הרב ראובן פיירמן: לא להכניס פסל להיכל

בכל ההיסטוריה של עמינו לא היה מצב שבו נוכרים היו חלק מההנהגה של העם. היו יהודים שליחים של בבל, יוון ורומא. היו זרים שעצמם ששלטו בנו, אבל לא שיתוף עם אויבים.

הרב ראובן פיירמן , כ"ב בניסן תשפ"א

הרב ראובן פיירמן: לא להכניס פסל להיכל-ערוץ 7
הרב ראובן פריימן
צילום: דעאל סבטייה

ישנו מודל קבוע שמופיע כול פעם מחדש בצמתים של ההיסטוריה שלנו: כאשר ישנה התלבטות גורלית בחיי האומה וחייבים לבחור בין שתי אפשרויות קשות. אז נדרש ממנהיג הדור לקבל החלטה, לבחור.

כאשר אין מישהו אחר שיכול להכריע, אין עם מי להתייעץ. רק הוא.  וההחלטה הזאת שלו תקרב או תרחיק את הגאולה. עלול לקחת אתנו סיבוב ארוך. לפעמים לשנים רבות.

כך היה למשל כאשר רבי יוחנן בן זכאי עמד מול ההכרעה: האם לבקש מאספסיאנוס את ירושלים, ואז הוא מסתכן בסירוב גורף (תפסת מרובה לא תפסת) או את יבנה וחכמיה. כידוע רבי יוחנן בחר ביבנה. על זה אומר רבי עקיבא שזו הייתה טעות טרגית. עליו נאמר: משיב חכמים אחור ודעתם יסכל  (גיטין דף נו/ב)  

גם היום אנחנו בצומת ההיסטוריה: כאשר מפלגה ערבית מועמדת להיכנס לממשלת ישראל.  עד עכשיו זה היה טאבו. מי שהיה הולך אתם היה בגדר בוגד ומאבד את הלגיטימציה בעיני הציבור הישראלי. אבל אם ממשלה ימנית תהיה מוכנה להישען עליהם – זה יהיה  מתן לגיטימציה לכול הממשלות בעתיד לשתף את הערבים בממשלה כלומר לפגוע  באופי היהודי של המדינה. בתודעה הציבורית כבר לא יבדילו בין תמיכה מבחוץ לשיתוף  מבפנים. ואין דרך חזרה. ומי עלול היה להיות הפרטנר לזה? המפלגה הכי תורנית- לאומית בתולדות ישראל. בכל ההיסטוריה של עמינו לא היה מצב שבו נוכרים היו חלק מההנהגה של העם. היו יהודים שליחים של בבל, יוון ורומא, היו זרים ששלטו בנו. אבל לא שיתוף עם אויבים.

ומהי האלטרנטיבה? שהשמאל הרדיקאלי יגיע לשלטון ויהפוך תוך זמן קצר את ישראל ל'מדינת כל מסתנניה', לממלכת להטבי"ם ויקים את מדינת פלסטין על שטחי המולדת. ואחינו משמאל, בשונה מאחינו מימין, יודעים לעבוד מהר, יעיל, בלי בג"ץ ובלי 'בצלם'. מה עדיף? 

בכל פעם שמנהיג הדור מגיע לפרשת דרכים כזו הוא לגמרי בודד. כול החלטה הנה הרת גורל, בלתי הפיכה ונרשמת על שמו: 'העגל אשר עשה אהרן' – אומר הפסוק. לא הערב רב ולא האספסוף. כך גם היה עם מרדכי: הוא במו ידיו שולח את אשתו האהובה לחיקו של גוי ערל כדי להציל את עם ישראל. וכי מותר לו לעשות כך? על פי איזה סעיף בשולחן ערוך? במיוחד שאין הוא יודע בוודאות שהתוכנית שלו תצליח ובקשתה תתקבל. על סמך מה הוא עשה זאת.

נדמה שכול המקרים ה'צמתיים' כאלה פועלים על פי מודל קדום. מודל אדם חוה והנחש: כאשר מצד אחד יש פתוי גדול ואידיאליסטי: 'והייתם כאלוקים' ומצד שני הבנה שלא טוב לעשות זאת כי ה' אמר שביום אכלך ממנו מות תמות. 

ומה עושה הנחש? שום דבר בכוח. הכול בהסכמה הדדית. הוא רק מפתה. הוא עצמו אף מוכן להשאר בחוץ. הוא רק רוצה להכניס את זוהמתו פנימה. ישר לתוך הלב של עם ישראל. 

הקושי גדל עוד יותר כאשר אנשי ימין ורבנים גדולים וחשובים מביעים את תמיכתם במהלך 'כואב אך הכרחי' למען: "השינוי ביחסים עם העולם הערבי בכללו, ואולי גם התמתנות והתקרבות מסוימת בין האיסלאם ליהדות" כדברי הרב שילת. 

הרב צבי יהודה זצ"ל ראה באפשרות הזאת בגידה כאשר עסקני מפד"ל רצו להצטרף לקואליציה עם גולדה מאיר בתמיכה של שלושה חברי כנסת ערבים. לא ייתכן שדווקא  רבנים, תלמידים של הרב צבי יהודה ידברו בעד העוולה הזו?! המוכנים הם בתפילה לשלום המדינה לכלול גם ערבים בתוך 'שריה ויועציה'?!

חשוב להבין מה עומד על הפרק ומה מונח על השולחן: עיכוב הגאולה. אולי סבוב נוסף של ההסטוריה כשם שהיה בחטא העגל, בחטא שאול עם אגג שנתן את אותותיו בשושן הבירה או חורבן הבית על ידי טיטוס הרשע. קשה באמת לדעת מיהו הנחש באמת: האויב הערבי או האוהב השמאלני?  אך ברור דבר אחד: הקב"ה לא רוצה שהערבים יהיו חלק מההנהגה של העם הקדוש.  

תפילתי שה' ישלח עצה טובה לצדיקי הדור והאומץ ללכת בדרך ה' ולהתעלות מעל כול החשבונות הראליים ולא לשתף פעולה עם אויבי ישראל, לא לתת להם להכניס מדרס רגל לקדושת כנסת ישראל, לטמא את ההיכל.