימו הרב יוני לביא על סוגיות חברתיות וחינוכיות בוערות.

ערוץ 7 , י"ח בניסן תשפ"א

עם יציאת הסדרה החדשה "אבות לבנים" מאת הרב חיים דרוקמן, מתעוררות וצפות מחדש שאלות רבות, חברתיות, חינוכיות ואמוניות. על כמה מהבולטות שבהן שוחח הרב יוני לביא עם הרב דרוקמן, באירוע ההשקה ששודר כאן בערוץ שבע הערב (רביעי י"ח ניסן תשפ"א).

לשאלת הרלוונטיות של מסכת אבות לדורנו – טוען הרב – האדם בבסיסו לא השתנה וחולשותיו וחוזקותיו נותרו בבסיסן דומות לאלו של חז"ל. הסביבה והנסיונות אכן השתנו. אבל ההתמודדות הרגשית והרוחנית היא בעצם אותה התמודדות. כך בתחום שבינו לבינה, כך בתחום השאיפות הרוחניות וכך בנושאים אחרים.

הגבלות כמו שיחה מרובה מדי עם נשים, למשל, עדיין נכונות, גם אם הסביבה השתנתה, ובימינו היינו אולי מנסחים זאת אחרת, אבל המסר עצמו שיש לשמור על דיסטנס מסוים הוא נכון.

ובכלל, מיגבלות על האדם הן ברכה וזכות ולא טורח וקושי – כך הרב - כי הן מכוונות אותו למלא את תפקידו הרוחני בעולם. ליברליות כשלעצמה יכולה להיות טובה, אך בתנאי שהיא מוגבלת בגבולות שטבע ריבונו של עולם.

ביחס לתרבות הפנאי ציין הרב שאינו רואה בעיה בתופעות כמו צפייה בסרטי וכדומה – ובתנאי שהללו יהיו חיוביים ונקיים.

המסר העיקרי שהרב פונה בו אל הצעירים היא שיש לעמול להפנים את המסרים של חז"ל. לא להסתפק בקריאה שטחית, אלא להעמיק, להפנים ולהטמיע בליבנו את התכנים תוך התאמתם לדורנו.

בהקשר הפוליטי הרב רואה בעין יפה חיבורים בין דתיים לחילוניים ובתנאי שהמכנה המשותף הוא גדול, ולמעשה יש לדון על כל חיבור ועל כל מועמד לגופו. החילוניים והדתיים אינם עמים שונים – מטעים הרב – ועלינו לזכור שכולנו עם אחד וכולנו מחויבים לאותם ערכים.

ומה נמצא בעצם בספרים? מה החידוש שבהם?

לפני ואחרי הכול - איזונים.

זה המוטיב הבולט בפרשנותו של הרב חיים דרוקמן למסכת אבות בסדרת "אבות לבנים".

חידושים רבים משובצים לאורכם של פרקי הסדרה, אבל לא בזה גדולתו אלא דווקא באיזון, בדרך-האמצע הכל כך אופיינית לרב דרוקמן.

הרב חיים דרוקמן, זקן רבני הציונות הדתית, יו"ר מרכז ישיבות בני עקיבא וראש ישיבת אור עציון, הוא דמות משפיעה בציבור הישראלי, בחינוך, בהנהגה וגם בפוליטיקה. המאפיין הבולט באישיותו הוא ללא ספק "דרך האמצע". מחד הוא מתלמידי הרב צבי יהודה זצ"ל, ובעל דעות תורניות חד-משמעיות ושמרניות, ומאידך הוא בעל פתיחות לדעות שונות ולמציאויות מורכבות, ובדרך כלל נחשב כאדם המקובל על רוב המגזר ואינו מוחרם על ידי פלג כזה או אחר.

דרכו האישית מתבטאת היטב בין דפי הספרים.

"חשוב להדגיש – כך הרב דרוקמן (כרך ב' עמ' 24) – שדרך האמצע איננה פשרה בין שתי המידות הקיצוניות אלא דרך של שלמות והרמוניה – מיזוג נכון של המידות השונות על פי שיקול דעת מושכל".

בספרים עצמם יש דוגמאות רבות להדגשות המחדדות צדדים שונים באדם, שרק ההשלמה והמיפגש ביניהם מביא את היהודי לדרך אמצע ברוכה.

"כשאדם תופס נכון את מקומה של התורה בחייו, הוא מעמיד אותה בראש סדר העדיפויות שלו" (כרך א' עמ' 278), ויחד עם זה "עם כל חשיבותו של לימוד התורה אדם צריך לדעת להתפרנס בכבוד" (כרך ד' עמ' 191).

על "עם הארץ" (שהוא מעין מקבילה לדמות ה"חילוני", או אולי נכון יותר לומר "המסורתי", בתקופת המשנה) כותב המחבר על פי פרק ב' משנה ה': "התרחק משכונתו שמא תלמד ממנו את דרכו המעוותת" (כרך ב' עמ' 108), ואולם מייד אחר כך מדגיש את מידותיו הטובות של עם הארץ, וביחס לרבי יוסי בן קסמא שנמנע ממגורים במקום עמי הארץ (פ"ו מ"ט) מאריך הרב להסביר כי אילו היתה לו יכולת השפעה הוא בהחלט היה בוחר לגור שם ולהשפיע (כרך ו' עמ' 156 והלאה).

במקומות שונים בספרים הוא מדבר על עניין המחלוקת – על ערכה כשהיא לשם שמיים ועל החובה להימנע ממנה כשאינה כזאת, וכיצד אפילו לשם שמיים יש להעדיף דרכי שלום (ראה למשל כרך ו' עמ' 141).

כשאנו שומעים קולות שונים הקוראים לנו לנהוג בתקיפות, ולמשל להימנע מתדמית "ילדי הכאפות", מעניין לקרוא את המאמר הדן ב"הוי עז כנמר" אל מול "עז פנים לגהינום", ומציע דרך ממוצעת ומאוזנת (כרך ה' עמ' 235 והלאה).

הספרים משובצים פירושים ודיונים על מסכת אבות. פעמים שהמחבר דן ומשווה בין משניות הנראות כסותרות, ולפעמים הוא פשוט מפרש את המשנה, ואת האיזון יעשה הקורא בעצמו מתוך תפיסת ההרמוניה השלמה ביניהן.

ששת הכרכים יצאו בהוצאת המכון התורני אור עציון במהלך השנתיים האחרונות ולאחרונה הושלמה הסדרה.