צביקה פוגל
צביקה פוגלללא קרדיט צילום

בעיניים פקוחות ובדעה צלולה אנחנו צועדים ללא היסוס לתהום שאין ממנה חזרה. איבדנו את הריבונות בנגב, אנחנו מאבדים את הריבונות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן, ואם לא נתעורר נאבד אותה גם בגליל המערבי. טבעות החנק של אלה הקוראים לעצמם פלסטינים, מתואמות ומתחילות להתחבר.

בקצב הזה, בתוך שניים או שלושה עשורים מדינת היהודים תתכנס בין גדרה לחדרה ובין כביש שש לים התיכון. נבחרי הציבור שאך כרגע נבחרו, מתעסקים במלחמות פנימיות ובהכנה לבחירות הבאות, ובוא בזמן, הפלסטינים ביו"ש, בעזה ובמחוזותינו, מתמקדים בבניית מדינה חליפית לארץ ישראל. אם לא נתעורר ומהר, ליהודים לא תהיה מדינה.

הפלסטינים ושותפיהם גונבים לנו את המדינה. כל מי שחושב שאפשר לבנות קואליציה או להסתמך על תמיכה של מפלגה ערבית זו או אחרת, טועה.

מנהיגי המפלגות הערביות מבקשים שוויון זכויות אבל לא נוטלים חלק בשוויון החובות. הם רוצים שנילחם עבורם בפשיעה אצלם כדי שיוכלו לקיים שגרת חיים נורמלית, אבל לא מוכנים לקחת חלק במלחמה נגד אלה המשבשים את שגרת חיינו ומאיימים על קיומנו. אילו אני חסן נסראללה או יחיא סינואר, ביום שקמה ממשלה כזו אני משגר 1,000 רקטות לעבר שטח מדינת ישראל רק כדי לראות איך הממשלה הזו מתפרקת ונופלת.

הם, חסן ויחיא, יודעים כי נאמנותן של המפלגות הערביות בישראל נתונה לאסלאם, לפלסטינים, לא ליהודים. מנהיגי המפלגות הערביות מדברים עברית צחה שערבה לאוזננו, אך הם מעולם לא הסירו את הדגלים הירוקים המזוהים עם האחים המוסלמים והחמאס.

ההצלחות של ישראל במאמץ חסר הפשרות למנוע פיתוח יכולות גרעיניות באיראן והפעילות הנחושה נגד ניסיונות איראן להתיישב בסוריה, מטעות. זה אינו האיום הקיומי היחיד על מדינת ישראל, ולטעמי גם לא המיידי והמסוכן. איראן אמנם ממשיכה בניסיונותיה אך היא יודעת כי לישראל יש יכולות לפגוע בה בעוצמה ולגרום לה נזק בלתי הפיך לדורות.

אבל, אם לא נעצור את תהליך ההתפשטות הפלסטינית ואובדן הריבונות, אם לא נכפה את כוחנו וצדקת דרכנו למימוש זכותנו לקיים מדינה ליהודים, אין עתיד לנכדנו בארץ ישראל. הסכם שלום ודו-קיום יהיו פה רק אם נוכיח יכולת להביס ולהכריע את מבקשי רעתנו.

צריך ונכון לתת לערביי ישראל את היכולת לחיות פה לצידנו בכבוד ובשגרת חיים ראויה אבל זה מחייב אותם לכבד את זכותו של הרוב היהודי להמשיך ולבנות את ביתו במדינת ישראל. הם לא חייבים לדעת לשיר את התקווה, אבל הם חייבים לדעת לעמוד דום בהנפת ובהורדת דגל ישראל.

אין לנו על מי לסמוך, אלא על עצמנו. אנחנו לא עומדים בראש סדר העדיפויות של ממשל ביידן ועוד פחות אצל מנהיגי מדינות האיחוד האירופי. הם דאגו ודואגים לעצמם. החולשות שלנו קורצות לשונאינו ולאויבנו. זו העת להפגין עוצמה, לשנס מותניים ולהקים ממשלה שמוכנה לשלם את מחיר הניצחון, לממש את הריבונות, לאפשר את הזכות להתקיים בכבוד ולהנחיל שגרת חיים נורמאלית ובריאה לנו ולבאים אחרינו.

תא"ל (מיל') צביקה פוגל, מומחה להתנהגות ארגונית