למה מי מונה

איך הפך החג המואר לאירוע שטחי שדופק לשכנים את הראש בשתיים בלילה? האשכנזי הממורמר עולה להתקפה ויורד למחתרת

דביר שרייבר , כ"ו בניסן תשפ"א

למה מי מונה-ערוץ 7
תזכירו לי, איך ריקודי שנות ה־80 ודיטר ותומס קשורים למימונה? אילוסטרציה
צילום: אדי ישראל, פלאש 90

טוב, תקשיבו, אני הולך לשים את נפשי בכפי ולהגיד פה משהו שאין לי סיכוי לצאת ממנו טוב, למרות שרבים מחבריי הטובים ומבני משפחתי הקרובה הם יוצאי מרוקו וחלקם אומרים את זה בעצמם. תקראו לי גזען, תקראו לי ישראל הראשונה, תקרעו את הדף הזה מהעיתון, אבל את האמת העגומה צריך לומר: המימונה, כמו עוד כמה חגים בלוח השנה היהודי, ממש יצאה מהקשרה.

אם עדיין לא דפדפתם הלאה והתלוננתם עליי ביחידה למלחמה בגזענות של משרד המשפטים, להלן נימוקיי:

אף אחד לא יודע מה המקור המדויק למימונה ולמה קוראים לה ככה, אבל כולם מסכימים שמדובר בחג מאחד, מלא שמחה והתנשאות על אשכנזים רעבים שמסתערים על המופלטות כמו מסכנים ששבוע שלם לא ראו קטניות. אז איך החג הזה, שמסמל פשטות וקירוב לבבות, הפך לשופוני אימתני של פוליטיקאים רהבתנים וישראלים רעבתנים שרצים מאירוע לאירוע ומפוצצים את הסטורי בזיופים של שירים שהם לא באמת מכירים? תגידו מה שאתם רוצים – אני, בתור מזרחי אותנטי ממזרח אירופה, חושב שהעדה המרוקאית המפוארת היא הרבה יותר מאוכל, צהלולים ומוזיקה מפוצצת אוזניים.

קחו את הקטע הזה שבמימונה מותר להרעיש כל הלילה. לא עד 11, לא עד 12 – כל הלילה, ובעוצמה בלתי מוגבלת. לא בטוח שלזה התכוונו מייסדי החג, אבל זה מה שקבע ב־2016 השר להגנת הסביבה דאז אבי גבאי, שבטח אמר לעצמו שהתפקיד שלו הוא להגן על הסביבה, לא על אנשים שצריכים לקום לעבודה באסרו חג (תתפלאו, לא כולם מורים). אז היום גבאי כבר לא השר להגנת הסביבה ובאופן כללי לא בסביבה, אבל התקנות המקולקלות שלו יישארו פה לנצח. עוד אבן דרך בהפיכת המימונה מחג נעים ומלא אמונה לליל בלהות שאין בו שינה.

הנה לדוגמה השכנים שלי מלמטה, שחוגגים באדיקות כל חג וחג מחגי ישראל – פורים, מימונה, סילבסטר – ומקפידים הקפדה יתרה על כל תג ומנהג מהלכות החג, בעיקר זה הקובע שאין שמחה אלא בפיצוץ האוזניים של השכנים בתרי"ג דציבלים למען יראו וייראו, כי לשמוע הם כבר לא יוכלו אחר כך. על זה שאני לא מבין איך אפשר לשמוח ברעש כזה אני לא מדבר, אני הרי אשכנזי חמוץ שאין לו זכות דיבור וממילא גם אם אפתח את הפה אף אחד לא ישמע כלום ברעש הזה. אבל זה שהרעש לא נגמר לעולם, ושהם באמת חושבים שהם עושים טובה לאנושות כשהם משתפים אותה בבומים העל־קוליים שלהם ושזו רוח היהדות המרוקאית, וזה שהמדינה מעודדת אותם לעשות את זה על חשבון כל השאר (יש לי תחושה עמומה שליד הבית של אבי גבאי לא מרעישים בשלוש לפנות בוקר), זה, איך לומר, קצת צורם לי. הייתי שואל בקול מה הקשר בין מופע האימים הזה למימונה, אבל בטח תקראו לי אשכנזי מתנשא אז אני לא אומר כלום. אני רק מבקש, כמיטב המסורת הפולנית, שתשימו לב שהשתיקה שלי רועמת.

מוזיקה מרוקאית מגרמניה

השנה המימונה דווקא התחילה ברוח טובה. איך שיצא שביעי של פסח החל להישמע ברחבי השכונה האהלן וסהלן אהלן ביקום המסורתי, וגם השכנים מלמטה, באופן מפתיע משהו, שמרו על ווליום סביר שלא שובר את זגוגיות החלונות אלא רק מרעיד אותן. אני כשלעצמי התחלתי להחזיר את הכלים לארון של פסח, כי כל עדה ומסורת אבותיה בידיה – בפסח המרוקאים אוכלים והאשכנזים מדברים על אוכל, במוצאי פסח המרוקאים רוקדים עם מגשי עוגות והאשכנזים מניפים לארונות צלחות ריקות. כל עדה והשמחה שלה.

ואז, בסביבות 11 בלילה, זה התחיל. החבר'ה שם למטה החליטו שלא מספיק שמח להם ומה זה השכנים היבשים האלה, סובבו את הכפתור של הווליום עד שהוא נשבר והשמיעו שירי מימונה מובהקים כמו אבי ביטר בטורקית, שלומי סרנגה ביוונית ומחרוזת מקפיצה של עומר אדם, שכידוע היה הזמר של מלך מרוקו עוד כשסבא רבא שלו נולד אי שם בכורדיסטן. ב־12 הם השמיעו טראנס (ז'אנר מרוקאי שמאוד מאפיין מימונה), באחת התחיל סלואו, בשתיים הם עברו למסיבת ריקודי שנות ה־80 עם דיטר ותומס מהצמד הגרמני מודרן טוקינג, כנראה כמחווה לשכנים האשכנזים לקראת יום השואה הממשמש ובא. אמרתי לעצמי שאם ככה נראית מימונה, אולי גם אני צריך בליל יום הזיכרון לשואה להוציא מהחלון ערכת קריוקי ולהרעיד את בתי השכונה עם "שריפה אחים שריפה", בתקווה שזה לא מה שחובבי המסורת יעשו לבית שלי שלוש שניות אחר כך.

בשתיים ורבע בלילה התהפכתי מצד לצד ושאלתי את עצמי מה הקשר בין הזוועה בחוץ למימונה ואיך בדיוק זה אמור לקרב לבבות. בווטסאפ הקהילתי התחילו לארגן שחרית בשמונה וחצי בבוקר בשביל נדכאי העולם שגם להם יש שכנים שעושים שמח למה מי מת, מי מונה, מי אתה שתגיד לי, מותר להרעיש כל הלילה. בשתיים וחצי הם התחילו לתופף על דרבוקות בחצר. אני התחלתי להרהר בקול באפשרות לעבור דירה, אבל לא שמעתי את עצמי בגלל הרעש. אפשר לחשוב שבמקומות אחרים אין אגואיסטים שעושים לילה לבן, זאת אומרת שחור, במסווה של מימונה. בלוד יורים בלי אבחנה, בדרום תל אביב מתנכלים לתושבים, בצפון תל אביב אתה עלול לפגוש ברחוב את אבי גבאי. לא יודע מה יותר גרוע.

תקראו לי גזען, תקראו לי חמוץ, תקריאו נגדי נאום מלא פאתוס בסגנון ליאת בן־ארי, תגידו מה שאתם רוצים, אני חושב שהמימונה ממש יצאה מהקשרה. כמו יום העצמאות שהמהות הנשכחת שלו טובעת במסיבות רוויות אלכוהול והררים של ספריי קצף, גם המימונה התרחקה מאוד ממה שהייתה, ממה שהייתה אמורה להיות. לא אני אומר את זה, כך אומרים רבים מחבריי הטובים בני העדה. אבל להם מותר, רק אני צריך להחזיר בשקט את הכלים של פסח לארון. ולהישאר שם יחד איתם.

****************************

המשכיל בעת ההיא יסתום

חיסונים זה לא שואה.

פרופ' גליה רהב היא לא מנגלה.

כניסה לבעלי דרכון ירוק בלבד זה לא גטו.

ילדה שצריכה לעבור בדיקת קורונה היא ממש, אבל ממש לא אנה פרנק.

שוטרים הם לא נאצים.

נתניהו לא היטלר.

וכן, יאיר גולן, לא כל מה שלא מוצא חן בעיניך הוא שואה.

אל תשוו. אל תוזילו. אל תגרמו לכך שהדור הבא יחשוב שהשואה הייתה סתם איזה ויכוח שעלה לטונים גבוהים מדי.

פשוט תרכינו ראש.

תזכרו.

תחשבו.

ותסתמו.

dvirbe7@gmail.com