אל תפילו את אבן הָרֹאשָׁה

מתחילת השבוע שעבר נשמעים קולות מימין, שמתנדבים בשם מצביעי הליכוד לוותר על נתניהו.

הם ממליצים לו לפרוש 'בכבוד' ומאמצים את הנרטיב של 'אדם אחד תוקע מדינה שלמה'. בשם האידיאולוגיה הצרופה הם מבכים על מדיניות ימין שלא התממשה דיה. כאילו שטענות אלו – גם אם יש בחלקן אמת - דומות במשהו לאסונות הנוראים שהביאו ושאפו להביא עלינו ממשלות השמאל מאוסלו ועד ברק ואולמרט.

מעבר לניתוח השגוי של הסיטואציה הפוליטית ולכפיות טובה כלפי נתניהו והליכוד, זוהי הצטרפות מבישה מימין לשיח האנטי-דמוקרטי אותו מוביל בית המשפט העליון והיועמ"ש. בהצעות חוק מחוכמות, הם מנסים לנטרל את רצונם המובהק של מיליוני אזרחים, שבנימין נתניהו ייצג אותם כראש ממשלת ישראל. לא פחות חמור מאלו, הם קוצר הראות והשטחיות. וזו לא הפעם הראשונה שהימין לוקה בקוצר ראות, בזמן שהשמאל טווה מהלכים ארוכים ומורכבים.

מתחילת שנות ה-2000 הפנימו בשמאל שבקלפי הם כבר לא ינצחו. הסלידה מן הלאומיות ומן המסורת של השמאל כיום, הפכה אותו למיעוט שלא יכול להצמיח מתוכו מפלגת שלטון והפכה עבורו את הדמוקרטיה הישראלית מנכס לנטל שיש לנטרל.

לשם כך, גויסה בתחילה הרשות השופטת. אין צורך להכביר במילים, אלו הם חיינו מאז המהפכה החוקתית בשנות ה-90, מזמן אין שופטים רק בירושלים, מלא כל הארץ כבודם, הכל שפיט, כולל חוקים וחוקי יסוד, כחומר ביד היוצר. אליה הצטרפה הפקידותית. אתוס 'שומרי הסף' שהגיע למימדים מפלצתיים: יחידים שלא נבחרו ע"י הציבור מגדירים בשבילו את האינטרס הציבורי ומיישמים אותו בניגוד לרצונו הגלוי. כשהציבור הממשי מעז לערער על סמכותם, הם מאשררים אותה...בביהמ"ש העליון.

אבל הם לא עצרו כאן. התסכול מהכשלונות הסדרתיים בקלפי, החשש לשלום המהפכות הללו, הביא להחלטה להפיל את אבן הראשה. אותה חוליה בשיטת הבניה העתיקה בעולם. אבן תמימה במרכז הקשת, שכשהיא נופלת, כל הבניין קורס איתה. האבן הזו היא בנימין נתניהו. השמאל הבין זאת. הימין האידיאולוגי, פחות.

נתניהו הפך לאבן הראשה של המחנה הלאומי, כיוון שהוא הפך את הפרדיגמות של הימין לתוכניות מדיניות אפקטיביות ומצליחות. כך בהרחבת השוק החופשי והזנקת כלכלת ישראל, כך במעמדה הבינלאומי של ישראל וכך לגבי כינון היחסים עם העולם הערבי על יסודות חדשים. כל מה שהשמאל חלם להגשים מתוך הנחות יסוד אוניברסליות, סוציאליסטיות ופרוגרסיביות והביא להפך הגמור: קריסה כלכלית, ביטחונית ומדינית. כל אלו שוקמו על ידי מנהיג הימין, מתוך ליבת הערכים השנואה, הלאומית-ליברלית, זו החורזת את העצמה והזהות הלאומית, עם ערכי התבונה והחירות המערביים. בלי לוותר על חוק הלאום או חבלי מולדת, הוריד נתניהו מסדר היום את הפלסטיניות והעלה את הריבונות, חולל שינויים מרחיקי לכת במזה"ת שמחלחלים גם לציבור הערבי בישראל ושידרג את מעמדנו המדיני כפי שלא היה מעולם.

השמאל מודע לתפקידו של נתניהו כאבן הראשה, הם כבר מזמן לא מפחדים.. הם מ-ש-ת-ג-ע-י-ם. הם רואים אותו מצליח ומוערך במחוזות שמבחינתם שמורים רק להם: בכלכלה, במערכת הבינ"ל ובשלום עם העולם הערבי, אלו למעשה שלושת כתבי האישום האמיתיים שהם הנפיקו לו.

נתניהו, אישיותו, משפחתו, יחסיו עם חברי מפלגתו, מעניינים את השמאל כקליפת השום. כך גם ליברמן, סער או בנט. השימוש בהם, כמו במערכת אכיפת החוק תוך כדי אישומים תקדימיים הזויים, נועד רק למטרה אחת - להפיל את אבן הראשה, בניסיון להשתלט על המערכת הפוליטית מחדש.

זו תשרת עוד יעד של השמאל הקיצוני – הכאוס. תוהו ובוהו הוא חוף המבטחים של הראדיקליים, המתכון הבטוח לפירוק המוסדות והערכים, ולשיתוק המערכת פוליטית. אל המהפכה החוקתית גרר השמאל הראדיקלי את השמאל הציוני, בכסות של שיח דמוקרטי. אל המהפכה הפקידותית הוא רתם את המרכז הפוליטי, במסווה של ממלכתיות, לכאוס, בחסות מתקפה אישית על נתניהו, הוא מגייס כעת שותפים מימין, שמצטרפים לדחיקת אבן הראשה ועלולים להפיל על עצמם ועלינו את הבניין כולו.