בשבת זו התפרסם במקומון ירושלמי ראיון עם עו"ד יוסי ארנון, המייצג את הרש"פ מול תביעות נפגעי הטרור. ארנון, איש שמאל קיצוני, היה חבר בשי"ח: "שמאל ישראלי חדש", והוא מכהן בראש הוועדה לזכויות האדם והאזרח בלשכת עורכי הדין. ועדה זו קיבלה החלטה הרואה ב"סיכול ממוקד" פשע מלחמה. בראיון אומר ארנון: "מרגיז אותי שבמדינה הזאת אני צריך להילחם את המלחמות שהן לא שלי, כמו למשל לשמור על השטחים הכבושים. אינני רוצה לשמור על השטחים הכבושים. אני מעריך מאד את האנשים של 'יש גבול', האומרים: 'אנחנו מסרבים'".
עוד הוא טוען: "אני חושב שמבחינה משפטית הרשות איננה אחראית לפעולות הטרור. אם מחבל מתאבד של החמאס פוצץ את עצמו במקום ציבורי", הוא תוהה, "למה הרשות ואש"ף אחראים למה שהאיש עשה?"
בתגובה על כך אומר עו"ד נפתלי וירצברגר בשיחה עם כתבת ערוץ 7 רותי אברהם כי בתביעות נגד הרשות נדרשת זהירות, וזאת מפני שלפי דיני הראיות במדינת ישראל קשה מאד להוכיח קשר ישיר וברור בין הרשות לבין הפיגועים. כמו כן לדבריו בארה"ב דיני הראיות שונים ולכן שם יש לתביעות מסוג כזה סיכוי טוב יותר להתקבל. בארה"ב די אם מוכיחים קשר פוליטי לרשות כדי להגדירה כאחראית על פיגוע.
בארץ, אומר וירצברגר, אפשר לתבוע את הרש"פ רק במקרים מיוחדים. רק כאשר אפשר להוכיח אחריות וקשר ישיר בין מעשה הטרור לבין מבצעיו, אנשי הרשות, כגון במקרה של הלינץ' בחיילינו. כזכור, הלינץ' בוצע בתוך משטרת הרש"פ, והשתתפו בו גם גורמים מובהקים של הרשות.
וירצברגר אומר כי המערכת המשפטית לא נועדה לתת מענה לסוגיית הטרור של הרש"פ. זו נותנת מענה רק למצבי חייב או זכאי בעניינים פרטיים, ולא בשאלות ציבוריות. התביעות, אומר וירצברגר, גוררות את המערכת המשפטית לעיסוק בפוליטיקה.
דוגמא לכך היא העסקתו של עו"ד ארנון בהגנה על הרש"פ מפני תביעת נזיקין של משפחות נפגעי טרור. ארנון, בעל אוריינטציה שמאלנית קיצונית, מסב את העניין לכיוון הפוליטי ואחר כך גם טוען כי מדובר במשפט פוליטי, אומר וירצברגר.
בהגשת תביעות אלו כנגד הרשות יש קושי נוסף, הוא מדגיש, וזאת מפני ששאלת מעמדה של הרשות לא הוכרעה. אם הרשות היא במעמד מדינה היא אכן אחראית לנעשה בתוכה, אך באותה שעה מאותה סיבה היא גם חסינה מפני תביעות נזיקין. מצב זה של חוסר הכרעה הביא לכך שב 30 במרץ קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים החלטה עקרונית, ולפיה כדי לתבוע את הרשות תצטרך התביעה לפנות תחילה לשר החוץ. שר החוץ ימציא בכל תיק התובע את הרשות תעודה, ובה יוגדר מעמדה של הרשות לצורך אותו תיק.
ללא תעודה זו לא יהיה אפשר להמשיך בתהליך התביעה, וכך, אומר וירצברגר, לראשונה קובעת פסיקת המחוזי כי מי שיחליט בנוגע לתביעות כנגד הרשות הוא גורם פוליטי מדיני כשר החוץ, שהחלטותיו אינן משפטיות טהורות אלא נובעות משיקולים פוליטיים.
"מצב שכזה לא יהיה אפשר לכנות משפט", מסכם וירצברגר.
עוד הוא טוען: "אני חושב שמבחינה משפטית הרשות איננה אחראית לפעולות הטרור. אם מחבל מתאבד של החמאס פוצץ את עצמו במקום ציבורי", הוא תוהה, "למה הרשות ואש"ף אחראים למה שהאיש עשה?"
בתגובה על כך אומר עו"ד נפתלי וירצברגר בשיחה עם כתבת ערוץ 7 רותי אברהם כי בתביעות נגד הרשות נדרשת זהירות, וזאת מפני שלפי דיני הראיות במדינת ישראל קשה מאד להוכיח קשר ישיר וברור בין הרשות לבין הפיגועים. כמו כן לדבריו בארה"ב דיני הראיות שונים ולכן שם יש לתביעות מסוג כזה סיכוי טוב יותר להתקבל. בארה"ב די אם מוכיחים קשר פוליטי לרשות כדי להגדירה כאחראית על פיגוע.
בארץ, אומר וירצברגר, אפשר לתבוע את הרש"פ רק במקרים מיוחדים. רק כאשר אפשר להוכיח אחריות וקשר ישיר בין מעשה הטרור לבין מבצעיו, אנשי הרשות, כגון במקרה של הלינץ' בחיילינו. כזכור, הלינץ' בוצע בתוך משטרת הרש"פ, והשתתפו בו גם גורמים מובהקים של הרשות.
וירצברגר אומר כי המערכת המשפטית לא נועדה לתת מענה לסוגיית הטרור של הרש"פ. זו נותנת מענה רק למצבי חייב או זכאי בעניינים פרטיים, ולא בשאלות ציבוריות. התביעות, אומר וירצברגר, גוררות את המערכת המשפטית לעיסוק בפוליטיקה.
דוגמא לכך היא העסקתו של עו"ד ארנון בהגנה על הרש"פ מפני תביעת נזיקין של משפחות נפגעי טרור. ארנון, בעל אוריינטציה שמאלנית קיצונית, מסב את העניין לכיוון הפוליטי ואחר כך גם טוען כי מדובר במשפט פוליטי, אומר וירצברגר.
בהגשת תביעות אלו כנגד הרשות יש קושי נוסף, הוא מדגיש, וזאת מפני ששאלת מעמדה של הרשות לא הוכרעה. אם הרשות היא במעמד מדינה היא אכן אחראית לנעשה בתוכה, אך באותה שעה מאותה סיבה היא גם חסינה מפני תביעות נזיקין. מצב זה של חוסר הכרעה הביא לכך שב 30 במרץ קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים החלטה עקרונית, ולפיה כדי לתבוע את הרשות תצטרך התביעה לפנות תחילה לשר החוץ. שר החוץ ימציא בכל תיק התובע את הרשות תעודה, ובה יוגדר מעמדה של הרשות לצורך אותו תיק.
ללא תעודה זו לא יהיה אפשר להמשיך בתהליך התביעה, וכך, אומר וירצברגר, לראשונה קובעת פסיקת המחוזי כי מי שיחליט בנוגע לתביעות כנגד הרשות הוא גורם פוליטי מדיני כשר החוץ, שהחלטותיו אינן משפטיות טהורות אלא נובעות משיקולים פוליטיים.
"מצב שכזה לא יהיה אפשר לכנות משפט", מסכם וירצברגר.