מייסד החסידות, רבי ישראל בעל שם טוב, תיקן את סעודת משיח ביום האחרון של פסח לפנות ערב, "כי ביום הזה מאיר גילוי הארת משיח".
בסוף חגה של הגאולה ממצרים, הגאולה הראשונה שמלווה אותנו עד היום הזה והפכה ליסוד גדול באמונתנו וחיינו, אז פועמים במרץ בכל העולמות פעימות משיח, פעימות הגאולה האחרונה האמיתית והשלמה לה אנו מייחלים ומשתוקקים.
אכילת המצה בסעודה זו מחזקת את האמונה בביאת המשיח בקרבנו. המצה מכונה בספר הזוהר מאכל האמונה ("מיכלא דמהמנותא") וסגולתה הכללית היא חיזוק האמונה בה', ובסעודת משיח יש בה סגולה פרטנית: חיזוק האמונה בביאת המשיח בקרבנו וחיזוק הציפיה שלנו, לחכות לו שיבוא בכל רגע ממש.
אדמו"רי חב"ד תיקנו להוסיף בסעודה זו שתיית ארבע כוסות יין שנתקנו בליל הסדר כנגד ארבע לשונות של גאולה, והרבי מליובאוויטש הסביר שהיין הוא "נתינת טעם" באמונה של המצה שאין בה טעם: האמונה היא דבר מאוד חזק אבל יכול להישאר יבש, והיין מוסיף בו טעם, חיות, התלהבות של שמחה והשתוקקות. שה"אנו רוצים משיח עכשיו" יזדעק מפינו לא רק כאמונה אלא עם המון רגש, געגועים, מרירות ושמחה גם יחד. ושהשמחה תנצח את כל שאר הרגשות.
שביעי של פסח חל השנה בשבת וסעודת משיח משתלבת בסעודה שלישית, אבל הכוונה הספציפית באכילה הזו חשובה עד מאוד, כוונה לחזק את האמונה בביאת המשיח בקרבנו ולעשותה 'בשר מבשרנו' על ידי האכילה והשתיה.
השנה כולנו קיבלנו את התזכורות הכי חזקות לכך ש"אין עוד מלבדו". כל העולם נמצא בחוסר יציבות וביטחון אחרי שנת קורונה, כשבמקומות רבים עוד לא רואים בכלל את הסוף. ארץ ישראל מושגחת על ידי הקב"ה "עיני ה' אלוקיך בה" והיא הראשונה בעולם שמתרפאת ממחלת הקורונה אבל מבולבלת בסבך פוליטי הנהגתי שלא נגמר ולא רואים את סופו.
העולם כולו זועק גאולה: "אבינו מלכנו הצמח לנו ישועה בקרוב", "אבינו מלכנו הרם קרן משיחך"! נזכה לגאולה השלמה ולבניין בית המקדש עוד בחודש ניסן הזה שבו עתידים להיגאל. אמן.