שלום בתוכנו – לא רע"מ

כל אדם נברא בצלם א-לוהים ואין שום מקום לשנאה כלפי מוסלמי או ערבי באשר הוא אדם אולם מנסור עבאס איננו איש פרטי. תגובה לרב יצחק שילת.

הרב יואל בן-נון , י"ט בניסן תשפ"א

שלום בתוכנו – לא רע"מ-ערוץ 7
הרב ד"ר יואל בן נון
צילום: חזקי ברוך

ידידי הטוב הרב יצחק שילת ואנכי למדנו יחד כחברותא בישיבת מרכז הרב לפני שנים רבות, וגם כאשר אני כותב כעת הסתייגות מהמלצתו לממשלת ימין 'זמנית' בתמיכת מנסור עבאס, אני כותב ב'חברותא' –

מו"ר הרצי"ה זצ"ל אכן חזר ואמר: אין לנו מלחמה עם 'אחמד ומוסטפא'. כלומר, כל אדם נברא בצלם א-לוהים, ואין שום מקום לשנאה כלפי מוסלמי או ערבי באשר הוא אדם.

אולם מנסור עבאס איננו איש פרטי, אזרח ישראלי – הוא עומד בראש מפלגה דתית-מוסלמית (הפלג הדרומי), שיש לה עקרונות דתיים אסלאמיים ולפיהם חייבת לקום גם כאן מדינת הלכה אסלאמית (='חליפה'). אבל בשונה מהפלג הצפוני הקיצוני, דוגלת רע"מ בהפרדה בין 'קודש לחול', כלומר, בין האמונות והעקרונות המכוונים לטווח ארוך, לבין פרגמטיות פוליטית בטווח הקצר, וזה מה שמאפשר למנסור עבאס לתמוך בממשלה ישראלית עם מרכיב חרדי מובהק, למשל, בהתנגדות חריפה לכל פגיעה בערכי המשפחה.

ידידי הטוב הרב יצחק שילת קרא את דבריו המתונים והפרגמטיים של מנסור עבאס בתחום הפוליטיקה ה'חילונית', ולא העמיק חקור באמונות העומק הדתיות שלו ושל רע"מ, ששוללות את עצם קיומנו כעם ריבוני בארצו, ומכירות רק בקהילות יהודיות דתיות תחת שלטון אסלאמי; לזה לא היה מו"ר הרצי"ה זצ"ל מסכים בשום פנים.

ברור לכל גם, שהקמת ממשלת 'ימין' כזאת בתמיכת רע"מ תיצור תקדים מאד לא זמני – אחרי תקדים כזה אי אפשר יהיה עוד למנוע גם ממשלת 'שמאל' בתמיכת חד"ש ואולי אפילו בל"ד, והמהלך האמיץ של יועז הנדל וצבי האוזר, שמנעו בגופם ממשלה כזאת לא יעלה עוד על הדעת – כבר כעת, הפוליטיקאים הערבים ששוללים ברובם את עצם קיומנו כעם ריבוני בארץ אבותיו, קיבלו במה תקשורתית יוצאת דופן והם חוגגים ניצחון תודעתי כביר כ'לשון מאזניים' פוליטית, שתוכל להוביל את מדינת ישראל לעבר יעדיהם, כלומר, למחיקת זהותה היהודית (=חוק הלאום), ולשיבת המוני צאצאים של פליטי 48 – זה עלול להתגלות כמפנה היסטורי מסוכן מאד, וחלילה חלילה לנו לתת לו יד בשום אופן.

התיקו הפוליטי הקשה בו אנו מתבוססים אכן ממוקד בשנאה ההדדית והמזעזעת סביב בנימין נתניהו כראש ממשלה, אבל בעומק התשתית של החברה היהודית-ישראלית מבעבע שסע אחר, בין הציבור הישראלי בזהותו ובתודעתו לבין החברה היהודית-חרדית בזהותה ובתודעתה, כלומר בין "עץ יוסף" לבין "עץ יהודה" בחזון איחוד שני העצים ל"עץ אחד" בנבואת יחזקאל (ל"ז); השסע הזה העמיק מאד בשנת המגפה, שנת ה'קורונה'.

שינוי שיטת הבחירות לא ירפא את השסע הזה בין 'שני העצים', ואילו פתרון מעמיק וחכם שיכונן שלום בתוכנו, יעצור גם את הפחד והשנאה, וגם יוכל לאפשר הקמת ממשלה שלא מתבוססת ב'משפט נתניהו' על כל השלכותיו.

לכן קראתי מיד אחרי הבחירות (כאן בערוץ 7) למו"מ לשלום בין ישראלים ליהודים-חרדים על 'חוק הגיוס', שבו נפער החיץ העמוק בין המחנות.

אני קורא שוב לנפתלי בנט, לגדעון סער ולבני גנץ לבנות גשר בין יאיר לפיד לבין יעקב ליצמן ומשה גפני, גשר שעליו תוכל גם לקום ממשלה יציבה ומרגיעה בע"ה.