מערכת אכיפת החוק היא שעומדת למשפט

תיקי נתניהו נתפרו בחוטים פריכים, על ידי פרקליטות מגויסת ובעלת רצון לשלוט

הרב ד"ר חיים שיין , כ"ג בניסן תשפ"א

מערכת אכיפת החוק היא שעומדת למשפט-ערוץ 7
הרב ד"ר חיים שיין
צילום: עופר עמרם

סעיף 156 לחוק סדר הדין הפלילי קובע שאם נאשם לא הודה בעובדות כתב האישום - תביא התביעה את ראיותיה בפני בית המשפט, "ורשאית היא להקדים להן דברי פתיחה".

הפרקליטות, כמובן, תנצל את ההזדמנות, ודברי הפתיחה יהפכו לנאום נרגש כדי להצדיק את הגשת כתב האישום התקדימי וההזוי נגד נתניהו. כתב אישום שהושקעו בו מיליוני שקלים, ובהמשך עוד מאות מיליונים בארבע מערכות בחירות מיותרות. כתב אישום שיצר את הכותרת "רק לא ביבי", כותרת שהפכה למעטה מזויף של מוסרנות, טהרנות וצדקנות, ובעיקר תקדים עולמי ביצירת זיקה פלילית לקשר שבין פוליטיקאים לתקשורת.

אם כבר מדברים על זיקה פלילית לכאורה, הרי היא קיימת בקשר שבין פרקליטים לעיתונאים עושי דברם, במאמץ משותף להשחיר את נתניהו ולסייע בהפלת שלטון הימין; להוביל חילופי שלטון מבלי צורך בפתקי בוחרים, שרובם הגדול הפנים את העיוות והזדון, בעיקר באופן שבו התנהלו החקירות.

אלה כוללות, לכאורה, סחיטת עדים, הפעלת מדובבים, דיג ראיות ודרכי גיוס עדי מדינה - שיטות עבודה מוכרות וידועות שמזכירות את ימי מרקס, לנין ומינצנברג. משפט, תעמולה, פסיכולוגיית המונים ותקשורת פייק ניוז חברו יחדיו למכשיר פוליטי רב כוח, בשירות הגילדה החזקה ביותר במדינה, הלוא היא גילדת אכיפת החוק על כל שלוחותיה.

המשפט שיחל מחר (שני) אינו רק בתיקי נתניהו, שנתפרו בחוטים פריכים. זהו משפטה של מערכת אכיפת החוק כולה. מערכת עוצמתית, מגויסת, בעלת משאבים, ובעיקר בעלת רצון לשלוט. כוחניות דורסנית שמנסה להפיל ולהפליל את מי שעומד בדרכה.

כאשר מערכת אכיפת חוק, מתוך רצון ניטשיאני לעוצמה, מתמודדת עם המערכת הנבחרת ומנסה להציג אותה כנבערת, כמושחתת וככנועה - התוצאה היא אובדן אמון הציבור במשפט. אוי לדור שנאלץ לשפוט את שופטיו. אין שלטון חוק ממשי כאשר רמת האמון במערכת אכיפת החוק זהה לאמון שיש למפלגות פוליטיות מתוך הבנה שהן משחקת באותו מגרש.

חסד עשה נתניהו למדינת ישראל, שלא נכנע והחליט להילחם על חפותו בתנאים קשים של שטיפת מוח, הגבלות קשות על מימון ההגנה ועמידתו מול צבא מגויס, מצופף שורות ומניף דגלים כזבנים. אילו נתניהו היה פורש, התיקים היו נסגרים מייד, ו"ידיעות אחרונות" היה משבח אותו על אומץ ליבו. עקשנות נתניהו תוביל בסופו של דבר לתיקון כולל של מערכת המשפט, תיקון חיוני מאין כמותו. משפט נתניהו הוא בה בעת גם משפט מנדלבליט, שי ניצן וליאת בן־ארי וכפופיהם, רק שאיש מהם כבר לא יהיה בתפקיד כדי לשלם את מחיר העלילה אם נתניהו יזוכה במשפט, כפי שצפוי לדעתי.

יש רק לקוות שנסיבות שנוצרו, נתניהו יזכה למשפט צדק. השופטים יודעים את משמעות זיכוי על מערכת אכיפת החוק, וערים למה שהתקשורת המגויסת תעשה להם במקרה כזה. אני מייחל שהם יתנו לנתניהו את אותה התייחסות כמו לכל אזרח אחר ויתעלמו מרעשי הרקע שמלווים את האישומים כבר שנים רבות. מי יתן ויתקיימו בנו דברי הנביא ישעיהו "ואשיבה שופטיך כבראשונה.. אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה".

בתקווה חדשה הכל אישי, אין חזון

כדי שניתן יהיה לבצע את התיקונים ההכרחיים במערכת אכיפת החוק חיוני להקים ממשלת ימין. ממשלה שתגן גם על מפעל ההתיישבות, על ישראל כמדינה יהודית, על המשך היותה מעצמה ביטחונית וכלכלית. הבלם העיקרי למימוש חזון הימין הוא גדעון סער, שהאופורטוניזם שלו שבר שיאים בפוליטיקה הישראלית לדורותיה, שידעה מעברים מוזרים ובריתות משונות. סער יציר התקשורת, הציג את עצמו במערכת הבחירות כימין, חיש מהר עבר לשמאל וכעת נותן לגיטימציה לממשלת שמאל באמצעות מסחור בקולות ימין שקיבל. התקווה החדשה התבררה כתקווה הישנה של השמאל הישראלי המידלדל.

סער, בעיניי, הוא דוגמה מובהקת למפולת שמטלטלת את מדינת ישראל. אין דרך, אין רעיון, אין חזון – הכל אישי. מדינת הלאום של העם היהודי נפלה שבי בידי בעלי גחמות שכל מה שמעניין אותם הוא רגש של נקמה, שנאה ומגלומניה. גדעון סער הציג את עצמו כמועמד לראשות ממשלה, והצהיר שלא ישב תחת נתניהו. ההצהרה לא תפסה בציבור - וכעת בשם ההצהרה בתחילת המערכה הוא מבקש להביא לסיום את שלטון הימין, חוסר הגיון וחוסר אחריות מובהקים.

בבחירות סער קיבל בסך הכל ששה מנדטים, ההתאמה שלו לראשות ממשלה בעיני הציבור זניחה - ובכל זאת הוא מוכן ללכת להקים ממשלה עם מפלגות שמאל מובהקות כולל מפלגה שאחת מחברות הכנסת שלה מבקשת לשרוף את זכרון יעקב ולהעביר את התושבים לאירופה ולארה"ב, ומפלגה אחרת שמזמינה את חוקרי האג נגד חיילי צה"ל. כאשר פוליטיקה ופסיכולוגית מעמקים משתלבים, דבר טוב לא יכול לצאת מזיווג הזוי שכזה.