המהנדס הגרמני שסייע בתכנון הבונקר שנמצא מתחת לאחד מארמונותיו של סדאם חוסיין בבגדד, אמר כי הבונקר נבנה כך שהוא עמיד בפני ההפצצות הלא גרעיניות החדישות ביותר.
בראיון טלפוני אמר המהנדס קרל אסר כי הבונקר יכול לשרוד אפילו לאחר הטלת פצצה גרעינית, כמו זו שהוטלה על הירושימה, במרחק של כ 200 מטרים ממנו, ואף אם יהיה נתון בחום של יותר מ 300 מעלות צלזיוס.
"יהיה קשה מאוד מאוד לפוצץ את הבונקר הזה, אלא אם כן יפגעו בו פגיעה ישירה בפצצה
אטומית קטנה", הוסיף.
לדבריו, הבונקר נבנה מתחת לארמון הנשיאותי של סדאם, סמוך לנהר החידקל, וכי אינו חושב שהאמריקנים יוכלו לפוצץ אותו אפילו בעזרת הפצצות המדויקות החדישות שלהם. לדבריו, שטח הבונקר הוא יותר מ 1800 מטרים רבועים, עובי תקרתו כשני מטרים, וכי יש לו שתי מנהרות יציאה, הבנויות על פי הסטנדרטים המערביים הקפדניים ביותר.
"אני חושב שהפצצות שיש לאמריקנים לא יוכלו לבונקר הזה. בונקרים כאלה נכבשים בדרך כלל רק בידי כוחות קרקע", הוסיף.
אסר, בן ה 45 אמר כי בתחילת שנות השמונים עסק בתכנון מקלטי להגנה האזרחית של מינכן, וכי אז פנתה אליו חברת אדריכלות, שאינה קיימת יותר, וביקשה ממנו שיעבוד כיועץ בפרויקט העירקי. יצוין כי באותה תקופה עבדו מדינות המערב ללא הפרעות עם משטרו של סדאם חוסיין, וזאת מפני שאז הוא נחשב מחסום נגד איראן.
לדברי אסר, "וריינגטה ורגשטאטן", החברה שפנתה אליו, הייתה קבלן משנה של הקבלן הראשי,
"בוסוואו אונד קנאואר", שחברתו הפכה מאז לחלק מתאגיד הבנייה הגרמני הגדול "ולטר באו אג". הוא הוסיף כי תכנן את חלקו הגדול של הבונקר וארגן את העברת הציוד שהיה דרוש להפעלתו, כגון, מערכת לאספקת אוויר, גנרטורים ודלתות כבדות, שנועדו לחסום חלקים שונים של הבונקר. הבונקר בעצמו הושלם ב 1984, והעלות הכוללת של בנייתו הייתה של כ 60 מיליון דולרים.
אסר ציין כי לא פיקח על בניית הבונקר ולא ראה אותו לאחר השלמתו. עם זאת, נפגש עם סדאם חוסיין באביב 1984, וזאת כשביקר בעירק ודיווח לבכירים עירקים על המפרט הטכני שלו. לדבריו, סדאם היה לבוש בבגדים אזרחיים ולא נראה מרשים במיוחד.
בראיון טלפוני אמר המהנדס קרל אסר כי הבונקר יכול לשרוד אפילו לאחר הטלת פצצה גרעינית, כמו זו שהוטלה על הירושימה, במרחק של כ 200 מטרים ממנו, ואף אם יהיה נתון בחום של יותר מ 300 מעלות צלזיוס.
"יהיה קשה מאוד מאוד לפוצץ את הבונקר הזה, אלא אם כן יפגעו בו פגיעה ישירה בפצצה
אטומית קטנה", הוסיף.
לדבריו, הבונקר נבנה מתחת לארמון הנשיאותי של סדאם, סמוך לנהר החידקל, וכי אינו חושב שהאמריקנים יוכלו לפוצץ אותו אפילו בעזרת הפצצות המדויקות החדישות שלהם. לדבריו, שטח הבונקר הוא יותר מ 1800 מטרים רבועים, עובי תקרתו כשני מטרים, וכי יש לו שתי מנהרות יציאה, הבנויות על פי הסטנדרטים המערביים הקפדניים ביותר.
"אני חושב שהפצצות שיש לאמריקנים לא יוכלו לבונקר הזה. בונקרים כאלה נכבשים בדרך כלל רק בידי כוחות קרקע", הוסיף.
אסר, בן ה 45 אמר כי בתחילת שנות השמונים עסק בתכנון מקלטי להגנה האזרחית של מינכן, וכי אז פנתה אליו חברת אדריכלות, שאינה קיימת יותר, וביקשה ממנו שיעבוד כיועץ בפרויקט העירקי. יצוין כי באותה תקופה עבדו מדינות המערב ללא הפרעות עם משטרו של סדאם חוסיין, וזאת מפני שאז הוא נחשב מחסום נגד איראן.
לדברי אסר, "וריינגטה ורגשטאטן", החברה שפנתה אליו, הייתה קבלן משנה של הקבלן הראשי,
"בוסוואו אונד קנאואר", שחברתו הפכה מאז לחלק מתאגיד הבנייה הגרמני הגדול "ולטר באו אג". הוא הוסיף כי תכנן את חלקו הגדול של הבונקר וארגן את העברת הציוד שהיה דרוש להפעלתו, כגון, מערכת לאספקת אוויר, גנרטורים ודלתות כבדות, שנועדו לחסום חלקים שונים של הבונקר. הבונקר בעצמו הושלם ב 1984, והעלות הכוללת של בנייתו הייתה של כ 60 מיליון דולרים.
אסר ציין כי לא פיקח על בניית הבונקר ולא ראה אותו לאחר השלמתו. עם זאת, נפגש עם סדאם חוסיין באביב 1984, וזאת כשביקר בעירק ודיווח לבכירים עירקים על המפרט הטכני שלו. לדבריו, סדאם היה לבוש בבגדים אזרחיים ולא נראה מרשים במיוחד.