אלוהים בשואה

היכן אלוהים היה בשואה? האם ניתן להישאר אדם מאמין לאחר השואה? ואולי, יותר מכל – מה טיב האמונה שנותרת בתוכנו לאחר ימי החושך ההם? השאלות הנוקבות של דורנו מנקודת מבט חדשה.

הרב ליאור לביא , כ"ה בניסן תשפ"א

אלוהים בשואה-ערוץ 7
אושוויץ. ארכיון
צילום: יצחק הררי. פלאש 90

כָּאן בַּמִּשְׁלוֹחַ הַזֶּה

אֲנִי חַוָּה

עִם הֶבֶל בְּנִי

אִם תִּרְאוּ אֶת בְּנִי הַגָּדוֹל

קַיִן בֶּן אָדָם

תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁאֲנִי

(דן פגיס, תש"ל 1970)

 

הניסיון לכתוב על השואה כמו מכשיל את עצמו. כמה שלא ננסה להיכנס לחור השחור הזה  – להיכנס  ולצאת בשלום, נראה שכמו חור שחור, הוא ישאב אותנו אליו בכוח עצום ויפרק לחלקיקים. לכן, לראשונה מזה זמן רב, חשתי כמעט התנגדות פנימית להתיישב ולכתוב מחשבות על משמעות היום הזה עבורנו, דור שלישי לזיכרון השואה.

בדברים הבאים אבקש לגעת בקצרה בנושא שאולי מהווה עבור האדם המאמין בדורנו שאלת מפתח בכינון יחסיו עם בורא העולם; היכן אלוהים היה בשואה? האם ניתן להישאר אדם מאמין לאחר השואה? ואולי, יותר מכל – מה טיב האמונה שנותרת בתוכנו לאחר ימי החושך ההם?

כדי לנסות להתחיל לענות לעצמי על השאלות הללו, אבקש להתבונן בשורשים הרעיוניים שהובילו את מסע הרצח הנורא מאז תולדות המין האנושי. באידיאולוגיה הנאצית וביסודות עליהם היא נשענה. לכל איש ולכל חברה אנושית יש סיפור מכונן, 'מיתוס' ביוונית, או 'נרטיב' - בלטינית. המיתוס הוא סיפור העומק דרכו רואה האדם או העם את המציאות ודרכו נבנה ה'אתוס' – הדמות והתכונות הנשאפות מאותו סיפור מכונן. מהו אפוא הסיפור הגרמני המכונן שהוביל לזוועות השואה?

 

ממלכת השטן

בספרו של פרופ' שלמה גיורא שהם, (אנטישמיות: ואלהאלה, גלגלתא ואושוויץ), הציג את עומק השחיתות והרוע שאפיינו את ההנהגה הנאצית. כיצד יכולה היתה חבורה מושחתת כזאת להוביל עם המונה שמונים מיליון נפש? בדבריו הסביר את היסודות הפאגאניים הגרמניים שעמדו ביסוד האידיאולוגיה הנאצית. על פי המיתוס הגרמני הקדום הכוח השליט בכל המציאות – ובכללה באלים – הינו הגורל הקובע את כל שיקרה במציאות.

במיתוס הגרמני הזה שולטת תפיסה דטרמיניסטית קיצונית, השוללת את החירות, וממילא – מבטלת את המוסר המבוסס עליה. תוארם העיקרי של האלים במיתולוגיה הגרמנית הוא 'לוחם אדיר'. ראש האלים הגרמני הוא אל מלחמה, המצטיין בשתלטנות ובתככנות, וחולש על סביבתו בכוח הזרוע ובכשפים.

"על פי תודעתו העצמית, ולפי דעת רוב בני עמו, מילא היטלר ימ"ש את תפקיד 'אודין', ראש האלים, כחלק ממהלך השיא של שיבת המיתוס הגרמני אל המציאות. הנאצים, מראשיהם ועד אחרון חייליהם, התאפיינו באכזריות (גם כלפי גרמנים שבגדו או סטו), נקמנות, כבוד, כחש ומרמה ועוד – אכן 'ממלכת השטן'" (הרב תמיר גרנות, מתוך שיעור בנושא השואה).

לאור תיאור זה, מובן לגמרי שהשואה איננה תאונה היסטורית מקרית, אפילה פתאומית שירדה לפתע פתאום על גרמניה, אלא ברית מודעת של התרבות הגרמנית עם השטן. השטן קרי – הדחף האנטי-מוסרי העומד ביסוד סיפורי העם הגרמניים. שטניות זו איננה אלא יישום ממשי של הנרטיב המכונן של העם הגרמני.

למה הרקע הזה חשוב לדעתי ומדוע היהודי הוא האויב האולטימטיבי של אותה תרבות גרמנית עממית?

 

כשאלוהים נעלם

ההשחתה הגרמנית של צלם אלוהים שבאדם היא לעניות דעתי התגלות מהופכת ומעוררת זוועה, למעמד הר סיני. לימדונו חז"ל: "מאי הר סיני? שמשם ירדה שנאה לאומות העולם" (שבת פט, א).

ההתגלות בסיני דחקה את הברבריות השטנית והולידה שנאה כבושה בכל העמים הקדמונים תאבי העוצמה והשליטה. מעתה, לא הכוח הוא מקור הזכות הבלעדי אלא הזכות מהווה את ההצדקה לשימוש בכוח. לא בכוח הזרוע כשלעצמו אלא בצדק, במוסר, בערכים העומדים ביסוד הכוח.    

זהו המתח היסודי העומד בליבת סיפור הרצח הראשון בהיסטוריה. קין והבל משקפים שתי תפיסות עולם יסודיות – הבל – החיים כמתנת אלוהים מול קין – החיים כבעלות וככוח. וכך כתב הרב יונתן זקס זצ"ל:

"בסיפור קין והבל, הבל מייצג את המוסר האנושי – מוסר המושתת פחות על תודעת החטא ויותר על העובדה שאנו נשמות המגולמות בגופים בעולם גשמי... זה כל מה שאנחנו הבל, רק נשימה. אך זוהי נשימתו של אלוהים. החיים קדושים..."העיקרון האתי-משפטי שהמקרא כולו מתבסס עליו הוא ששום דבר אינו שייך לנו. הכל – הארץ, תנובתה, הכוח, הריבונות, הילדים והחיים עצמם – שייך לאלוהים. יש לנו קניין, אך אין לנו בעלות... קין מייצג את ההפך: הכוח כבעלות, הבעלות ככוח... אותה משמעות בדיוק מצוינת בשמו של האל המקראי של האל הכנעני הראשי, בעל... בעיני המקרא, זוהי התגלמות העבודה זרה..." (לא בשם האל עמ' 254-256).

הרצון לחיים, חיים מקודשים שאלוהים עומד במרכזם, ולעומתו הרצון לעוצמה, לכוח, לבעלות ולשליטה. שתי תפיסות עולם. האחרונה רוצחת את הראשונה, תרתי משמע. כאשר זו עולה זו יורדת. השואה אפוא היא עדות אילמת ומבעיתה למה שמתרחש כאשר אלוהים נעלם מאופק התודעה האנושית.

נדמה לי שיש בקריאה הזאת דרך נוספת לענות על שאלות הפתיחה הנוקבות אודות האמונה לאחר השואה. השואה היא הסתר הפנים האולטימטיבי שהתגלגל כחובה על ידי העם הגרמני ותרבותו. תרבות קין הגרמנית, האכזרית והפגאנית צללה לתהומות אפלתה המחרידות ולעומתה קמה וגם ניצבה האמונה היהודית בטוב, בחמלה ובתקווה.

"זה לעומת זה עשה אלוהים".