עם פרסום העובדה כי שבויים אמריקנים שנשבו בידי העירקים צולמו וכי הצילומים שודרו ברשת אל ג'זירה פנו ארה"ב ובריטניה אל התקשורת האמריקנית בבקשה שלא לשדר את הצילומים. הצילומים עלולים לפגוע במורל בשעת מלחמה, הם טענו.
אמוץ עשהאל, עורך הג'רוזלם פוסט, אומר לערוץ 7 כי אינו סבור שהעובדה שהתקשורת האמריקנית נענתה לבקשת מנהיגיה ולא שידרה את התמונות מעידה על כך שמדובר בתקשורת פטריוטית יותר מזו של ישראל. התקשורת הישראלית דומה לזו האמריקנית, אך ההבדל הוא שהתקשורת הישראלית מנוסה יותר במצבי חירום ובמצבי מלחמה, שאינם, כלשונו, "לחם חוקם" של האמריקנים.
בתקופת מלחמת ששת הימים נהג הציבור בארץ כמו זה האמריקני כעת. במצבי מלחמה הציבור דורש שסמכות גבוהה תסביר לו את הקורה. הציבור נגמל מכך, לדבריו, במלחמת יום כיפור. עוד אומר עשהאל כי התקשורת הישראלית אחראית מבחינה לאומית, אך לוקה לעתים במקצועיותה כאשר היא סוקרת פיגועים. כדוגמא לאחריותה מציין עשהאל את ההסכמה שבשתיקה השוררת בכל התקשורת הישראלית, ללא חוק מחייב בנושא, בנוגע לפרסום פרטי נפגעים בטרם נודע הדבר לבני משפחותיהם.
עם זאת הוא אומר כי הפטריוטיות הישראלית נשחקה במשך 55 שנות "סיטואציה פטריוטית" וכי עתה נימוקים פטריוטיים אינם מונעים מהתקשורת להקשות על מקבלי החלטות באשר ללחימה וליעדיה.
עוד מציין עשהאל כי עוד יילמד התמרון שעשה הצבא האמריקני לתקשורת בכך ש"ארג" את הכתבים לתוך היחידות האורגניות הנלחמות והעושות דרכן בתוך עירק. הדבר הוא חסר תקדים בתולדות הסיקור המלחמתי, והתוצאה המתקבלת היא סיקור מרתק ברמת המיקרו, אמר. עם זאת, לדבריו, אובדן העצות שחשה התקשורת האמריקנית בבואה לתת תמונת מלחמה שלמה וברורה הוא חיסרון סיקור. הם אינם יודעים, הוא מוסיף, מה לומר לצופים, למאזינים ולקוראים, הרוצים לדעת מה בדיוק קורה בשדה הקרב ולאן הולכים. בשעה זו דווקא התקשורת הישראלית מתגלית בגדולתה. הוא מציין כי התקשורת הישראלית נעזרת בבוגרי מלחמות המצויים בנעשה במזה"ת וכי אליהם מצורפים באולפנים פרשנים בסדר גודל של מפקד חיל האוויר לשעבר איתן בן אליהו, המסוגלים, לדבריו, לתת תמונת מלחמה טובה. לדעתו, מבחינת סיקור המלחמה ישראל נמצאת בשתי ליגות מעל לזו האמריקנית.
עוד בנושא שידור צילומי השבויים. אתר NFC פרסם אמש את התדהמה שהביעה עמותת "ערים בלילה", העמותה הישראלית לפדויי השבי, לנוכח בקשת בוש ובלייר שלא לשדר את הצילומים של חיילי ארה"ב שנפלו בשבי הצבא העירקי.
"צילום שבוי מלחמה באמצעות רשת טלוויזיה כלשהי ושידור הצילומים לעולם הם הדבר הטוב ביותר ששבוי יכול לייחל לו", הם מציינים.
"פרסום פומבי של תמונת השבוי היא תעודת הביטוח לחייו, ועל כן לא ברור מדוע מבקשים השלטונות האמריקנים לאסור לפרסם את תמונות חייליהם שנפלו בשבי הצבא העירקי".
במלחמת יום כיפור נפלו חיילי צה"ל בשבי הצבא הסורי. הם הושמו בבידוד והובלו כפותים ומכוסי עיניים למכלאה שממנה תוכנן להעבירם בחשאי לדמשק. למזלם, נקלע למקום צוות צלמים שוויצרי. פרסום תמונות השבויים הישראלים בעיתונות הבינלאומית היה אות החיים הראשון שהגיע מהם, והדבר סייע להגדירם כשבויים ולא כנעדרים. לולא צולמו ייתכן שהיו זוכים ליחס בלתי הולם במהלך שביים, ואפילו עלולים היו להעלם ללא אות חיים.
אמנם אמנת ז'נבה אוסרת לשדר שידורי תעמולה באמצעות שבויים, אך עבור שבוי חשיפתו בפני העולם היא מסמך שערכו לא יסולא בפז, אף שהדבר עלול, כמובן, להביך את המדינה אשר שלחה אותו למלחמה.
חלק מהמלחמה הפסיכולוגית שמנהל החיזבאללה נגד ישראל היא סירוב לדווח על מצב חיילי צה"ל השבויים בידי הארגון. חשיפת תמונותיהם מסוגלת לשנות את כל המאמץ הלאומי לשחרורם, דברי עמותת "ערים בלילה".
אמוץ עשהאל, עורך הג'רוזלם פוסט, אומר לערוץ 7 כי אינו סבור שהעובדה שהתקשורת האמריקנית נענתה לבקשת מנהיגיה ולא שידרה את התמונות מעידה על כך שמדובר בתקשורת פטריוטית יותר מזו של ישראל. התקשורת הישראלית דומה לזו האמריקנית, אך ההבדל הוא שהתקשורת הישראלית מנוסה יותר במצבי חירום ובמצבי מלחמה, שאינם, כלשונו, "לחם חוקם" של האמריקנים.
בתקופת מלחמת ששת הימים נהג הציבור בארץ כמו זה האמריקני כעת. במצבי מלחמה הציבור דורש שסמכות גבוהה תסביר לו את הקורה. הציבור נגמל מכך, לדבריו, במלחמת יום כיפור. עוד אומר עשהאל כי התקשורת הישראלית אחראית מבחינה לאומית, אך לוקה לעתים במקצועיותה כאשר היא סוקרת פיגועים. כדוגמא לאחריותה מציין עשהאל את ההסכמה שבשתיקה השוררת בכל התקשורת הישראלית, ללא חוק מחייב בנושא, בנוגע לפרסום פרטי נפגעים בטרם נודע הדבר לבני משפחותיהם.
עם זאת הוא אומר כי הפטריוטיות הישראלית נשחקה במשך 55 שנות "סיטואציה פטריוטית" וכי עתה נימוקים פטריוטיים אינם מונעים מהתקשורת להקשות על מקבלי החלטות באשר ללחימה וליעדיה.
עוד מציין עשהאל כי עוד יילמד התמרון שעשה הצבא האמריקני לתקשורת בכך ש"ארג" את הכתבים לתוך היחידות האורגניות הנלחמות והעושות דרכן בתוך עירק. הדבר הוא חסר תקדים בתולדות הסיקור המלחמתי, והתוצאה המתקבלת היא סיקור מרתק ברמת המיקרו, אמר. עם זאת, לדבריו, אובדן העצות שחשה התקשורת האמריקנית בבואה לתת תמונת מלחמה שלמה וברורה הוא חיסרון סיקור. הם אינם יודעים, הוא מוסיף, מה לומר לצופים, למאזינים ולקוראים, הרוצים לדעת מה בדיוק קורה בשדה הקרב ולאן הולכים. בשעה זו דווקא התקשורת הישראלית מתגלית בגדולתה. הוא מציין כי התקשורת הישראלית נעזרת בבוגרי מלחמות המצויים בנעשה במזה"ת וכי אליהם מצורפים באולפנים פרשנים בסדר גודל של מפקד חיל האוויר לשעבר איתן בן אליהו, המסוגלים, לדבריו, לתת תמונת מלחמה טובה. לדעתו, מבחינת סיקור המלחמה ישראל נמצאת בשתי ליגות מעל לזו האמריקנית.
עוד בנושא שידור צילומי השבויים. אתר NFC פרסם אמש את התדהמה שהביעה עמותת "ערים בלילה", העמותה הישראלית לפדויי השבי, לנוכח בקשת בוש ובלייר שלא לשדר את הצילומים של חיילי ארה"ב שנפלו בשבי הצבא העירקי.
"צילום שבוי מלחמה באמצעות רשת טלוויזיה כלשהי ושידור הצילומים לעולם הם הדבר הטוב ביותר ששבוי יכול לייחל לו", הם מציינים.
"פרסום פומבי של תמונת השבוי היא תעודת הביטוח לחייו, ועל כן לא ברור מדוע מבקשים השלטונות האמריקנים לאסור לפרסם את תמונות חייליהם שנפלו בשבי הצבא העירקי".
במלחמת יום כיפור נפלו חיילי צה"ל בשבי הצבא הסורי. הם הושמו בבידוד והובלו כפותים ומכוסי עיניים למכלאה שממנה תוכנן להעבירם בחשאי לדמשק. למזלם, נקלע למקום צוות צלמים שוויצרי. פרסום תמונות השבויים הישראלים בעיתונות הבינלאומית היה אות החיים הראשון שהגיע מהם, והדבר סייע להגדירם כשבויים ולא כנעדרים. לולא צולמו ייתכן שהיו זוכים ליחס בלתי הולם במהלך שביים, ואפילו עלולים היו להעלם ללא אות חיים.
אמנם אמנת ז'נבה אוסרת לשדר שידורי תעמולה באמצעות שבויים, אך עבור שבוי חשיפתו בפני העולם היא מסמך שערכו לא יסולא בפז, אף שהדבר עלול, כמובן, להביך את המדינה אשר שלחה אותו למלחמה.
חלק מהמלחמה הפסיכולוגית שמנהל החיזבאללה נגד ישראל היא סירוב לדווח על מצב חיילי צה"ל השבויים בידי הארגון. חשיפת תמונותיהם מסוגלת לשנות את כל המאמץ הלאומי לשחרורם, דברי עמותת "ערים בלילה".