אל תכסי תמם

בזמן שבמערכת הפוליטית מתמוגגים מנאומי הפיוס של התנועה האסלאמית, בבאקה אל־גרבייה חגגו השבוע את שחרור רוצחו האכזרי של החייל משה תמם הי"ד יחד עם נציגי התנועה.

חגית רוזנבאום , כ"ו בניסן תשפ"א | עודכן: 17:14

אל תכסי תמם-ערוץ 7
מאהל המחאה של המשפחות השכולות מול בית הנשיא
צילום: פורום בוחרים בחיים

"משה תמם היה חייל בן 19 ותפס טרמפ. הגיע אוטו, האוטו עצר. באוטו היו ערבים, אבל לא סתם ערבים. לא ערבים רעים, הם היו ערבים טובים, ישראלים, מבאקה אל־גרבייה.

ערבים טובים, אזרחי המדינה. הערבים האלה עצרו, משה תמם החייל נכנס. חטפו אותו, לקחו אותו לבאקה אל־גרבייה. יומיים עינו אותו, ושכל יהודי ויהודי כאן ישמע ולא ישכח, יזכור לנצח מה שעשו לחייל הזה בבאקה אל־גרבייה. לקחו את משה תמם והוציאו את עיניו וחתכו לו איבר נוסף. ומי שרוצה להבין מי זה ישמעאל יפתח את החומש ויקרא את הפסוק על ישמעאל, עליו כתוב 'והוא יהיה פרא אדם ידו בכול ויד כול בו'. אלה הישמעאלים אזרחי המדינה, בוגרי התיכון, שקיבלו ביטוח לאומי, חינוך. את הכול קיבלו, ורצחו בדם קר חייל יהודי. רבותיי, ראש המועצה של באקה אל־גרבייה נבחר להיות אחד מהשנים־עשר שהדליקו משואה על יד הכותל ביום העצמאות. בחרו בערבי הזה שמהכפר שלו יצאו הרוצחים האלה".

את הדברים האלה נשא הרב מאיר כהנא הי"ד באחת מאספות העם שקיים במהלך משפטם של רוצחי החייל משה תמם הי"ד בבית הדין הצבאי בלוד בשנת 1986. הרב כהנא, שניבא וכנראה ידע מה ניבא, ביקש לזעזע את לב השומעים בתקווה שהרצח המחריד שבוצע בידי "ערבים טובים" כהגדרתו יישאר חרות בזיכרון הקולקטיבי. אבל כפי שציין גם הוא בדבריו, הזיכרון הישראלי הקצר לא החזיק אפילו שנה וחצי מהרצח. ראש המועצה שממנה יצאו הרוצחים, סמיר דרוויש, שאומנם מיהר להתנער ממעשה הרצח והביע זעזוע ותדהמה מכך שהללו בני המקום, נבחר להשיא משואה ביום העצמאות ה־38 של מדינת ישראל, דווקא בשנה שבה עמד האירוע בסימן הדמוקרטיה בישראל.

למרות שחזר והדגיש כי הרצח המחריד באכזריותו בוצע על ידי ערבים אזרחי ישראל, שווי זכויות, שלא יכלו לטעון שום טענות של קיפוח או כיבוש שיצדיקו לכאורה את מעשיהם, ידע הרב כהנא היטב כי הישראליות חובבת השקט התעשייתי מחבקת ותמשיך לחבק את ערביי ישראל נושאי התעודה הכחולה, וההתעללות בחייל משה תמם הי"ד ובחיילים נוספים שנרצחו תשקע במהירות בתהום הנשייה. 30 שנה מאוחר יותר זכרו של החייל הנרצח כבר לא עניין כמעט בכלל את הממסד הישראלי, דהיינו משרדי הממשלה ומקבלי ההחלטות. פרשת התיאטרון הערבי אל־מידאן בחיפה הייתה תזכורת כואבת בעיקר למשפחתו של תמם לאדישות ביחס לאחד המחבלים הרוצחים, ווליד דקה. בקצרה נזכיר כי ב־2014 העלה התיאטרון הצגה בשם 'הזמן המקביל', אשר מגוללת את הפן האנושי של ווליד דקה, רוצחו של תמם. מאבקם של משפחת תמם ושל משפחות שכולות נוספות נגד התיאטרון, שפעילותו – כולל הצגה זו והצגות אנטי־ישראליות נוספות – מומנה מכספי המדינה, היה ארוך ומפותל, אך בסופו החליט היועץ המשפטי לממשלה כי תקציב התיאטרון לא יוקפא והוטל עליו קנס כספי בלבד.

המשטרה הופיעה - כדי להגן על המחבל

השבוע נאלצה משפחת תמם לחוות טראומה נוספת על ציר ההתעלמות הממלכתי מתומכי הטרור במגזר הערבי־ישראלי. ב־2012 קצבו הנשיא שמעון פרס ושר המשפטים יעקב נאמן את עונשם של שבעה מחבלים ערבים ישראלים שרצחו חיילים ונגזר עליהם מאסר עולם. בהחלטה הוסבר כי קציבת העונש של המחבלים, אשר החלו לרצות את עונשם לפני פרוץ הסכמי אוסלו, היא על פי "הנוהג המשפטי המקובל". ההסבר המקצועי הזה לא עמעם את כאבה של משפחת תמם, כמו גם של ישראלים רבים אחרים, שצפו השבוע בחגיגות קבלת הפנים שהתקיימו בבאקה אל־גרבייה למחבל רושדי אבו־מוך, ששוחרר אחרי 35 שנה בכלא הישראלי.

מי שכנראה פחות כאבו את מראות החיבוקים, הנשיקות והממתקים שהורעפו על אבו־מוך הם שוב מקבלי ההחלטות והזרוע המבצעת של מדינת ישראל. "בזמן אמת העברנו תמונות וסרטונים למפכ"ל המשטרה, למפקד תחנת המשטרה המקומית, ואף אחד לא עשה כלום. כולם החרישו", סיפר השבוע לערוץ 7 האח השכול, אורן תמם, על אוזלת ידה של המשטרה לנוכח קבלת הפנים החגיגית לרוצח בבאקה. "שום שר וחבר כנסת לא השמיעו ציוץ. לא קיבלנו מילת תמיכה אחת. מה הם משדרים בזה? שהם מקבלים את העובדה שבתוך מדינת ישראל, בבאקה אל־גרבייה, רבע שעת נסיעה ממקום מגורינו בנתניה, נמצא מחבל שמח וצוהל ואנחנו מאפשרים לו לחגוג עם דגלי פלשתין ושלטי חוצות שמאדירים את ארבעת הרוצחים? לאן אנחנו רוצים להגיע? לא ירחק היום שעוד משפחה תהיה כמונו", התריע תמם.

נוכחות המשטרה, אגב, באה לידי ביטוי מהכיוון ההפוך: בהמשך הריאיון הביע תמם את פליאתו מכך שדווקא ביתו של המחבל בבאקה זכה לאבטחה צמודה של שוטרי מג"ב על מנת לשמור על ביטחונו. בשולי הדברים ראוי לציין את המובן מאליו – תמונת המראה בצד היהודי: בעוד בבאקה אל־גרבייה אזרחים ישראלים מפגינים באין מפריע לאות תמיכה ברוצח חייל, הרי שהפרקליטות מנהלת כבר תקופה ממושכת משפט נגד משתתפי "חתונת השנאה", נערי גבעות שהניפו תמונות של התינוק עלי דוואבשה שנשרף בהצתה בדומא.

והיה גם מי שלא רק שלא כאב את המראות אלא היה חלק אינטגרלי מהם. חבר הכנסת לשעבר איברהים צרצור, בכיר מפלגת רע"מ, היה מאלו שקיבלו את פניו של הרוצח אבו־מוך ואף תועד כשהוא מחבק אותו בשמחה. מתברר כי גם הרשימה הערבית שמחוזרת על ידי הליכוד, ושהשבוע התפרסם ב'כאן חדשות' שאפילו בנט וסער הביעו נכונות לשתף עמה פעולה, כוללת בתוכה מנהיגים תומכי טרור. החיבוק שהעניקו השבוע ערביי ישראל לרוצח האכזרי חידד ביתר שאת את השיח העקרוני באשר ליחס לנבחרי הציבור הערבים בכנסת ושותפותם האפשרית בממשלה לנוכח הפלונטר הפוליטי של תוצאות הבחירות.

"אם יקימו איתם ממשלה – לא נשתוק"

גם הפעם היו אלה הורים שכולים שיצאו למאבק על השפיות בנוגע לצביונה של מדינת ישראל במובן הקיומי והאלמנטרי ביותר, והתריעו מפני שותפות מכל סוג עם המפלגות הערביות. בראשית השבוע, לקראת הגעת נציגי המפלגות להמליץ על מרכיב הממשלה, הקימו פורום ההורים השכולים 'בוחרים בחיים' מול בית הנשיא מאהל מחאה, שביקש להעביר את המסר הזה לראשי המפלגות היהודיות. הרצל חג'אג', מראשי הפורום ואביה של החיילת שיר חג'אג' הי"ד, רואה קשר הדוק בין שני הדברים שהתרחשו השבוע: "השבוע קיבלנו את ההוכחה הכי חיה לכך שחברי הכנסת הערבים הם תומכי טרור. צרצור הלך לבקר ולחזק את המחבל, בבאקה עשו חפלה לכבודו. אם אלה הבוחרים ואלה הנבחרים שלהם – אי אפשר לסמוך עליהם בממשלה". חג'אג' מחזיק באמתחתו דוגמאות לכך שגם יו"ר רע"מ הנוכחי מנסור עבאס, שנשא לאחרונה נאום פייסני בניסיון לשוות למפלגה תדמית יונית יותר, היה שותף בעצמו לביקורים ולכנסים של משפחות מחבלים או תומכיהם. "אי אפשר שיישב בממשלה מישהו מרע"מ, מפלגה שמדברת עם האחים המוסלמים – ארגון של אסלאמיסטים קיצונים. החזון שלהם זה הקמת מדינה אסלאמיסטית כאן".

חג'אג' מבקש להחזיר את שיקול הדעת למנהיגים הפוליטיים, שמנסים לגבש קואליציה בכל מחיר על מנת למנוע מערכת בחירות חמישית או להימנע מלהפסיד את כס השלטון. "הם מוכנים לוותר על העתיד, על מה יהיה פה בעוד חמש או עשר שנים, כל הפיגועים שיהיו פה אם תהיה ממשלה עם הערבים. גם אם יהיו עוד חמש מערכות בחירות, עדיף שיחכו ולא ירכיבו איתם ממשלה. עדיף שסער ובנט יוותרו בדברים אחרים, ולא יאפשרו ממשלה עם תומכי טרור. מבחינתנו זהו קו אדום בוהק". בשבועות הקרובים ימשיכו חברי הפורום להפעיל לחצים על הגורמים הרלוונטיים, כולל הפגנות מול בתי המועמדים שנבחרו. "אם מישהו יקים ממשלה עם הערבים לא נשכח לו את זה מבחינה פוליטית, לא נשתוק על כך".

את הסאגה העגומה של רצח משה תמם ואדישותה של המדינה כלפיו אפשר לסיים בכל זאת באנקדוטה מאירה יותר. ביום שישי הקרוב מתארגנת יוזמה אזרחית לחידוש ושיפוץ אנדרטת הזיכרון לתמם, סמוך ליישוב מבוא דותן בצפון השומרון, שם נמצאה גופתו. האנדרטה המקורית הוצבה במקום הרצח, אולם המקום נסגר לתנועת ישראלים לאחר העקירה מצפון השומרון. בשל עבודות טרקטור במקום, סלע האנדרטה הונח בפנייה ליישוב מבוא דותן. האנדרטה שחוקה והרוסה והכיתוב שעליה בלתי קריא. הן העברתה והן השנים שעברו ללא שימור גרמו להישחקותה.

"מצבה של האנדרטה סמלי", אומרת שרית כהן, אומנית תושבת חוות מעוז צבי שליד מבוא דותן, "לא מדובר פה רק בשיקום אנדרטה ישנה אלא במחאה אמיתית וכואבת על אוזלת היד המדינית מול הטרוריסטים, על העיוות המוסרי של בתי המשפט. איפה קוממיות ישראל? היכן משפט הצדק? במקום שאותה מפלצת לא תראה אור יום, היא מתהלכת בינינו בלי שהביעה חרטה כלשהי אלא להפך, נישאת על כפיים בתוככי המדינה ומקבלת קצבת ביטוח לאומי לאחר שביצעה פשע לאומני. דמי משה תמם עדיין רותחים ומבעבעים באדמה". כהן מזמינה את הציבור הרחב להשתתף באירוע שבו יתבצעו פעולות לשיקום האנדרטה המוזנחת, וכן שתילה וגידור של המקום, בבוקר יום שישי הקרוב. שוב יהיו אלה האזרחים מן השורה שינסו לפצות ולו במעט על אובדן הדרך של מנהיגיהם.

לתגובות: Hagitr72@gmail.com