אנשים טובים באמצע הר הרצל

השנה לא ידליקו את המשואות מצליחנים, כוכבנים או בעלי שם. הפעם נבחרו דווקא אנשים פשוטים כמוני וכמוכם, שפשוט עושים ככל יכולתם ומעניקים גם לנו צידה לדרך

עפרה לקס , כ"ו בניסן תשפ"א | עודכן: 21:56

אנשים טובים באמצע הר הרצל-ערוץ 7
עפרה לקס
צילום: מירי שמעונוביץ

עם תום חגיגות המימונה, אפסון כלי הפסח והכרעת ערימות הכביסה, נפתחו שני פסטיבלים עתירי תקשורת: חגיגת ההמלצות בבית הנשיא, ולא רחוק משם חינגת שלב ההוכחות במשפט נתניהו.

כתבים השכימו קום כדי לראיין את השחקנים בדרך להצגת היום, צלמים התמקמו כדי לתפוס זווית טובה ועיתונאים חרוצים הקלידו לעולם כל התבטאות וכל שמועה. גם האולפנים מלאו פאנלים אינסופיים ובהם מנתחים יודעי כול, כאילו הייתה זו מסיבת חזרה לחיים מהקורונה ולא תעודת עניות לממשלה, לכנסת ולבית המשפט.

כמה מנוגד הפסטיבל התקשורתי נוטף הציניות הזה לימים הקדושים שאליהם נכנסנו. ימים שמתחילים בהולדת העם לפני 3,333 שנה בצאתו ממצרים, וממשיכים ביום השואה שבו אנחנו מנסים ללכוד פירורי זיכרון מהתופת, לדמיין חיים של איש או אישה או משפחה משם, לתאר לעצמנו קהילות שוקקות שנרדפו ונטבחו. כמה עדינים הימים האלה, שמזמינים אותנו להקשיב, לכאוב, ללמוד על ניצחון רוח האדם והאמונה, להתבונן עליהם ולתוכנו פנימה. מתוך הזיכרון והכאב אנחנו צומחים לתקומת המדינה וזוכרים את מי שבזכותם אנחנו כאן: קורבנות הפיגועים והרוגי הצבא.

חידלון החיים הוא קשה. המתים מתערבבים לי. אלה שאני יכולה לשחזר ברגע את החיוך שלהם ואת הצחוק המתגלגל, ואלה שאני עורכת איתם היכרות ראשונה כשאני צופה בסרט לזכרם. אלה שפגשתי בהורים שלהם בשבעה, המומים, כואבים, מספרים על הבן שהיה ואיננו, ומי שישב אצלנו בארוחות שבת ונקטף לפתע. מי שאספתי עליו סיפורים אינסוף וצררתי בספר אך לא זכיתי לומר לו שלום, ומי שכמעט קראתי בשמה ברחוב, מתפלאת איך היא שבה אלינו פתאום. דקה שלמה חלפה עד שהבנתי שהשיער היפהפה, השופע, שייך למישהי אחרת.

הימים האלה חשובים ויקרים וגם קשים. האובדן נוכח מאוד, נוכח מדי. בימים האלה אני מחפשת את נקודות האור שפיזרו אחריהם אלו שאינם. את המורשת שלהם, את המעשים, את הדברים הטובים שנעשו בעקבותיהם. זו דרך להמשיך את החיים שלהם ולחיות אותם, במנות קטנות.

רגב וטרופר - סיפור הצלחה

השנה טקס הדלקת המשואות מתמקד באחווה ישראלית, כדי להעמיק את המשותף והמאחד. מעין חיסון נגד ארבע מערכות בחירות, אולי גם נגד החמישית הבאה עלינו. חיסון נגד הפסטיבלים של תחילת השבוע.

שני שרים אחראים על הטקס, מירי רגב וחילי טרופר. הם לא מגיעים מאותה מפלגה אלא משני בתים פוליטיים שביניהם עובר נהר של דם רע. בשיתוף הפעולה שלהם, בטלפונים המשותפים לנבחרים ומעל לכול בבחירת הנושא - הם הראו שאפשר אחרת. האמת היא שלעם הזה לא צריך לספר שאפשר אחרת, הוא חי את זה כל הזמן.

יש שנים שבהן עולים על במת משיאי המשואות גברים ונשים רמי מעלה. פרופסורים, אנשים שהמציאו המצאות מיוחדות, שחקנים או זמרים מפורסמים, מצליחנים כאלה שרחוקים מאיתנו, האנשים הפשוטים, מרחק שנות אור. דווקא בשנה של האחווה הישראלית בחרו שני השרים באנשים שעושים טוב אבל אינם עומדים בראש קונצרן רב־זרועות, לא מקימי עמותה גדולה או ממציאים פורצי דרך. הם בחרו בשכנה ממול, באדם שתפגשו ברחוב, בעמך ישראל. בעיניי זה נפלא.

שמעתי השנה כמה פעמים את הטענה־שאלה: מה מיוחד באיש ההוא או בבחורה ההיא? מדוע הם זכו למעמד הרם של השאת משואה? הרי מה שהם עשו כל אחד יכול לעשות. נכון, זאת בדיוק הנקודה. האנשים שישיאו השנה משואה הם אנשים שבחרו לעשות טוב אבל אינם רחוקים מאיתנו. הם מאירים את המעשים הטובים היומיומיים שכולנו עושים בכל עצירה לטרמפ, בכל בישול ליולדת, בכל קפיצה לשמח בבית אבות. הם מספרים לכל אזרח ואזרחית: אתם בין העושים, אתם פועלים טוב. משיאי המשואה של השנה גם קוראים למי שמרגיש שהוא יכול יותר - לצאת ולעשות. הטוב נמצא ממש כאן, בתשומת לב, בערנות לסביבה, בהתמדה.

הפסטיבל האמיתי

שירה איסקוב החליטה להיחשף ולתת לסיפורה פומבי כדי להציל נשים אחרות. שכנתה, עדי גוזי, בחרה שלא להתעלם מהצעקות, נכנסה לתוך התופת והצילה חיים. ציפי הרפנס, מנהלת תיכון אמי"ת בבאר שבע, עברה לגור בבית החולים שניידר, חולקת משמרות עם אמו של התלמיד שלה, צוריאל, שעבר השתלת כליה. היא ליוותה אותו מבחינה נפשית ופיזית עד לשיקומו. ד"ר דרור דיקר ניהל את מחלקת הקורונה בבית חולים השרון.

אמו הישישה, שהתגוררה אצלו במשך 12 שנה, נפטרה לפני כשנה, כשהיה בעיצומה של הובלת המחלקה. הוא לא הפסיק לטפל במונשמים הראשונים, אפילו לא כדי לשבת שבעה, והמשיך בעוצמה לאורך כל השנה. רס"ן מאור כהן אחראי על גיוס אוכלוסיות מיוחדות לצה"ל והרחיב את מספר המתנדבים לצבא, וגם משמח ילדים חולי סרטן בקניית ערכות לגו ובמשחק משותף. הרב איתן שנרב, אביה של רִנה הי"ד, יוצא דופן בתוך הרשימה הזאת.

כבר שנים שהוא מקדיש את ימיו ולילותיו לחסד ולהפצת תורה. הבחירה שלו ושל רעייתו שירה להמשיך את החיים במקום שבו הם נגדעו ולהרחיב את מעגלי החסד והעשייה למפעל ארצי של עשיית טוב מעוררת התפעלות מיוחדת. עופרי בוטבול בת ה־18 תשיא משואה בשם מתנדבי סח"י - סיירת חסד ייחודית, לאחר שבגילה הצעיר כבר הספיקה להציל את חייו של קשיש שליוותה במשך תקופה. כשהיא וחברותיה שמו לב שהוא אינו עונה להן, הן בחרו ללכת כדי לראות בעיניים מה קורה איתו. אז הן גילו שהתעלף כמה שעות קודם לכן ולא יכול היה לבקש עזרה. בסח"י מחלקים חבילות מזון וצעצועים כמתן בסתר. מניחים והולכים. "כשאני שומעת ילד בן ארבע שואל את אבא שלו 'איפה המלאכים?', אתה מבין שהמעשים שלך יכולים לשנות חיים של בן אדם. זה לא רק לטקס", היא אמרה השבוע בריאיון לאמיר איבגי, "זה לקחת את זה לחיים".

משיאי המשואות לשנת תשפ"א מוכיחים שיש במדינה הזאת, בת ה־73, הרבה מאוד טוב. זה יום העצמאות שלי השנה. זה הפסטיבל האמיתי.

לתגובות: ofralax@gmail.com