כמה ימים לפני הבחירות, אני נוסע ברכב לנופי ארצנו היפה, מודה לה' על ארץ חמדה טובה ורחבה, מודה על הרמזים העבים שיש במשק לקראת סיום הקורונה, על המנהיגות יוצאת הדופן של נתניהו בכל היחס שלו למשבר הזה, על החיבור של סמוטריץ' עם בן גביר והשיתוף פעולה עם הציבור המסורתי.
הלכה לה ידי בלי משים, והדליקה את הרדיו ברכב. אני לא בטוח האם זה היה בתאגיד או בגלי צה"ל - בכל מקרה היה שם ראיון מעניין.
שמעתי רב מהרבנים בציונות הדתית, אחד מהיותר דומיננטיים בתקשורת. מסביר בלשון נקיה ובמתק שפתיים שהציונות הדתית לא תצביע לבצלאל סמוטריץ' ובן גביר אלא יותר בכיוון של בנט. הסיבה לדבריו של הרב, כיוון שבצלאל מייצג עמדות דיכוטומיות, עקרונות. ואילו הציונות הדתית באופי שלה פשרנית יותר.
הסאבטקסט ששמעתי מדבריו, היה בצורה הרבה פחות מעודנת - "סוף סוף בבחירות הקרובות נראה לציבור התורני מי כאן בעל הבית" לשאלת המרואיין מי אם כן יצביע לבצלאל ענה אותו הרב שהוא רואה את המפלגה של בצלאל מקבצת אליה דמויות שלא שייכות באופי למחנה הסרוג.
חשוב לי לציין שהתפעלתי מאוד מהיכולת התקשורתיות יוצאת-הדופן שהפגין הרב בראיון הנ"ל. נדמה היה שהרב לא מייחס חשיבות לעובדה שכולנו, כל המאזינים זוכרים היטב שעברנו מערכת בחירות לא מזמן ובמערכה הזו מחנה הרב הנ"ל (ובנט) התרסק לרסיסים קטנים ולקח איתו את כל מחנה הימין ואת המדינה כולה לסיפור שלא נגמר.
בנוסף לזה, נשמע היה בראיון, כאילו יש פסול בכך שחלקים בציבור החילוני-מסורתי והחרדי רואים בבצלאל ובבן גביר נציגיהם. האם לא זו הייתה הטענה של המחנה הליברלי כל הימים? הרצון והשאיפה להתחבר או להיות רלוונטיים גם כלפי הציבור החילוני?
הנופים הנהדרים נעלמו מעיני, והתחלפו להם בקירות הרכב. גם את השמחה החליפה עננה של נוגה. התלבטתי האם לכתוב לפני הבחירות על העיוות בדבריו. אבל העומס הטבעי שהיה ערב פסח. בחלוקת קמחא דפסחא, בקידום אירועי התפילה של האיגוד, פלוס התקווה שתוצאות הבחירות העומדות בפתח יטפחו לאותו הרב על פניו- השכיחו ממני את הרצון הזה.
----
שלושה ימים אח"כ כבר ראיתי בכל מקום את מקהלת המתביישים. חבורת אליטה מתחסדת, אנשים שאין להם כבוד לציבור שחושב אחרת מהם. לא למצביעי הליכוד, לא לחרדים וגם לא לציבור הסרוג שמצביע לסמוטריץ'. תמונת ראי של השמאל הישראלי.
נזכרתי באותו מקרה לפני 6 שנים, כשרב אחד מאותו המחנה כתב אז בבוז, "שהרב שמואל אליהו כבר לא חלק מהציונות הדתית".
שאלתי אז ואני שואל גם הפעם - ספק בכאב, ספק בבושה או בבוז. מי שמכם להיות מי שעומד בשער של הציונות הדתית? מי חינך אתכם לשחצנות הזו? מאיפה היומרה שלכם להתבייש בשם המגזר?
זו אותה בריונות שמציג בן שפירו – קבוצה דורסנית, עם יכולות תקשורתית גבוהה שמציגה את עצמה באופן עקבי כאילו היא מלאת חסד ורחמים. הם הטוב שבעולם, הם יודעים להתחבר לציבור החילוני,המסורתי. הם יודעים לעשות את הפשרות בצורה נכונה.
וכל השאר הם: גזענים, מיזוגנים, שונאי להט"ב, פרימיטיבים, שמרנים, שונאי חופש וזכויות אדם ועוד. קל להם להתמודד ציבורית כשהם מציירים את עצמצם כמגני החלשים וכל השאר הם גנבים ושקרנים.
---
אבל אני מאסתי בזה. מאסתי בחבורת מתחסדים הזו.
הציונות הדתית לא צריכה להיות בדמותי ובתבניתי, יש בה גם את רחל צינקין ואת אורית סטרוק, את בן גביר ואת מתן כהנא. (בע"ה יהיו בה גם את אלעד צדיקוב ואת תלמידי הרב מזוז).
היא נותנת מענה לציבור המסורתי, החרדי והדתי. היא לא מתביישת לדבר על בורא עולם ועל חזרה בתשובה. היא פועלת לחיבורים עם מצביעי ליכוד לא פחות מהמצביעים של יאיר לפיד.
אבל היא בעיקר לא מתביישת במי שאנחנו.