ארכיון.
ארכיון. צילום: ISTOCK

יום הזיכרון לשואה ולגבורה מתקרב ולצד החיבוק שמדינת ישראל מנסה להעניק לניצולים שעודם חיים בינינו עולה שוב ושוב השאלה כיצד תראה הנצחת השואה בעוד כמה וכמה שנים, כאשר הניצולים כבר לא יהיו עימנו.

על סוגיה זו מרחיבה בראיון לערוץ 7 ד"ר אפרת קנטור, מרצה לזיכרון והנצחת השואה במכללה האקדמית כנרת, ולדבריה כבר כעת ניתן לראות בישראל מספר מגמות של שינוי באופי ההנצחה כאשר הראשונה שבהן היא המעבר להנצחה וירטואלית.

לדברי ד"ר קנטור עצם המעבר של ההנצחה לדור השלישי והרביעי מחייב אופי וירטואלי של ההנצחה. עוד היא מזכירה את הניסיונות לעשות וירטואליזציה של סיפורי שואה. לדבריה גם העיירה היהודית עוברת מסלול של וירטואליזציה ובקרוב לא יהיו עוד מסעות נוער לפולין והוויכוח הישראלי פולני על זכר השואה מחזק את המגמה הזו שהתחוללה בעיקר בתקופת הקורונה.

"המגמה השנייה היא הפרטת הזיכרון. לכל אחד יש שם ולכל מגדר ומגזר יש שם", אומרת קנטור המציינת כי מגמה זו נמשכת מזה כשלושים שנה. "המגמה השלישית היא חזרה לידיים דתיות של זכר השואה. בוויכוח על מועד יום השואה יש מגמה של מעבר לעשרה בטבת, גם בפעילות ביד ושם, על פני כ"ז בניסן. מדובר בניצחון מסוים של עשרה בטבת על כ"ז בניסן", דברי קנטור המעירה כי כיום רוב מובילי ומנהלי יד ושם הם חובשי כיפות "בעלי אג'נדה מאוד מעניינת אבל כזו שמחזירה את התפיסה של בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, וכך לשואה אין מועד מיוחד אלא חלק ממציאות קיימת של העם היהודי".

"דבר נוסף הוא נסיגה של נושא משואה לגבורה. עניין מורדי הגטאות שהיה בארבעים השנים הראשונות של המדינה הולך ונעלם. כל המאבק בנשק נשכח. מגמת הרב כהנמן מתחזקת. הוא אמר שאלפי ילדים שוקקי לימוד הם יהיו היד ושם הנכון, כך הוא אמר כשהקים את קומפלקס הישיבות הגדולות בבני ברק. זו הייתה שבועתו והוא מימש אותה".

קנטור נשאלת אם מגמבה רוחנית זו הבאה על חשבון זכר האגרוף החמוש בשואה לא סותרת את המציאות המתחדשת בארץ ישראל בה מוקמת וקיימת מדינת ישראל, והיא משיבה ומזכירה כי התנועות הקיבוציות הן שהובילו את ההנצחה דרך העלאת האגרוף על נס. הדברים באו לידי ביטוי בטקסטים שהוקראו בטקסים. כיום, לעומת זאת, כל מי ששרד נחשב למי שגם מרד. קיום מצוות בסתר נחשב לחלק מהמרידה בנאצים. בדבריה קנטור אינה שוללת את האפשרות שמדובר בתנועת מטוטלת לטענת ה'כצאן לטבח' שאיתה קודמו העולים מאירופה בראשית שנות המדינה. "שמירת מצוות בסתר היא חלק מהמרד ופחות המרד האגרופני", אומרת קנטור ומציינת כי כיום המרד האגרופני מקבל משמעות נמוכה יותר בין השאר משום ש"מדינת ישראל שוכנת לבטח ואינה זקוקה לסמלים הללו".

לדבריה קיים גם מיגדור של זכר השואה והעיסוק במאבקן והתמודדותן של נשים מתחזק, בין השאר משום שזכר העבר תלוי בתיאור ההווה, ומאחר ובהווה נושא המגדר בוער ומשמעותי הרי שכך נראית גם הנצחת העבר.

כשהיא מתבקשת להביט קדימה, אל העידן בו לא יהיו חיים בינינו ניצולי שואה, אומרת ד"ר קנטור כי להערכתה ההנצחה תכלול טקסטים המבוססים על הדמיון בבחינת "כאילו הוא יצא ממצרים", עם הדגש על המילה 'כאילו'. "זה יהיה עם סיפורים הרבה יותר מתפתלים ופחות משואה לתקומה. יהיה הרבה יותר דמיון כי יהיה קשה לתעד את השואה ובמה שנשאר בפולין לא ניתן להיתלות כי לא נשאר הרבה, שלושה צריפים באוושייץ וקרמטוריום ליד לובלין. לא מעבר לכך. בעתיד תיווצר שואה עם הרבה דמיון אבל לא בידיון".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו