שלושת שופטי בית משפט השלום בירושלים זיכו היום פה-אחד את אבישי רביב שהואשם באי-מניעת פשע ובכך שלא מנע את רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.
השופטים בראשותו של אמנון כהן, נשיא בית משפט השלום, אריה רומנוב ואורית אפעל-גבאי החליטו על זיכוי הנאשם בהכרעת דין המשתרעת על פני 61 עמודים.השופטים בחרו להקריא תקציר בו גוללו את תוכן שירותו ופועלו של רביב בשב"כ. את חוות הדעת אותה קיבל ובה נאמר "מצד אחד סוכן מסור, מצד שני בעל התנהגות בעייתית ודרך הכרותו עם יגאל עמיר והמיפגשים שארגנו השניים".
רביב התרשם ממיפגשיו עם הרוצח עמיר כי כוונתו היתה בעיקר לפגוע בערבים ולא ביהודים. בהכרעת הדין צויינה העובדה כי כבר בתקופת הכרותם של השניים גיבש עמיר את הרעיון לרצוח את ראש הממשלה. בדיווחים אותם מסר רביב למפעיליו לא היה רמז ואף לא קצהו של רמז לכוונות הרצח אשר היו טבועות היטב בנפשו של יגאל עמיר במשך תקופה ארוכה.
בהכרעת הדין צויין כי בליל הרצח ,מספר שעות אחריו, זומן רביב בדחיפות לפגישה עם מספר אנשי שב"כ בירושלים, שם התבקש לספר את כל הידוע לו על יגאל עמיר.
במיפגש זה מסר רביב למפעיליו דברים אותם לא מסר קודם לכן ומשם עלה, כי בתקופת הכרותו עם יגאל עמיר הוא אמר, כי לא שמע אותו מעולם מתבטא בעד פגיעה בראש הממשלה. עוד במהלך הפגישה הזאת הביע רביב נכונות לסייע בחקירת רצח ראש הממשלה בכך שהוא ייעצר בהסכמה, יוכנס לתא מעצר בו הוחזק עמיר וינסה לדובב אותו וכך אכן נעשה. אך שיחתו במתקן המעצר עם עמיר הדליק אצל חוקרי השב"כ "נורות אדומות" בקשר להפעלתו של רביב ובכך שבעצם העלים ממפעיליו מידע הקשור לעמיר.
"החשד הביא לחקירה של רביב על ידי חוקרי השב"כ. הוא נחקר על ידי אדם המכונה "יוני" ולאחר מכן על ידי סוכן נוסף המכונה "משה". השניים רשמו זכרון דברים לגבי מה שנאמר להם במהלך החקירות ובעצם זכרון דברים אלה היווה את הראייה העיקרית בפני בית המשפט. הפרקליטות הודיעה לבית המשפט, כי ללא זכרון הדברים אין בידיה ראיות נוספות נגד רביב ואלמלא זכרון הדברים, היא לא היתה מגישה נגד הנאשם כתב אישום.
עם הגשת זכרון הדברים, היו דעות השופטים חלוקות נגד קבילותם. השופטים אפעל-גבאי ורומנוב סברו כי יש לקבל את זכרון הדברים כראייה בבית המשפט. דעתו של נשיא בית משפט השלום אמנון כהן היתה מנוגדת.
תמצית טענתו של רביב במשפט היתה כי לא שמע מיגאל עמיר כל התבטאות על רצונו או על כוונתו לרצוח בעצמו את ראש הממשלה וכי לא היו מונחות בפניו כל נסיבות אשר היו יכולות להביא אותו לסברה זו. בעדותו בבית המשפט אמר רביב, כי אם הוא היה נדרש בליל הרצח, בטרם פורסם שמו של הרוצח, להכין רשימה של אלף אנשים אשר היו מסוגלים לעשות את המעשה, שמו של יגאל עמיר לא היה מופיע ברשימה. רביב אישר, כי שמע את עמיר אומר, כי חל על רוה"מ "דין רודף" ו"דין מוסר" וכי "צריך להרוג אותו". אך לדבריו, היה מדובר באמירות כלליות בלבד, שלא היו שונות מהתבטאויות
רבות של אנשים רבים באותה תקופה אשר התנגדו למדיניות הממשלה. רביב אף הגיש לבית המשפט לקט של קטעי עתונות וכתבות טלוויזיה מאותם ימים בהם היו מצויות התבטאויות חריפות נגד ראש הממשלה. רביב גם טען בפני השופטים, כי לא תודרך מעולם על ידי מפעיליו לדווח על התבטאויות מסוג זה.
בהכרעת הדין מפורטים 9 טעמים אשר שימשו יסוד לזיכויו של רביב. ביניהם נאמר כי רביב תואר בין היתר כאדם ילדותי באופיו, בעל רמה אישית נמוכה אשר אינו יודע להבדיל בין עיקר לתפל. הוא תואר על ידי רופאה פסיכיאטרית כאדם בעל הפרעת אישיות ומכאן קבע בית המשפט שאין מדובר באדם בעל רמה אישית גבוהה, חוסן פנימי ובטחון עצמי, אלא באדם בעל אישיות חלשה, תלותית משהו, המבקשת למצוא חן, אשר לגביה קיים סיכון של מתן הודעת שוא. בענין זה ציינו השופטים, כי היה זה
גם הרושם של שני סוכני שב"כ המקורבים לרביב.
סיבה נוספת לזיכויו טמונה בעובדה, כי רביב נהג לשקר את סובביו כולל את משפחתו הקרובה, התקשורת ואפילו השב"כ.
בהכרעת הדין ציינו השופטים כי רביב לא זנח מעולם את האידיאולוגיה הימנית-קיצונית אותה הוא אימץ לעצמו עוד בשחר נעוריו ולמרות זאת הוא הסגיר אנשים אשר החזיקו באידיאולוגיה זו. לכן כתבו השופטים כי אין להתפלא אם בעת שהנאשם ראה את עצמו במצוקה ובחר בדרך המוכרת לו כל כך - לשקר.
נכונותו של רביב לסייע לחקירת רצח רוה"מ כמדובב של יגאל עמיר עמדה לו לזכות בהכרעת הדין. השופטים קבעו כי אילו עמיר היה משתף את רביב בוכניותיו לרצוח את רוה"מ, היה רביב עושה כל שביכולתו להתחמק מבקשת השב"כ לדובב את עמיר.
עוד מציינים השופטים כי לרביב היה מניע משמעותי למסור לשב"כ על כוונותיו של יגאל עמיר אילו ידע אותם, וזאת משום שהשב"כ היה "כל עולמו" ודיווח כזה היה מעלה את תדמיתו בעיני אנשי השב"כ והוא היה נתפס לגיבור.
אחת הסיבות הנוספות היתה דוקא מצויה בעדותו של עמיר שדחה את הטענה כי הוא סיפר לרביב על כוונתו לרצוח את רוה"מ. השופטים הגיעו למסקנה כי בשל פטפטנותו של רביב ובשל היותו מוחצן, לא יבחר בו עמיר אשר רבים סובבו אותו לספר לו על תוכניותיו הכמוסות ביותר. עוד סבר עמיר כי רביב נתון תחת פיקוח ומעקב של השב"כ.
בסיום הכרעת הדין מציינים השופטים כי "יש צורך לנסוע לאחור במכונת הזמן ולהעמיד את עצמנו באותם ימים בהם איש לא העלה בחלומותיו הגרועים ביותר את האפשרות כי יבוא יום ואחד מבניה של הארץ הזו, חייל בצה"ל וסטודנט למשפטים יקום על ראש ממשלתנו וירצח אותו נפש."
השופטים ציינו, כי אילו היו מגיעים למסקנה שאבישי רביב ידע על כוונתו של עמיר לרצוח את ראש הממשלה ולמרות זאת ביודעין ובמכוון לא עשה את המינימום הנדרש כדי למנוע את מעשה הרצח, לא היו מהססים להרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו ולא היו רואים שום צדק בזיכויו ,אפילו אם היו מקבלים את טענותיו בענין זה במלואם.
בתגובה לזיכוי רביב אומר סגן שרת החינוך צבי הנדל כי פסק הדין במשפטו של אבישי רביב אינו רלונטי "העמדתו של רביב לדין רק על הסעיף של אי מניעת פשע, הייתה מלכתחילה פחדנית משום שהפרקלטות חששה, מאימת השב"כ להוסיף לכתב האישום את ההסתה הפרועה לרצח שביצע רביב בהפעלת שולחיו" מר הנדל הוסיף כי "שמפניה היה פרובוקטור חולני שעשה הכל על מנת להשניא את המתנחלים על העם, השב"כ בתמיכת הפרקליטות חושש כנראה שיחד עם רביב הפרובוקטור, יועמד לדין הארגון כולו ולכן הוא עושה הכל כדי למנוע חשיפת האמת, אך סופה של האמת להיחשף" דברי סגן שרת החינוך צבי הנדל.
מזכ"ל מפלגת העבודה, ח"כ אופיר פינס, אומר בתגובה לזיכויו של אבישי רביב מאשמת אי מניעת רצח רבין, כי "יש לקוות שהזיכוי המוחלט ישים קץ אחת ולתמיד לתיאוריות הקונספירציה האומללות וההזויות של הימין, להטיל על השב"כ חלק ברצח הנתעב".
השופטים בראשותו של אמנון כהן, נשיא בית משפט השלום, אריה רומנוב ואורית אפעל-גבאי החליטו על זיכוי הנאשם בהכרעת דין המשתרעת על פני 61 עמודים.השופטים בחרו להקריא תקציר בו גוללו את תוכן שירותו ופועלו של רביב בשב"כ. את חוות הדעת אותה קיבל ובה נאמר "מצד אחד סוכן מסור, מצד שני בעל התנהגות בעייתית ודרך הכרותו עם יגאל עמיר והמיפגשים שארגנו השניים".
רביב התרשם ממיפגשיו עם הרוצח עמיר כי כוונתו היתה בעיקר לפגוע בערבים ולא ביהודים. בהכרעת הדין צויינה העובדה כי כבר בתקופת הכרותם של השניים גיבש עמיר את הרעיון לרצוח את ראש הממשלה. בדיווחים אותם מסר רביב למפעיליו לא היה רמז ואף לא קצהו של רמז לכוונות הרצח אשר היו טבועות היטב בנפשו של יגאל עמיר במשך תקופה ארוכה.
בהכרעת הדין צויין כי בליל הרצח ,מספר שעות אחריו, זומן רביב בדחיפות לפגישה עם מספר אנשי שב"כ בירושלים, שם התבקש לספר את כל הידוע לו על יגאל עמיר.
במיפגש זה מסר רביב למפעיליו דברים אותם לא מסר קודם לכן ומשם עלה, כי בתקופת הכרותו עם יגאל עמיר הוא אמר, כי לא שמע אותו מעולם מתבטא בעד פגיעה בראש הממשלה. עוד במהלך הפגישה הזאת הביע רביב נכונות לסייע בחקירת רצח ראש הממשלה בכך שהוא ייעצר בהסכמה, יוכנס לתא מעצר בו הוחזק עמיר וינסה לדובב אותו וכך אכן נעשה. אך שיחתו במתקן המעצר עם עמיר הדליק אצל חוקרי השב"כ "נורות אדומות" בקשר להפעלתו של רביב ובכך שבעצם העלים ממפעיליו מידע הקשור לעמיר.
"החשד הביא לחקירה של רביב על ידי חוקרי השב"כ. הוא נחקר על ידי אדם המכונה "יוני" ולאחר מכן על ידי סוכן נוסף המכונה "משה". השניים רשמו זכרון דברים לגבי מה שנאמר להם במהלך החקירות ובעצם זכרון דברים אלה היווה את הראייה העיקרית בפני בית המשפט. הפרקליטות הודיעה לבית המשפט, כי ללא זכרון הדברים אין בידיה ראיות נוספות נגד רביב ואלמלא זכרון הדברים, היא לא היתה מגישה נגד הנאשם כתב אישום.
עם הגשת זכרון הדברים, היו דעות השופטים חלוקות נגד קבילותם. השופטים אפעל-גבאי ורומנוב סברו כי יש לקבל את זכרון הדברים כראייה בבית המשפט. דעתו של נשיא בית משפט השלום אמנון כהן היתה מנוגדת.
תמצית טענתו של רביב במשפט היתה כי לא שמע מיגאל עמיר כל התבטאות על רצונו או על כוונתו לרצוח בעצמו את ראש הממשלה וכי לא היו מונחות בפניו כל נסיבות אשר היו יכולות להביא אותו לסברה זו. בעדותו בבית המשפט אמר רביב, כי אם הוא היה נדרש בליל הרצח, בטרם פורסם שמו של הרוצח, להכין רשימה של אלף אנשים אשר היו מסוגלים לעשות את המעשה, שמו של יגאל עמיר לא היה מופיע ברשימה. רביב אישר, כי שמע את עמיר אומר, כי חל על רוה"מ "דין רודף" ו"דין מוסר" וכי "צריך להרוג אותו". אך לדבריו, היה מדובר באמירות כלליות בלבד, שלא היו שונות מהתבטאויות
רבות של אנשים רבים באותה תקופה אשר התנגדו למדיניות הממשלה. רביב אף הגיש לבית המשפט לקט של קטעי עתונות וכתבות טלוויזיה מאותם ימים בהם היו מצויות התבטאויות חריפות נגד ראש הממשלה. רביב גם טען בפני השופטים, כי לא תודרך מעולם על ידי מפעיליו לדווח על התבטאויות מסוג זה.
בהכרעת הדין מפורטים 9 טעמים אשר שימשו יסוד לזיכויו של רביב. ביניהם נאמר כי רביב תואר בין היתר כאדם ילדותי באופיו, בעל רמה אישית נמוכה אשר אינו יודע להבדיל בין עיקר לתפל. הוא תואר על ידי רופאה פסיכיאטרית כאדם בעל הפרעת אישיות ומכאן קבע בית המשפט שאין מדובר באדם בעל רמה אישית גבוהה, חוסן פנימי ובטחון עצמי, אלא באדם בעל אישיות חלשה, תלותית משהו, המבקשת למצוא חן, אשר לגביה קיים סיכון של מתן הודעת שוא. בענין זה ציינו השופטים, כי היה זה
גם הרושם של שני סוכני שב"כ המקורבים לרביב.
סיבה נוספת לזיכויו טמונה בעובדה, כי רביב נהג לשקר את סובביו כולל את משפחתו הקרובה, התקשורת ואפילו השב"כ.
בהכרעת הדין ציינו השופטים כי רביב לא זנח מעולם את האידיאולוגיה הימנית-קיצונית אותה הוא אימץ לעצמו עוד בשחר נעוריו ולמרות זאת הוא הסגיר אנשים אשר החזיקו באידיאולוגיה זו. לכן כתבו השופטים כי אין להתפלא אם בעת שהנאשם ראה את עצמו במצוקה ובחר בדרך המוכרת לו כל כך - לשקר.
נכונותו של רביב לסייע לחקירת רצח רוה"מ כמדובב של יגאל עמיר עמדה לו לזכות בהכרעת הדין. השופטים קבעו כי אילו עמיר היה משתף את רביב בוכניותיו לרצוח את רוה"מ, היה רביב עושה כל שביכולתו להתחמק מבקשת השב"כ לדובב את עמיר.
עוד מציינים השופטים כי לרביב היה מניע משמעותי למסור לשב"כ על כוונותיו של יגאל עמיר אילו ידע אותם, וזאת משום שהשב"כ היה "כל עולמו" ודיווח כזה היה מעלה את תדמיתו בעיני אנשי השב"כ והוא היה נתפס לגיבור.
אחת הסיבות הנוספות היתה דוקא מצויה בעדותו של עמיר שדחה את הטענה כי הוא סיפר לרביב על כוונתו לרצוח את רוה"מ. השופטים הגיעו למסקנה כי בשל פטפטנותו של רביב ובשל היותו מוחצן, לא יבחר בו עמיר אשר רבים סובבו אותו לספר לו על תוכניותיו הכמוסות ביותר. עוד סבר עמיר כי רביב נתון תחת פיקוח ומעקב של השב"כ.
בסיום הכרעת הדין מציינים השופטים כי "יש צורך לנסוע לאחור במכונת הזמן ולהעמיד את עצמנו באותם ימים בהם איש לא העלה בחלומותיו הגרועים ביותר את האפשרות כי יבוא יום ואחד מבניה של הארץ הזו, חייל בצה"ל וסטודנט למשפטים יקום על ראש ממשלתנו וירצח אותו נפש."
השופטים ציינו, כי אילו היו מגיעים למסקנה שאבישי רביב ידע על כוונתו של עמיר לרצוח את ראש הממשלה ולמרות זאת ביודעין ובמכוון לא עשה את המינימום הנדרש כדי למנוע את מעשה הרצח, לא היו מהססים להרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו ולא היו רואים שום צדק בזיכויו ,אפילו אם היו מקבלים את טענותיו בענין זה במלואם.
בתגובה לזיכוי רביב אומר סגן שרת החינוך צבי הנדל כי פסק הדין במשפטו של אבישי רביב אינו רלונטי "העמדתו של רביב לדין רק על הסעיף של אי מניעת פשע, הייתה מלכתחילה פחדנית משום שהפרקלטות חששה, מאימת השב"כ להוסיף לכתב האישום את ההסתה הפרועה לרצח שביצע רביב בהפעלת שולחיו" מר הנדל הוסיף כי "שמפניה היה פרובוקטור חולני שעשה הכל על מנת להשניא את המתנחלים על העם, השב"כ בתמיכת הפרקליטות חושש כנראה שיחד עם רביב הפרובוקטור, יועמד לדין הארגון כולו ולכן הוא עושה הכל כדי למנוע חשיפת האמת, אך סופה של האמת להיחשף" דברי סגן שרת החינוך צבי הנדל.
מזכ"ל מפלגת העבודה, ח"כ אופיר פינס, אומר בתגובה לזיכויו של אבישי רביב מאשמת אי מניעת רצח רבין, כי "יש לקוות שהזיכוי המוחלט ישים קץ אחת ולתמיד לתיאוריות הקונספירציה האומללות וההזויות של הימין, להטיל על השב"כ חלק ברצח הנתעב".